ב"ה מוצאי ש"ק, ט' אדר תשע"ח | 24.02.18
להפוך לשקל הקודש ■ הגיגים לפרשת משפטים

מאמר שבועי תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאינו זי"ע - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
לו רק היינו מתחברים עם אותו זוהר של כח הדעת הנמשך אלינו כשי... כמענק החיים ע"י רועה דורנו ממרומים והוא אופף ומקיף אותנו ממעל... ולו היינו חשים בו נוגע בנו ברטט ומתפעל אותנו פנימה - כי אז היינו נעשים לשקל הקודש...
האש שורפת וצורפת בתוכינו ומתלקחת מתוכי ניצוץ הקודש... מתוכי עינינו אם צלולות כשאין שום ממניע חוצץ בעד היבטן - כי אז היו מבחינות בזריחה וכנגד במעטה של קליפות...
המודעות הזו היתה מניחה למחצית שבנו... לכף האחת שבמאזני הקודש שלנו לשקוע לה לתוכי עולם של יגע ומעש אלוקיים והיתה מכבידה ומכריעה..
ואז לעומתה, היתה הכף האחרת שבתוכינו - מתרוממת ומנשאת אותנו לעולם של דרור, כשהבדילים והסיגים של איגו וחומר של הבל נפסד - המעורבים בתוכינו ונתפסים בנו כטוהר - עתה היו נשמטים ונעתקים מתוכינו מותירים אותנו כמתכת כסף צרופה...
וככול שאש האהבה שבתוכינו ממשיכה ליקוד - עוד מזדככת המתכת שלנו ובדילים דקים יותר נפרדים, ואח"כ הדקיקים יותר... והכף האחרת מתנשאת ומנשאת אותנו מעלה ומעלה יותר. וזאת כשהיהודי מתפקד בחינת השועל...
והוא מתנצח בערמה עלי הזאב... הקליפה המאיימת לבלוע את כל אשר סיגל היהודי בעמל של ששת ימי השבוע של מי שטרח בערב שבת.
אך בפקחות השועל שבו, אומר היהודי לצנוח אלי תחתית הבאר - במימיה משתקפת בבואת הלבנה הזורחת והמגלמת את הנצוצות שנשמטו לתהומות הארץ ובערמומיותו השנונה הוא יחלץ נצוצות אלה מזאב הקליפה.
השועל קופץ לתוכי הדלי המוטל על שפת הבאר ככף של משקולת והוא שוקע לעבודת הברורין ואם אין חכמה - הבדלה מנין? כיצד יפריד ויבדיל את הקליפה?
ואחריו מזנק הזאב לדלי האחר - לכף האחרת והוא צולל מטה והכף של השועל מתנשאת והוא כצדיק נחלץ!
עוד בצהרי יום שישי ביקש הזאב לבלוע את השועל, אך הערים על הזאב והנחהו לחצרות היהודים שהיו רווי ריחות מבסמים של מעדני השבת!
הם חברו על הזאב במקלות והבריחוהו והוא בא מתנשף אל השועל מבקש לטרוף אותו שפיתהו לבוא אחריו עם ערב לבאר...
זוהי אש בתדמית של אריה יורדת עלי המזבח ומכלה את סיגי הקרבן ועימה מתרוממת הנפש בנגן ונעימות של שבת...
שקל של קודש... רק מחצית השקל בלבד - כופר נפש? היתכן? הרי, האיש יתן כל אשר לו בעד חייו...
אולם השקל הזה הוא בחינת מתן שוחד לקליפה המסיח את דעתה מהטוב המיועד ליהודי וכשהיא מתעסקת עם השוחד - משגשג אז היהודי ופורח!
כגון עשן המערכה המיועד לסנוור את השטן בעוד הקרבן מכפר ומעניק חרות לבעליו...
בעוד השכווי... התרנגול מיועד לסנוור את הקליפה - נחלצים חיי היהודי לשלום ולברכה!
השקל הזה בחינת כפות המאזנים מיועד להביא את התנשאותו המשגשגת של העם לפיקודיהם - כשנפקדים (מוסרים) הסיגים בעוד הדעת של הקליפה מוסחת ואזי מתנשאת הנפש מתוך ביטול וכמיהה.
ובשבת... בעלי השיר יוצאין בשיר של כלות הנפש והתבטלות של הצמאון והכמיהה מתוך הגוף הקושר אותנו בחומריותו... אך כשהבדילים נפרדים בכוך הבוער של אהבת היהודי בכלות הנפש כשהוא אינו מסוגלים להתקדם מעלהבכוחות עצמו - אזי נמשכים בשיר כפול של שבת!
(עפ"י תורה אור רשת כי תישא)

כ"ד בשבט תשע"ח