ב"ה יום שלישי, ה' מנחם-אב תשע"ח | 17.07.18
תנועה המסמלת חרות ■ הגיגים לפרשת שמות

"גלות היא מעין גלישה במדרון... במורד חד ותלול מראש של צמרת של דרור... של זריחה ואור ותובנות חיים ומרחבים וגדלות של מוחין לתוכי שפל עמוק... מחשך ואטימות... לאזיקים אוסרים בשלשלאות של תנאי צרות וצמצום אפלים... גסים... אז מדוע, אלוקים, אנו מתגלגלים הנה?" ● מאמר תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס

"איתי מלבנון כלה, איתי מלבנון תבואי" (שיר הירים ד' ח')

הכיצד ממחישה לנו עובדת ירידתו של יעקב לגלות מצרים את משמעותה התכנית ואת נסיבותיה של גלותנו האישית על רבדיה השונים?

גלות היא מעין גלישה במדרון... במורד חד ותלול מראש של צמרת של דרור... של זריחה ואור ותובנות חיים ומרחבים וגדלות של מוחין לתוכי שפל עמוק... מחשך ואטימות... לאזיקים אוסרים בשלשלאות של תנאי צרות וצמצום אפלים... גסים... אז מדוע, אלוקים, אנו מתגלגלים הנה?

אל המסע של יעקב "את יעקב... עם יעקב... איתו - התלוו אליו "שמות בני ישראל" מבהיר הזוהר שהמה מרכבות ומחנות עליונים (ישראל) שירדו להתלוות אליו ולגונן עליו מפני אימתה של הגלות ודווקא בשל האופל הזה שיגשג העם אחרי השעבוד והתעלה אלי המעמד הזוהר בהר סיני...

בבאורי הזוהר של האדמור האמצעי ושל הצ"צ על הפסוק "אלה שמות בנ"י הבאים מצרימה את יעקב..." מובהרים מושגים שונים בפסוקי פרק ד' בשיר השירים והמקנים לנו תובנות חיים והשקף מעמיק כיצד מהווה ירידתו של יעקב למצרים סמל להתעלות שמובילה אותנו גלותנו האישית...

"איתי מלבנון כלה איתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה" (שם, ח')

הלבנון הוא הר תמיר מאוד והלבנוניות שבו מסמלת זריחה וזוהר של טוהר, חכמה וחרות. בהר זה גדלים נטיעות רכים שיעשו ברבות הימים לעצי ארז ומשגשגים... הנטיעות האלו מגלמות את המידות שבמוחין שעם צמיחתו של כוח החכמה והתרחבותו - יתעצמו עם הרחבת המוחין וגדלותן - המידות.

דווקא הפיכת הרצון הנעלם... הרגש הסמוי לעוצמה מוחשית נרגשת... והבאה לבטויה הסופי במלל של אותיות הדיבור היא תנועה המסמלת את החרות... את הפדות ולא עוד עמידה שהיא נודמת ושוקטת ושומרת על הדיסקרטיה האצילית שלה...

אך כדי להגיע לתנועת דרור זו יש להתהלך במבואות צרים וחשוכים של הגלות, כי פעולה של המחשה... של הדגמה היא מעבר מהרוח הבלתי נראה אל הגשמיות המעשית... מהזריחה המסנוורת אל אפלולית שהיא חדה יותר ובהירה...

וכשכח הרצון מתעורר והוא חודר לכל זיק באדם... לרגש... לתענוג... לתנועות ולתזוזות ולמאווים... והוא מהווה את ראשיתו של "הכתר" ואת החיים השוקקים, משם נמשכים ל"ב נתיבות החכמה... הסמויים ונעלמים והמבקשים כ"כ לבוא לידי בטוי... מבע... זהו עצם החרות שלהם!

והחתן בעל "לב נתיבות" החכמה קורא לכלת "הבינה" שלו בעלת "נון" שערי הבינה כי שניהם נמשכים מהלבנון -"לב" ו"נון" ושדווקא היא- "הבינה" תביא אותו להתגלמותו... להתגלותו וזהו, למעשה עצם הפדות שלו...

ואם כלת "הבינה" חרדה וחוששת לבוא במיצרי הקנה הגלותי... במיצרי הגרון כי היא לבדה, קורא הוא לה" איתי מלבנון כלה... איתי מלבנון תבואי" שנינו נמשכים מתעלומות הרצון ואנו זקוקים לתמיכה של זה בזו וזו בזה ואיננו נפרדים ממש כמו בקשר של איש ואישה...

בדרך אל הגאולה שלו ואל שלימות התגלותו הוא נזקק לה שתעבור במבואי הגלות הצרים שבקנה הגרון - הוא זקוק לה שתימשך ותהפך מאותיות החשיבה הכמוסים להבל ... לקול יעקב... לאותיות של דבור הנוצרות ע"י הגרון... החיך.. השפתיים הלשון והשיניים...

"מראש אמונה" זהו הגרון משם עולה רוח של מלל.. מראש שניר וחרמון - זוהי הלשון... ושיניים המה מעונות האריות והררי הנמרים הם השפתיים...

ל"ב נתיבות של חכמה מתגלמים בל"ב השיניים הצחורות... הטוחנות והמבררות את המזון...

ואולם, בדרך חזור המיתמרת עלי המדרונות התלולים של הלבנון ברגשות של התעלות ודביקות עזים - היא נזקקת לו שיעלה אותה לשם בנתיבות החכמה המזהירים שלו ממש כמו אותם מלאכים מעופפים ונשרפים בכלות נפש... וכשהיא עולה ומיתמרת ברגשות של דבקות ומסירות נפש - היא זורחת ונוצצת יותר מאי פעם...

ומפליא, שדווקא אומות העולם שסרבו לקבל את התורה החליטו לשחד את העם ולהעניק לו תשורה "תשורי מראש אמנה" את הזריחה הזעירה שהקציע להם ה' כדי שבנ"י יחפצו בתורה...

"תשורי מראש אמנה" התבונני מימי ראשית כשהעם קרא נעשה ונשמע מתוך אמונתו הטהורה וזכה להידמות למלאכים...

דוקא הגלות הזו מנשאת אותנו לשלב של שלמות... לעמידה של חירות של ממש והיא מתבטאת בתנועה מחושלת של רגשות מעוצבים למסירות נפש ודבקות של נצח במקור החיים!

(עפ"י באורי הזוהר לצ"צ ולאדמור האמצעי לפסוק "אתי מלבנון כלה")

י"ח בטבת תשע"ח