ב"ה מוצאי ש"ק, ט' אדר תשע"ח | 24.02.18
צילום: wikimedia.JoJan
מים חיים ■ הגיגים למאמר 'באתי לגני'

מאמר שבועי חסידי ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאנו, מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● והשבוע: לרגל היום הגדול והקדוש יו"ד שבט - התוכן המבוסס על מאמר 'באתי לגני' ● למאמר המלא
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
מעיין גנים, באר מים חיים נוזלים מן הלבנון

מדוע פגישה יד הבאר?

אז מדוע דווקא אל הבאר הזו הגיע אליעזר לתור אחר כלה לבן אדונו ולשם הגיעה אח"כ רבקה עם צאן אביה בין השואבות... ומהבאר הזו שב יצחק כשפגש אותה?...

ומפני מה דוקא ליד הבאר הזו מצא יעקב את רחל וכשמי באר זו עלו לקראת משה - הוא ידע כי מיודעתו בקרבת מקום?...

את הבאר הזו לא כרו ידי האדם. היא נבראה בששת ימי בראשית ובערב שבת בין השמשות נבראה פיה..
מים חיים גולשים אליה מן הלבנון. מפכים בם מעינות צלולים וזכים הנמשכים מגני העדן ולכאן מגיעים בערגה להקים דורי דורות נסיכים ונסיכות ומבקשים להשיב את נפשם הצמאה במימיה המחיים של הבאר... אך איה הם הנתיבות? איה הם השערים המובילים אליה?

ערב שבת בין השמשות כשנקודת האור והחושך והחול והקודש המהופכים מתלכדים להפליא לנקודה אחת - זוהי נקודה עוצמתית המתגלמת בבאר והיא זו ורק היא המלכדת את יתרונותיהם של האיש והאישה המהופכים לממלכת פאר של שלום המתפקדת להפליא במערכת יחידה אחת - הכיצד?...

נקודה עילאית מן השתיים חופפת עליהם בחופה ומאחה אתם... הוא ממשיך לכאן את מי המעין הנובעים מן האדמה כמקור נובע של ל"ב נתיבות החכמה שאינה פוסקת אך נמשכת בשלוה וטיפין טיפין..

ומתוכם היא נמשכת ומשתקפת כנהר הקולח "נון" שערי בינה במהירות ועוצמה אך עיתים הזרימה פוחתת וחדלה והנהר נעשה אכזב....

ההרמוניה הנפלאה ביניהם מעניקה לו את העוצמה ולה את הנחת והנצחיות!

והוא מגיע בטיפין טיפין של נקודת החכמה בסמל של התורה שבכתב - שם הכל מתומצת באופן נקודתי ומהמרחק כדברי מוסר אביך המעוררים רטט... והיא מפרטת ומרחיבה ומשדלת "תורת אימך" ומגלמת את התורה שבע"פ המבהירה באריכות ומקרבת ללב וכובשת...

ואולם לולא נקודת הברק של מקור התורה שבכתב - לא היה הנהר של תורה בע"פ קיים... וכל עוד הוא זורם ומתנהל במרחבי הבינה ומתפשט - תמיד שומה עליו לצאת מנקודת הברק של החכמה ולראות בה כמרכז עליו סובב הרעיון הנלמד.

והמים הזכים והטהורים האילו מגיעים מגן עדן וכשהם נמשכים לתהום הם נעשים מלוחים ורגבי העפר הגסים והמעודנים יותר מנקזים את המים ומבררים אותם מזוהמתם.

את נשמת האיש והאישה הבאים לבנות את ישובה של הארץ- המשיך אלוקים לעולמות החומריים כי דווקא חומר שהוא עז ונוקשה עשוי להוות כלי ולהכיל אורות קודש בעוצמה גבוהה ולכן דווקא לכאן נמשכת הנשמה מהעולמות העליונים בחינת מעין ובעת שהותה בתחתונים היא נעשית באר.

והכיסופים הם כה עמוקים בשל החיץ מהקודש והפער כה אדיר... הנשמה חשה ערגה וצמאון עז לשוב למקורה בעליונים ביחוד בשל היותה שוכנת בגוף חומרי הכובל אותה באזיקים גסים של תאותנות חומרית וארצית היות והגוף נלקח מן הארץ בחינת המלח והזוהמה שדבקו במים ברדתם לתחתונים.

אבל דווקא החומר הזה הוא שמנקז ומטהר ממש כמו שגושי העפר מטהרים את המים ומזככים אותה..

וככול שמעכבים את המים בגוף מונע לעצור בהם - מתגברת התנופה שלהם... כן ככול שמעכבים את הנשמה בגוף עפר - כן גוברים הכמיהה והצמאון והנפש הומה כ"כ...

הוא מסמל את המעיין המשקה ומרווה והיא מסמלת את הבאר הצמאה המשתוקקת להתרומם ולשוב ולכן מימיה עולים לקראתו בעת המפגש ומשם הם משקים את מעונם לנצח.

(מעובד עפ"י מעין גנים ספר המאמרים קונטרסים לריי"צ פרשת פנחה אטוואצק תרצ"א)
י' בשבט תשע"ח