ב"ה ערב ש"ק, ח' מנחם-אב תשע"ח | 20.07.18
צילום: ד"ר אבישי טייכר
מהי אונאה וה'יונה' שבפרשה? תובנות לפרשת בהר

מאמר שבועי תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאינו זי"ע - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הגב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
"ולא תונו - ויראת מאלוקיך"  (ויקרא כ"ה, י"ז)

מה זו אונאה?

א) אונאה - כיונה פותה "ויהי אפרים כיונה פותה אין לב" (הושע ז, י"א)

יש והאדם נקי הכפיים, המתנהל אלי חייו מתוך תנועה של טוהר ותום - וכשהוא אינו חריף וערני כעורב הוא עשוי ליפול, למרבית הדאבה, ברשת המלכודת המתועבת של ה"אונאה"...

מופעלת עליו השפעה חברתית מסולפת ומוליכת שולל.... נכפים עליו לחציי רמיה עויינים באמצעות טקטיקה ערמומית המפתים אותו שישנה את תפיסת חייו התמה והזכה...

שימיר את טפסי הנוהג העדינים והרגישים שלו כדי שימעד וכך ישכילו חלילה, לפגע בתדמית המוניטין היוקרתית שלו...

האדם רואה לעיניים וה' רואה ללבב וצופה ומביט ובוחן כליות ולב אם היו אלו מניעים נתעבים בם מואס ה'!

כאן נמדדת מידת יראת השמים שלנו ואם היא אכן מניעה את הדרך שהמצעד שלנו מפלס לו את נתיבותיו לתוכי אורחות החיים!

וכשאנו נופלים שולל וחשים מתוסכלים ונבערים - וכשאויבנו שואטים עלינו בשאט נפש ובוז ועוטים עלינו כ"עיט" ומנסים לשסוע את טרפם האומלל ואומרים לנצל את כל משאבי נפשו ולרתום אותו בשבי - למען קידום התרמית שלהם... מסבה, אכן, אונאה זו את רחשי ה"תאניה" העולים ומתייפחים מתוכינו בביבבה של רוח נכאה... בנהי ובכי תמרורים בצר לנו...

איכה נפלנו שולל? - אנו מיללים.

האלוקים הטוב המשיך לתוכי הישות שלנו רק מעט  מזעיר מהארת נשמתנו הצלולה וחומר גס ועבה חוצץ בדפוס (בצורת נוהל שחוזר על עצמו) של ה"נפש הבהמית" - המעיב ומסתיר ומעלים על השקפנו וגורם לנו להתנהל באורח של שוטה... כגון אותו אדם השט... מתקדם ונע בשיטה שהיא סוטה מהמסלול ללוא שיפוט של  הדעה העצמית בתוכינו, שהיא מחוטבת והחלטית... ושאינה תלותית ומסרכת דרכה אחרי הזולת כנבערת וכסילה!...

לפתע אנו חשים מתוסכלים מ"הזריחה" החומרנית והבהמית השובה אותנו ואנו נמשכים אליה וכה כמהים ועורגים למניעים המסולפים של "שובינו ותוללינו" - אלה המשטים בנו והמתהוללים על חשבון הרוח הרפה העלובה וחסרת המאזן הנפשי שבתוכינו...

והערכים שהם מציגים לפנינו נתפסים בקרבנו בהערצה מתוך פתי ותום נבער וזאת בגלל ראות עינינו הלוטה (מכוסה) בערפיליה של הנפש הבהמית השוקקת בתוכינו - ומניעים אלה דומים, לפתע, כנחוצים כ"כ ונצרכים ביותר עבור קיומנו ומחייתנו והמה האבן המתנקשת בנו ועליה, אכן, מועדים אנו...

 ואז... אין הארה זו עשויה להוכיח אותנו ולעוררנו ולהשיבנו ממשגה חיינו, מהמלכודת שהמיטו עלינו אויבינו... היות והחזות של הארה זו בתוכינו - היא כה מצומצמת ודלה ורדודה והיא אינה מסוגלת לחוש במציאות האלוקית והאוטנתית המנשימה את החיים בתוכינו ולכן שומה עלינו להתנער מסבך זה והמכונה "יונה פותה"...

הנלכדת ברשתות כשהיא באה לאתר גרגרי מזון ואינה ערנית וזהירה ממלכודות (הרד"ק)

והיא מתפתה בקלות אחרי יונים זרים המושכים אותה לשובך שלהם.

היונה אינה ערמומית כעורב... אינה מהירה כמותו ואין מעופה מתנשא מעבר לשאר המעופפים... אין קולה ערב ולא צבע והדר לה ומכאן, אולי, נובעים רגשות ההתבטלות וההכנעה והתמימות המאפיינים אותה..

ולכן, כשלוכדים את גוזליה מהשובך - היא שבה שוב מתוך תום ופתיון לשובך והיא נלכדת בידי שוביה והפתיון הזה של היונה מסב את האונאה  ואת תחושת הנכאות של ה"תאניה" (מלשון המילה "יונה") שלנו...

וזאת בשונה ליונת "הבר" השוכנת בין חגווי הסלע. אין היא נתפסת ונלכדת בחרכים - סדקים והמדרגות שבסלע. הם, אומנם, מאיימים לשבות אותה בסבך של מניעי חומר מהבהבים ונוצצים - ואולם, אדרבה, הם מאתגרים אותה להתנער מתוכם ולנשא את "גדפי" -כנפי האהבה והיראה שלה לאלוקיה באהבה בשל הקריאה של הנשמה הטהורה "הראיני את מראך".

העולם הזה הוא בחינת מראה ומעטה הכסף הדק העוטה את הזכוכית יוצר אור חוזר ותנועה של החזר הקרניים אחורנית וניתן לראות מבעד למראה מה שמתרחש מאחוריה. יש כאן תנועה של התנערות מהחומר המאתגר ברחשי ערגה לתשובה.

ואולם, היונה הפותה - יונת השובך - מדומה לאדם שוטה, כמובא ע"י הצמח צדק בפרשתנו בספר אור התורה: "כמו למשל שקושרין לאדם העיניים או שמזפפין (זפת) או שמשחירין ומנהיגין אותו כמו שוטה, אל אשר יהיה רוח המנהיגים - שם ילך, אף שהאיש בעצמו איש חכם ונבון, רק מחמת שעיניו נקשרו ואינו רואה - נעשה שוטה".

וכמו למשל, קברניט המטיס ומנסק את מרכבת האויר שלו אלי הרקיעים והוא מונחה אך עפ"י חזות עיניו המסולפת - הוא אמור להתרסק אז, אלא אם כן יתקדם בהתאם להנחיות הבסיס ממנו הוא נשלח..

נקודת התצפית חולשת כאן מעבר ומעלי גופים מעלימים... מטשטשים ומסלפים של מעטה כסף דק מאחוריה של גוף הזכוכית במראה.

ההשקף כאן נובע מתוכי כלי מבט מדוייקים והתצפית מיוסדת אפוא, על סמך של הכוונה איתנה ומדוייקת! מאומתת - שתמיד הוכיחה עצמה כנכונה ומאושרת!

ב) לא תונו - תהיו כמו אותה יונה תמה:

הבסיס של נשמתנו היא "המזל" שלנו, ושמשם "נוזל"... נמשכת אלינו הנשמה הטהורה ובשל עוצמת הזריחה המבהיקה שבה - היא אינה חודרת כולה לתוכינו, אך היא אופפת ומקיפה אותנו ואליה יש להישמע! וממנה יש לשאוב הכוונה! היות והיא לא תוביל אותנו שולל ותפתה ותאכזב כי נעוצה בה מידה של יראת שמים והיא מכונית "יונה תמה"!...

ו"מה יונה אינה מזדווגת אלא לבן זוגה..." כן אין רצון הנשמה שואף לאף מניע זר בעולם "רק חפצה ודביקותה נמשך למקום מחצב שרשה וחיותה"...

אין מסך מעיב  וחוצץ על הראות של יונת הבר ולא יוכל לעולם להבדיל בינה ובין אלוקיה... והיא, אכן, שאולה ל"יונה" היות ובהתבוננותה של הנשמה באתרים השונים בעולם - היא תמיד רואה את האלוקים בלבד - ממש כמו אותו תענוג נפלא של זוג היונים המתגלם בהתבוננותם האחד בעיני רעותו והדבר מדגים נחרצות את העובדה כי בעולם מלבד בן או בת זוגם אין עוד דמות בעולם!

התחינה היא "צאינה וראינה בנות ירושלים" לצאת מתוכי המבט העמום... הכהה... המעלים של יונת השבך אלי חזות בהירה וזורחת!

"צאינה וראינה מתוך חזות מבהיקה מסמוורת של יונת הבר לתוכי השקף בעולם אך שיהיה מציאותי... קונקרטי ולכאן תקרינו את גדפי אור האהבה לאלוקה!

"לא תונו ויראת מאלוקיך" עובדה זו כשהיא מתממשת היא מהווה את אבן הבוחן שלנו למידת אמיתותה וטהרתה של היונה התמימה שבתוכינו ואשר בשל החירות והחופש של יונת הבר היא מתעוררת בתנועה של יראת שמים מופנמת בנו!

(עפ"י אור התורה לצמח צדק ספר ויקרא חלק א' פרשת בהר. ד"ה" אם תמכרו ממכר לעמיתך אל תונו")
כ"ו באייר תשע"ח