ב"ה יום רביעי, י"א אלול תשע"ח | 22.08.18
ג' תמוז – הזעקה "ווי לעלמא" ● הרב אלי וולף

"הזעקה "ווי לעלמא" משאירה את רשב"י איתנו" ● מגזין 'עונג חב"ד' מתכבד להגיש את מאמרו של הרב אלי' וולף לקראת יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר נשי"ד זי"ע, על פי השיחות הק'
הרב אלי' וולף
מסופר בזוהר (חלק ב, עמוד כג): רבי שמעון בן יוחאי ישב, ולפניו ישבו בנו רבי אלעזר ורבי אבא. רבי אלעזר שאל את אביו: כאשר הקב"ה מדבר עם משה רבינו, הוא אומר לו (שמות ו, ג) "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב". מדוע נאמר "וארא", שמובנו הוא ראיה, ולא נאמר "ואדבר", שהקב"ה דיבר איתם.

השיב לו אביו, שיש בזה סוד נעלה. תוכן ביאורו של רשב"י הינו: שמשה רבינו זכה בנבואתו לראות באופן של "אספקלריה מאירה", ואילו שאר הנביאים ראו רק באופן של "אספקלריה שאינה מאירה". אך האבות – הם זכו לראות את מראה אספקרליה המאירה, באמצעות אספקלריה שאינה מאירה.

הם ראו באופן נעלה משאר הנביאים, אך לא הגיעו לדרגת ראייתו של משה רבינו, ולכן אומר הקב"ה: "וארא אל האבות", ראייתם היתה נעלית יותר משאר הנביאים, אולם "ושמי הוי' לא נודעתי להם", הם לא ראו את הדברים ב"אספקלריה מאירה", כמו שמשה רבינו עומד לראות.

כאשר רבי אלעזר ורבי אבא שמעו את הדברים, הם נשקו את ידו של רבי שמעון.

ומסופר בזוהר, שבגודל התפעלותו, רבי אבא בכה וקרא קריאת כאב: "ווי כד תסתלק מעלמא, וישתאר עלמא יתום מינך, מאן יכיל לאנהרא מלין דאורייתא". ווי, כאשר תסתלק מן העולם, והעולם יישאר יתום ממך, מי יוכל להאיר את עינינו בדברי התורה".

לאחר מכן רבי אבא פתח ודרש על הפסוק (שמואל-א כה, ו) "ואמרתם כה לחי, ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום".

*

אביו של הרבי, רבי לוי יצחק נ"ע, בביאורו על הזהר (לקוטי לוי יצחק שמות, עמוד נ ואילך), מרחיב בתוכנו של סיפור זה לפרטיו.

במבט שטחי נראה, שרבי אבא כופל את דבריו, (א) "כאשר תסתלק מן העולם", (ב) "והעולם יישאר ממך יתום". והרי באם רשב"י יסתלק, אזי וודאי שהעולם יהיה יתום ממנו, ולשם מה רבי אבא מדגיש זאת.

רבי לוי יצחק מסביר את כפל הדברים, על פי אגרתו הידועה של אדמו"ר הזקן בספר התניא (אגרת הקדוש סימן כ"ז). שם מבאר אדמו"ר הזקן שאחרי הסתלקותו, הצדיק "אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי", גם בעולם הזה, זאת באמצעות כך ש"תלמידיו אשר היו קשורים אליו בחייו, מקבלים ממנו אחר פטירתו מרוחו העצמית שנשאר בגן-עדן".

תלמידיו שהיו קשורים אליו בחייו, וגם אחרי הסתלקותו מהעולם הם מקבלים מרוחו העצמית, ולא רק זיו בלבד, יכולים להאיר עיניים בדברי תורתו. כך שגם כאשר רשב"י יסתלק מן העולם, "העולם" עדיין לא יהיה יתום מרשב"י, כי תלמידיו שומעי תורתו נמצאים בעולם והם ילמדו את העולם מתורתו.

אך כאשר העולם כולו יישאר יתום ממך, כאשר גם "העולם" יהיה יתום, כאשר גם תלמידיו יסתלקו – אזי "מי יוכל להאיר את עינינו בדברי התורה".

רבי לוי יצחק מרחיב ומבאר את הדברים גם בהתאם לשתי סגי ההשפעה שישנם מהצדיק אחרי הסתלקותו, בהתאם לדברי אדמו"ר הזקן בביאורו לסימן זה.

לאחר מכן הוא מרחיב בדבריו של רבי אבא על הפסוק "ואמרתם כה לחי, ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום"

*

בהתוועדות שבת וארא תשל"ה דיבר הרבי על דברי הזהר וביאורו של אביו, והרבי המשיך ואמר:

"בנוגע לביאור בזוהר, שאחרי ששמעו את התורה של רשב"י, בכה רבי אבא ואמר "ווי כד תסתלק מעלמא" כשיסתלק רשב"י – על ידי הבכיה שלו "ווי כד תסתלק מעלמא", הוא פעל שהעולם לא יהיה במצב של "יתום" ושרשב"י לא יעזוב אותו.

"הרי נאמר (תהלים קמה, יט) "רצון יראיו יעשה", וכשיהודי צועק "ווי לעלמא", איך יראה העולם לאחר הסתלקות רשב"י, והוא צועק שהוא רוצה את רשב"י - זעקה זו פועלת שרשב"י לא יילך ממנו.

"ולכן צריך להיות אצלו כאילו רשב"י נמצא בחיים, בעולם הזה, והוא שומע ממנו תורה (והרי רבי אבא הי' בדוגמא של ספירת הבינה כמו שרשב"י אומר שרבי אבא יכתוב את התורה שלו), .. אז הוא נמצא בחיים של הרשב"י ושומע תורה ממנו, והוא יוצא מכליו מגודל התפעלות מהתורה ששמע, ואז הוא "תופס את עצמו" בבהלה "ווי לעלמא", מה יהיה אחרי ההסתלקות רשב"י?!

"וכאשר שרשב"י רואה שיש לו תלמידים שכאלו, תלמיד שבגודל ההתפעלות שלו הוא בוכה "ווי לעלמא" וכו', הרי זה פועל על רשב"י שהוא נשאר קשור איתו, "ולא יעזוב צאן מרעיתו".

"סיפור זה נכתב בספר הזהר, והיות שהדברים נכתבו בתורה, הרי שיש בזה הוראה עבורנו. שהרי רק נבואה שנאמרה לדורות בכתבה בתורה, ומה שאין בו צורך לדורות, לא נכתב. וכיון שההוראה מסיפורו של רבי אבא ורשב"י הינה לדורות, לכן הדבר נכתב בתורה:

"ע"י הבכי "ווי לההוא עלמא" פועלים שהדבר לא יהיה באופן כזה.

"בדומה לנאמר (ירמיה ל, יז) בנוגע ל"ציון היא אין דורש לה", ומובא על כך בגמרא (סוכה מא) שמדברי הפסוק "אין דורש לה" – "מכלל דבעיא דרישה", יש לדרוש ולהיזכר בציון, ובשל כך תיקן רבן יוחנן בן זכאי שייטלו לולב בשבעת ימי חג הסוכות, מצד "זכר למקדש", כי צריכים לדרוש את ציון,

"למרות שבית המקדש אינו קיים, אבל על ידי הדרישה, כאשר מדברים אודות בית המקדש השלישי, אודות ביאת משיח, ואודות הפצת המעיינות שעל ידי זה יהיה "קאתי מר דא מלכא משיחא" – פועלים שיהיה כך בנוגע לפועל",

כך גם כאשר תלמידיו זועקים "ווי לעלמא" כתוצאה מהסתלקותו של רשב"י - פועלים שרשב"י "לא יעזוב את צאן מרעיתו", והוא נשאר איתנו.

*

[מאז ג' תמוז תשנ"ד, כבר חלפו להם עשרים וארבע שנה, וה' ירחם מתחילה כבר השנה ה-25.

בסיום אותה התוועדות של שבת וארא תשל"ה, מספר ימים לפני יו"ד שבט, קישר הרבי את דבריו של רבי אבא של "ואמרתם כה לחי" עם הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ:]

"היות שדובר קודם בנוגע לפסוק "כה לחי", הרי ידוע הענין של גימטריאות, שזה קשור במספר של אותיות.

"והיות שביו"ד שבט נהיה עשרים וחמש שנים מההסתלקות, ובנובע למספרים "עשרים", "שלשים" וכו', כתוב על-זה במשנה (בפרק חמישי ממסכת אבות), אבל על עשרים וחמש הרי לא מוצאים, ובלקוטי תורה מובא שהענין של "כה לחי" מרמז על עשרים וחמש באלול, שאז נברא העולם, ומבאר שזהו ספירת המלכות, "כדמותינו", שמזה רואים שיש ענין במספר של עשרים וחמש.

ומסיים הרבי: "כאן המקום להזכיר: היות ויש כאלה שרוצים להדפיס מודעות וכו', (=הנני להודיע) שלא יוציאו על-זה שום פרוטה, אלא ינצלו את זה בנוגע למבצעים: מבצע תורה, תפילין, מזוזה, צדקה, ומבצע בית מלא ספרים, ועל-דרך-זה מבצע הדלקת נרות, וכפי שקראו לזה בארץ ישראל "מבצע נש"ק", נרות שבת קודש –

"שיוסיפו במבצעים, וכפי שראו שאלה שעסקו בזה היתה להם הצלחה למעלה מהמשוער, ולא משערים את הפירות שזה פעל (שהרי לא מדברים על אלה שיושבים מהצד ולא עושים כלום, או על אלה שלא יכולים לסבול כשהשני עושה והוא מפריע לו, "ולא בשופטני עסקינן"),

"וכשעוסקים אפילו "באצבע קטנה", ובפרט כאשר עוסקים עם כל האצבעות, ועם שתי הידיים, ועד באופן של "כל עצמותי תאמרנה" - כשיעסקו בזה, וועט דאס זיין דער גרעסטער מזל-טוב וכו', ובכלל בעניינים של לימוד התודה וקיום המצוות, ועל ידי זה מאירים את הגלות, ונהיה "מדורת כל הגולה" (ע"ד הנאמר בראש השנה ב, ד),  

"ועד שיהיה (זכריה ב, ט) "ואני אהיה לה .. חומת אש סביב", בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש".

(משיחת שבת וארא תשל"ה)
כ"ח בסיון תשע"ח