ב"ה יום ראשון, ו' סיון תשע"ח | 20.05.18
בתמונה הממוסגרת: ר' ישראל גליס
בתמונה הממוסגרת: ר' ישראל גליס צילום: שטורעם.נט, ארכיון
עלייה לרגל בשבועות - בימים ההם בזמן הזה ● מיוחד

כמו בכל שנה, גם השנה יעלו המוני בית ישראל לירושלים עיר הקודש, על מנת לערוך את תפילות חג השבועות ברחבת הכותל המערבי ● שטורעם יצא לשוחח עם הרב ישראל גליס, איש ירושלים, ושמע ממנו על האווירה המיוחדת שהייתה בחג השבועות הראשון בכותל, ועל המסורת שנמשכת עד היום הזה
יוסי אסולין
העיר שחוברה לה יחדיו

"ישראל משולים ליונה, מה יונה זו, אף על פי שאתה נוטל גוזליה מתחתיה אינה מנחת שובכה לעולם, כך ישראל, אף על פי שחרב בית המקדש, לא ביטלו ג' רגלים בשנה" (מדרש שיר השירים, פרק ד').

כמו בכל שנה, גם השנה יעלו המוני בית ישראל לירושלים עיר הקודש, על מנת לערוך את תפילות חג השבועות ברחבת הכותל המערבי. מדובר בחוויה רוחנית בלתי-נשכחת. מעין עולם הבא. נוף קסום של עשרות אלפי טליתות. ירושלים כולה לובשת חג ומתעטפת בקדושה ובטהרה. כולם נקבצו באו לך.

מאז ומקדם היה זה למנהג חביב על עם ישראל לעלות לכותל המערבי בשלושת הרגלים, זכר למצוות העלייה לרגל שהייתה קיימת בזמן הבית. למרות שחג השבועות הוא הקצר מבין הרגלים ואין לו חול המועד כסוכות ופסח, עולים יהודים רבים מכל גווני הקשת ומכל רחבי ירושלים בעיצומו של החג, וצועדים בהליכה רגלית אל הכותל המערבי.

רבים מהעולים מנצלים את ההזדמנות לפקוד גם את הציון המיוחס, ע"פ האריז"ל, ל"נעים זמירות ישראל" – דוד המלך, שלידתו ופטירתו חלים בשבועות. האווירה נמשכת עד למוצאי החג, אז יזרמו רבבות בחורי ישיבות מכל העדות והחוגים לרחבת הכותל וישמחו בשמחת התורה מתוך שירה וזמרה עד לשעות הקטנות של הלילה.

לקראת חג השבועות הבא עלינו לטובה, שוחחנו עם איש ירושלים הרב ישראל גליס, שהיה שותף לאווירה העוצמתית והמרגשת של חג השבועות הראשון בכותל לאחר מלחמת ששת הימים – על מנת לשאוב קצת מהאווירה המיוחדת שאופפת את העיר שחוברה לה יחדיו במהלך חג השבועות – בימים ההם ובזמן הזה.

***

שבועות התש"ח, כחודש לאחר הקמת המדינה, יהודים לא יכלו לעלות עוד אל הכותל. הירדנים, ששלטו בחציה המזרחי של העיר מאז מלחמת העצמאות, חסמו כל אפשרות מעבר ליהודים. במשך 19 השנים הבאות, היו המונים עושים את דרכם להר ציון; שם, מעבר לגדר התיל, יכלו לראות את העיר העתיקה ואת הר הבית.

בבוקר שבועות התשכ"ז, ששה ימים בלבד אחרי שחרור מזרח העיר במלחמת ששת הימים, נפתחה באופן רשמי הכניסה לעיר העתיקה עבור הציבור הישראלי. לראשונה מזה כ-2,000 שנה, יכלו המוני יהודים לבקר בכותל המערבי ולצעוד דרך רחובותיה של עיר הבירה כשאינם נתונים תחת שלטון זר. כל יהודי שהגיע אל הכותל באותם ימים, מימש את חלומם של אבותיו לדורותיהם.

זרימת האנשים החלה כבר משעות הלילה המאוחרות. אלפים מתושבי ירושלים זרמו לעבר שער ציון, בציפייה להיכנס לעיר העתיקה. ב-4 בבוקר, הורשו סוף-סוף להיכנס לשטח הכותל המערבי. ואלפים רבים עשו את דרכם אל העיר העתיקה.
וכך תיארה העיתונות את המחזה המיוחד: "היה שם ייצוג לכל חלק מהאוכלוסייה. חברי קיבוץ וחיילים התחככו בנטורי קרתא. אימהות הגיעו עם ילדים בעגלה, וזקנים צעדו בכבדות במעלה הר ציון, נתמכים על ידי צעירים, לראות את חומת המקדש לפני סוף ימיהם.

היו שם כמה אנשים שהתייפחו, אבל רוב הפנים עוטרו בחיוכים. במשך 13 שעות רצופות, התקדם מגוון צבעוני של אנשים לאט ובסדר מופתי, עושה בסבלנות את שנאמר לו, בכל אחד מששת המחסומים הרצופים שהוקמו על ידי המשטרה כדי לווסת את הזרם. בסך הכל, 200,000 איש ביקרו בכותל באותו יום. הייתה זו העלייה לרגל המאסיבית הראשונה לירושלים, שנמצאת תחת שליטה יהודית, בחג יהודי, מזה 2,000 שנה - מאז העלייה לרגל בחגים בימי המקדש.

עדי ראייה סיפרו כי "מעולם לא פגשנו אווירה מחשמלת כזאת לפני כן, או אחר כך. בכל מקום שבו עצרנו, התחלנו לרקוד. נושאים ספרי תורה התנודדנו ורקדנו ושרנו בכל כוחנו. כל כך הרבה מפרקי התהילים והשירים עוסקים בירושלים ובציון, והמילים חלחלו לתוכנו בחיים חדשים. כשהשמים התבהרו, הגענו לשער ציון. עדיין שרים ורוקדים, זרמנו אל תוך המבואות הצרים שאחריו."

דומה כי כל מה שהיה שותף לאותה עלייה ראשונה, חש איך המעמד ההיסטורי מפיח רוח חיים מחודשת בדברי הנביא "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". הייתה זו העלייה הראשונה, אך בהחלט לא האחרונה. מאז ועד היום נמשכת המסורת. ומידי שנה עשרות אלפים עולים ברגל בעיצומו של חג השבועות לכותל המערבי.

בימים ההם בזמן הזה

הרב ישראל גליס, איש ירושלים במלא מובן המילה, דור עשירי לאנשי ירושלים ואחד מגדולי מספרי סיפוריה – שהיה בן 16 כאשר עלה עם המוני בית ישראל בחג השבועות הראשון שלאחר המלחמה, ומאז ועד היום הוא שומר בקנאות על המסורת ומעולם לא פספס את תפילת 'ותיקין' המתקיימת בבוקרו של חג – אחד מרגעי השיא של שבועות בכותל.

"מאז שאבות אבותיי הגיעו לכאן לא עזבו בני משפחתי את העיר, וכיום אני מגדל בה את נכדיי – דור 12 בירושלים", אומר הרב גליס ל'שטורעם'. "אבל מלבד הייחוס, אני עוסק בפועל בנושאים הנוגעים לירושלים במשך 24 שעות ביממה. אני כותב על ירושלים, חוקר את ירושלים ומדבר על ירושלים. גם אבא שלי כתב ספרים על ירושלים, וסבי, הרב ישראל גליס, שעל שמו נקראתי, ערך את עיתון 'היומן' ואת עיתון 'החבצלת' – שני עיתונים שהודפסו בירושלים. ירושלים היא למעשה תמצית החיים שלי".

הרגע המכונן ביותר בחייו של הרב גליס הוא ללא ספק היום שבו שוחרר הכותל המערבי. "במשך שנים שמעתי מהוריי ומזקניי על התחושה הקשה בכך שהעיר העתיקה אינה בידינו, ושאין באפשרותנו להגיע אל הכותל. כולנו חלמנו וערגנו ליום בו נזכה להתפלל בסמוך לאבנים הקדושות. סבי מצד אמי – הרב יעקב יצחק קלמנוביץ ז"ל, שהיה חסיד ברסלב מפורסם, נהג ללכת מידי יום שישי לכיוון שכונת מוסררה.

הוא היה עומד על יד הגדר ומתפלל תפילת קבלת שבת לכיוון הכותל. הוא אומנם לא ראה את הכותל וגם לא יכול היה להגיע אליו, אבל התחושה שלו הייתה שאולי יאפשרו לו להגיע, ובכל שבוע הוא היה הולך בתקווה מחודשת. אני, נכדו, התלוויתי אליו בקביעות, וברגע ששוחרר הכותל המערבי, סבא המשיך את מנהגו. מבחינתו היה זה אך טבעי שהנה, משאלתו מתממשת, והוא יכול להתרפק על האבנים הקדושות".

הרב גליס משתף אותנו בזיכרונות ילדות שלו ומתאר איך היה נראה חג השבועות בימים שלפני שחרור הכותל: "אני זוכר איך באמצע הלילה היו יוצאים תלמידי ישיבת 'חברון', הולכים עד למאה שערים כי לא הייתה עדיין גישה לכותל, יושבים במעגל, שרים וחוזרים חזרה. במיוחד זכורה לי האווירה שהייתה ב'ישיבת המתמידים'. אווירה מיוחדת מאוד. היית יכול לראות אבא, סבא ונכד – יושבים ועוסקים יחדיו בתורה כל הלילה".

כאמור, הרב גליס זכה להיות עד לחג השבועות הראשון בכותל לאחר מלחמת ששת הימים בתשכ"ז, בשיחה עם 'יום ליום' הוא משתף את רגעי ההוד ההם. "ירושלים שוחררה ביום רביעי כ"ח אייר. חג השבועות היה ביום שלישי שלאחר מכן. . רחובות ירושלים היו מלאים באנשים שצעדו לכיוון הכותל המערבי. הגישה לכותל אז הייתה באמצעות סמטה צרה. הורידו את כל הבתים שהיו שם והביאו מים ועפר כדי שהאדמה תהיה קשה יותר. היה אבק רב. ומי שראית אותו עם רגליים מאובקות ידעת שהוא חזר מהכותל המערבי...".

"האווירה הייתה מאוד מיוחדת. כל ירושלים לבשה חג. היית יכול לראות משלחות משלחות של ישיבות, יחד עם ראשי הישיבות וספרי תורה בידיהם. כולם צועדים בצוותא לכותל. הביאו כיבוד ושולחן. עשו שירה. כל ראשי הישיבות הגיעו לכותל. אחרי זה היה ריקוד גדול ומשותף. מאוד מיוחד. הכל היה מלא עד לרחבה למעלה".

ניכר על הרב ישראל שהוא חי את הרגעים משל אירעו ממש עכשיו וכי הוא נוצר אותם בליבו לעד. "אווירת הלימוד בליל חג השבועות בעולם הישיבות הייתה מאוד מאוד מיוחדת" הוא אומר, "זהו מחזה בלתי שגרתי. לא רגילים ללמוד בישיבות כל הלילה. אמנם יש הלומדים בליל שישי במשמרות וכדומה, אבל שכל בני הישיבה ילמדו בבת אחת? זה מחזה מרגש! לא אשכח את סבב הישיבות שעשיתי, רק כדי לטעום מהאווירה".

"אתה נכנס לישיבת 'פורת יוסף' ואתה רואה את הישיבה מלאה מפה לפה. בחורים יושבים ולומדים במשך כל שעות הלילה. לידה ישיבת 'ראשית חכמה' של הרב שבתאי אטון זצ"ל. אתה עובר מישיבת חברון, הליטאית, לישיבה של חסידי גור ששכנה בסמיכות; לידה ישיבת המקובלים 'בית אל', לידה ישיבת חסידות ביאלא, רחמסטרוויקא ועוד ועוד. כל אחד בסדר שלו. כל אחד בלימוד שלו".

"51 שנה כבר עברו מאז שבועות ה'תשכ"ז, אולם לא פספסתי אפילו שנה אחת", אומר לנו הרב גליס. "יש לי הצעות לעשות הרצאות בכל מיני מקומות בעולם. אבל בשום פנים ואופן אינני מוכן לוותר על האווירה המיוחדת של חג שבועות ע"י שריד בית מקדשנו. ויהי מה".

א' בסיון תשע"ח