ב"ה יום שני, ז' סיון תשע"ח | 21.05.18
צילום: Concerto, Wiki
להאמיר את 'רינת' הציפורים... ■ תובנות לפרשת מצורע (בחו"ל)
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
ועם "צפרא" (שחר) כשהצפורים (צפרא) פוצחים ברינת החיים האם הרוח "הממלא" (דיבור) שהפיח בנו אלוקים, פוצחת אף היא ב"רנן"(לרכל) או שמא, נוכלה להאמיר... (להחליף) ולשדרג את המלל הזה ל"אמירה" בתדמית לזו אשר של האמוראים הקדושים?

הם היו בעלי מסוגלויות ויכולות לשנות את סדרי הטבע... לחולל מופתים באמירותיהם, היות ובצידקותם המקודשת ידעו לטפס באותיות התפילה ולימוד התורה המכוונת שלהם, לאותו מקור עילאי ממנו נחצב הדיבור האלוקי, האחראי ליצירה שבעולם, ובהחלף צרופי האותיות של אמוראים אלה - הם האמירו מצבים בביצוע מופתים... 

רוח החיים שבנו - "רוח הממללא" שאלוקים הפיח בנו היא זו שמתדלקת את הניצוץ שבנו והיא נמשכת ממקור עצום ונשגב ביותר בנשמתנו... זו שמקיפה אותנו ואינה חודרת פנימה בשל האינסופיות האדירה שבה והיא אינה יכולה להצטצמם לתוכינו...

ולכן הרוח הזו מגיעה בעוצמתיתות שכזו בחינת האויר הנשאב מהמפוח ועשוי לתדלק ניצוץ כבה בשלהבת...
המפוח הזה מתדלק בנו את האויר (אותיות י' אור) שבתוכינו. זהו הכלי המבטא את האותיות שבנשמותינו ואלו מביאות (אות -אתא) את המסר של נשמתנו לעולם סביב...

ואולם, יש והמסר הזה צופן בקרבו רזי קודש שאינם "נתפסים" בנו במשל לציפור המשתלחת בטהרת המצורע ואינה נתפסת...

ומאידך, היא משולה לכח החכמה המניע את האדם בכיוון שוב, בעוד הציפור האחרת - השחוטה, מבטאת את עבודת ההזדככות של ניצוציה של הנפש הבהמית המזדככות כבקורבן...

שהרי, אותו אדם שסרח, ו"צפצץ" והניח לפוטנציאלים המקודשים שלו של אותיות הדבור החטובות בו להשתלשל במשובת המפוח העוצמתי של רוח חייו לאותיות של רנן ורכילות...

ועתה בהיטהרותן - מתבררות ומיטהרות אותיות אלו והצפור "המצפצפת"... ומצייצת מסרים של רכילות - נעשית חיה! וכל המבע שלה מבטא אך קודש!

והצפור הזו המנסקת ומרקיעה למרומי השחקים אף נוחתת לגיא... לעמק והיא מהווה סמל לשכינה הקדושה הנמשכת מרמות של שיא, מהקן שלה - הוא ביהמ"ק והיא שבה נוחתת עד לתהום רבה...

הצפור הזו נמשכת מרמות של טוהר ולובן בחינת מהותו של שרש לבן הרשע במקורו, בטרם התדרדר לעולם של רשע וממנו נמשכו שתי בנותיו : הבכורה - לאה והצעירה רחל!

האותיות הללו בראשיתן (לאה) מגלמות את האופי הסמוי של כח המחשבה והסמל שלהן היא לאה - בתו הבכירה של לבן. והיא מתגלמת בצפור החיה המשתלחת...

אך בהשתלשלותן של אותיות שהסמל שלהן הוא לאה - לשפל - הן מלאות (לאה) מייגעות את האדם באותיות חשיבה של רכילות ולשון הרע...

ומהמחשבה הן עשויות, חלילה, להשתלשל לעולם של דיבור ורנן והשרש להן הוא רחל -הבת הצעירה - דיבור! 
ועתה זוהי הנפש הבהמית הנזקקת להזזדככותה ע"י הצפור (לאה במקורה) המשתלחת בחינת כוח החכמה המזכך ולפני הישלחותה היא נטבלת בדם הצפור השחוטה...

היות והחיצונים נהדפים בשל כוח החכמה המתבטלת ואכן מערבים בדם ההזיה על המצורע עשב של אזוב עץ ארז. האזוב מסמל ענווה והתבטלות של עץ הארז המהווה סמל לגאווה ורוח גואה המרננת ומרכלת אך עתה מתבררת ומתבטלת ונעשית מנוטרלת...

ואכן, כשכוח הבינה עומד ערטילאי ומנוטרל מכח החכמה - הוא יפרח בכיוון של רצוא ויביא לצרעת... ליניקה של חיצונים ולתחושות של גאווה וכעס ותרעומת  נטולות רוגע ושלוות חיים...

הצפור המשתלחת מזכירה לנו אף את "צפורה" שלאחר שילוחיה ע"י משה היא שבה אליו בסמל של תיקוני הנגע...
וכן אותה צפור בשילוח הקן מבטאת את השכינה הנשלחת מבית המקדש - ואולם מפליא, כי השילוח כאן הוא לגולה... לעולם של העלם והסתר...

היות ובעוד האויב הגלותי, בחינת מעללי הנפש הבהמית מאיימים עלינו רוחנית - אנו מסיחים את הצד שכנגד בה בכך שאנו מפצים אותה בקמעת טוב של צפור המשתלחת אליהם... קמעת חכמה מתבטלת ... והקליפה שואטת אז ובולעת את הטרף ששיסינו בה ממש כמו ברגעי הכפרות כשהשטן משסה בתרנגול והוא מניח לנו ונוטש אותנו לחיים טובים ארוכים ולשלום. אמן...

ומתוך שחרור זה - אנו מזנקים לאור של מחילה וכיפור.

ואותה צפור ש"מצפצפת" ומצייצת בנו " רננים"של רכילות, נעדרי תכנים של מסרים כגון אותה צפור נעדרת אותיות של מבע רק הוגה צלילים כמתוך כלי נגן מניע - עתה הופכת לצפור חיה ואשר אותיות המחשבה שלה שהיו עד כה מלאות בחשיבה שלילית ונתפוררו בשבירת הכלים - עתה התבררו והשתדרגו  לכח של חכמה המברר את הבינה שלא תפרח ותעלם מותזמין חיצונים אך עתה זוהי צפור משודרגת באותיות קודש של "רוח ממללא" ושהיא "אומרת" כדרך האמוראים!
 
(עפ"י 'תורת שמואל' תרמ"א פרשת מצורע ועפ"י 'אור התורה' לצ"צ - פרשת מצורע)

(יהא הלימוד לע"נ מרת
איטא דבורה לוין נלבע"ה בד' אייר ה'תשל"ד)
ה' באייר תשע"ח