ב"ה יום ראשון, י"ג סיון תשע"ח | 27.05.18
עץ חרובים
עץ חרובים צילום: Yehudit Garinkol
האדם עץ ■ תובנות לחמישה עשר בשבט

מאמר שבועי חסידי ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאנו, מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● והשבוע: לרגל ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות - התוכן המבוסס על מאמר הרבי ליום זה ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
תובנות לחמישה עשר בשבט

אדם עץ - להידמות למי?

א) בוסתן - מקור של הנאה ועונג - מדוע? אכן, זוהי תחושה כה נעימה ומשיבת נפש להתהלך מבוסמים בינות עצי הגן המלבלבים בבוסתן ולשאוף עמוקות ולגמוא את האויר המבסם רווי ריחות של פירות ססגוניים משכרים?

מה מענג כ"כ ברחש המרשרש של העלים המצלים והמוריקים? ומשום מה כשאנו מתבוננים בגזעם העבות של העצים המזדקרים - אנו משתאים כ"כ וקוראים במשובה "איזת תענוג"?

מה, אכן, מלבבת היא המסוגלות להתענג ולהנות על אותו עולם פלאי שעומד לו מחוצה לנו ולהחדירו לתוכינו פנימה ולחבר את הרשמים האדירים עם מקור העונג המקנן בקרבנו.

מקור זה של עונג מחובר לעצם שלנו, לנקודת נפשנו והוא מקיף וסובב עלינו ככתר וחולש על עולם השכל שלנו, ולכן איננו עשויים להבהיר את משמעות הרצון שלנו... את מה שלבנו חפץ...

החפיצה הזו היא בחינת הפנימיות של הרצון שלנו.. היא נקודת התענוג שלנו בחיים והיא נמשכת לנו מאותם עולמות מקיפים שמימיים נשגבים והם כמוסים וסמויים... משם נמשך לנו מזלנו (נוזל) המטביע בנו את אופי העונג שלנו ואת השלכות החפץ והרצון שלנו...

ב) עץ ואדם - אדמה לעליון:

מציאותו של עץ מזדקר, מלבלב ומניב פירות עסיסיים ואשר ברבות הימים יניבו גרעיני פרותיו עצים מלבלבים - היא התגלמותם של חיים רווי עונג והנאה וסיפוק עלי ארץ.

גרעין נטול ריח ערב, קשוח ושאינו ססגוני ועסיסי... ללא תמונה וכל תדמית לציור של עץ נטמן בעמקי האדמה...

זוהי. אומנם, התדמית החיצונית שלו הנתפסת בהכרת האדם, אך בחובו מסתתרים חיי החיים לנצח מאחורי מעטה מסווה של גרעין נפסד..

וכדי להביא לגילווים של האוצרות הנחבאים מתחת למעטה שומה עלינו להיות הזורעים בדמעה...

מה מפרכת היא החרישה.. לנעוץ נקיקים באדמת הסלע ולאחריה נטיעה של גרעין ביזע ובדמע... ובחשש נוראי - התעלה התפוקה?

איזה פער חוצץ בין תדמית הגרעין הנתפסת באופנה הרדוד. הגרעין נפסד והנרקב באדמה ובין היבול העתידי לעלות מתוכה:

זאת היא, אכן, הסיבה להמתנה הממושכת כ"כ ובכליון עיניים ובערגה - שכבר ינצנץ לבסוף העץ הנכסף - ואיזו רינה... ואיזו צהלה של אושר הוא מסב בבחינת "בא יבוא ברינה נושא אלומותיו"!

אל הנטיעה הזו נמשכת חיות ממועד ר"ה לאילנות.. ואולם, המשימה הזו של הפיכת פוטנציאל הגרעין לעץ מלבלב היא שלנו...

הנוכל לשמש כ"ראש" - להוות בחינת פונקציה של מנהיג - הורה... מורה או מחנך... ואולי, בעל או חבר, והוא בעל מודעות ומסרים לתנאי חיים ושגשוג רוחניים של אושר, היא היכולת להצטמצם ממרחבי הגובה הנישאים שלנו ולהשפיע ...

להשתפל אל מיודעינו ולאורכה של הדרך למקד את התמצית של הרעיון המרכזי שאנו ממשיכים... שיחלחל ויחדור את הלב, שגם הילד הרך... תלמידינו... חניכינו... אלה הסובבים אותנו והמייחלים ליצירת קשר מה איתנו - יתחברו עם האידיאל הזה שהמה בחינת גרעין!

ההתנוססות המסנוורת שלנו ותנועה גאה של לב רחב - הודפת... מרחיקה... מנתקת ממש כמו שנטיעת פרי עסיס באדמה לא תעלה כל תפוקה!

המסוגלות שלנו להתמקד בפרט ... להתבונן בו ולהפנות אליו את הקשב שלנו... לנסות להבין את הנפש של הילד... את משאלותיה וחלומותיה... להשתובב עם הילד בעלץ וחדווה וולהתענג על מה שמשעשע את לב הילד ולהנות - זוהי תנועה של הצטמצמות בוגרת וזוהי הדרך בה מגיע האלוקים אל עמו הנבחר.. אל הבן היקיר... אל ילד שעשועיו ונוצרת ההתחברות.

התחינה לאלוקים בר"ה הזה... בחמישה עשר בשבט שנתמלא בחיים שוקקים וביכולות להשתפל ולהשתעשעו להביע את ריגושי המשובה שלנו וכך נוכל לכבוש את לב הילד ולהביאו לרגש של הזדהות עם האידיאל שהוא הינו גרעין...

הילד שלנו וכל אדם בעמנו הינו גרעין פוטנציאלי להמשכיות של דורי דורות מתוך תנועה מתגמשת של רכינה ורוך...

ועצם היותינו שם עבור ידידנו - מעצבת ומטפחת בו תנועה של התבטלות מהולה בהתנשאות של מלכות!

ג) התממשות של אידיאל שמחה, בעונג ומתוך תנועה של מלכות:

1) שלושת הרגלים מהווים מוקד לשמחה בחינת "מועדים לשמחה" היות והם מונעים סביב תפוקת האדמה... בפסח השעורה מבכירה... בשבועות מתבצע קציר החיטים וסוכות היא העת של חג האסיף וזאת מתוך השתפכות של תחינה שתהיה זו תפוקה מבורכת ועימה מגיעים העלץ והחדווה..

2) ר"ה למלכים - ההתנשאות שלהם משרה יראה וחרדה בעם ועימה מתמזגת גם תנועה של קירבה וזאת בשל מרחבי המלך ומודעותו ביתרון ומעלת ההתקרבות אל העם... כך יוכל "הראש" - "המלך" להתחבר עם עמו ולהחדיר בו רגש של התבטלות לה' כאותו גרעין הנטמן באדמה.

באחד בשבט ר"ה לאילנות - הראשון לחודש ממשיך חיות לחודש כולו... ר"ה לאילנות ממשיך את הכוח והחיות לאילנות, כך שכל הנדרש מהם יתבצע מתוך שמחה ועלץ (הנמשכים מר"ה לרגלים ומועדים לשמחה) ומתוך מלכות והתרוממות עצמית הנמשכת מר"ה למלכים!

כך שהמזל... המקור הנשגב של הארץ בעולמות הרוחניים - ישתפל מטה ביותר וימשיך חיות לאדמה להמשכיות של חיות וקיום בעולם... במשל לעבודת המצוות המעשיות - דרכה מתברר הגוף החומרני שלנו וממשיך לתוכו חיים ממקור חייו בעולמות הרוחניים - מקור זה מתנשא אפילו ממקור נשמותינו היות וככול שהשפע נמשך ממקור נשגב יותר - הוא משתפל מטה יותר... ותחילתו נעוץ בסופו ולהיפך...

והעובדה שבהתבטלותנו כגרעין - הופכת תפיסתנו הצרה והמוגבלת לכלי המסוגל לאחוז באין סוף של חכמת התורה - מעוררת בנו תענוג והנאה עצומים כ"כ בלימוד התורה שלנו...

כי אז מתרחשת אף הצטמצמותה של חכמת ה' לתוכינו כגרעין העוצר בתוכו חיי חיים לדורי דורות... וההצטמצמות הזו נמשכת אלינו בשל אהבת האין סוף שה' רוחש כלפינו ...

"ומבשרי אחזה אלוקה" " ו "כי האדם עץ השדה" בכך שנחזה מתוכנו בדרך בה מתנהלת האלוקות ונדמה (אדם) לעליון ונחקה אותו באהבה שנרחוש לזולתנו והמתגלמת בתנועה של הצטמצמות והמשכה של עקרונות החיים להיות כגרעין מניב עץ נותני פרות וכן הלאה...!

(מעובד עפ"י מאמרי הרבי לחמישה עשר בשבט)
ט"ו בשבט תשע"ח