ב"ה יום חמישי, ט"ז חשוון תשפ" | 14.11.19
הרב סאקס מתאר את התקיעות אצל הרבי
הרב סאקס מתאר את התקיעות אצל הרבי צילום: מתוך הוידאו
רק בשטורעם ● כך התקרב הרב סאקס אל הרבי

בנאומו המרגש וההיסטורי שכבר מכונה בעולם "נאום אורח הכבוד המוצלח ביותר" הזכיר הרב יונתן סאקס שליט"א, רבה הראשי של אנגליה, את ה'ראש השנה' הראשון שחווה בליובאוויטש, במחיצתו של הרבי, לאור בקשתו האישית ● בכתבה הבאה אנו פורסים את קורות הימים ההם, בהם שינה הרבי את חייו של סטודנט יהודי בריטי צעיר לנצח ● 42 שנה לפני שעמד על הדוכן במרכז הבמה המסתובבת, וחדר ברכות ובעוצמה ללבבות 5000 המשתתפים ב'באנקעט' המיוחד שחתם את כינוס השלוחים העולמי לשנת ה'תשע"ב
צוות שטורעם בכינוס השלוחים

לצפייה לחצו על כפתור ההפעלה או כאן:

נהגתי לשהות בניו יורק בחודש תשרי לימים הנוראים. התארחתי באופן קבוע אצל משפחה מסוימת. פעם, בשנות הכ"פים המאוחרות, הגעתי לבית המארחים וגיליתי שיש לי שותף לחדר. לא לקח זמן רב עד ששמעתי את סיפורו האישי: הוא נשלח על ידי הפדרצי' היהודית בלונדון לבקר את הקהילות היהודיות בצפון אמריקה ולדווח על הנעשה בשובו הביתה. הנקודה האחרונה בלו"ז הייתה לונדון, אונטריו.

הוא פגש שם את פרופ' אירווינג בלאק, מומחה לפילוסופיה יוונית, ועשה אתו את השבת. פרופ' בלאק היה תלמיד מסור של הרבי. הוא ביקש לדעת מה הצעיר מתכנן לעשות לאחר שהוא סיים את הנסיעה שלו.

הצעיר ענה שיש לו שבועיים פנויים עד שהוא מתחיל לימודים באוניברסיטה, והוא מתכנן לטייל בזמן הזה.

הפרופ' הציע לו בזמן הזה ללמוד בישיבה בקראון הייטס. לאחר מחשבה הוא הסכים. כשפגשתי בו, הוא סיים את השבועיים בישיבה ועמד לנסוע אחרי שבת. הרי מחכה לו מילגה מלאה ללימודי פילוסופי' באוניברסיטת קיימברידג'. אולם, לפני הנסיעה הוא רוצה להשתתף בהתוועדות שבת של הרבי, עם השיחות והניגונים. הוא המתין להזדמנות לגשת לרבי ובנימוס אנגלי מובהק להודות לרבי על האירוח בשבועיים האחרונות.

צפיתי בו ניגש לרבי בין השיחות, כשהקהל ניגן. לא יכולתי לשמוע דבר, אבל ראיתי שיחה עירנית מתקיימת.

כשהצעיר חזר למקומו, "שכניו" הסקרנים התעניינו על מה שהיה. והוא שיתף: "אמרתי לרבי שבשבועיים האחרונות למדתי כאן בישיבה ונהנתי מאוד. הודתי לרבי והודעתי לו שאני חוזר לאנגליה אחרי שבת. להפתעתי, הרבי ביקש שאני אשאר בקראון הייטס לראש השנה.

הסברתי לרבי שאני מתחיל לימודים השבוע. הרבי אמר שבכל אופן, הוא רוצה שאני אשאר. אמרתי לרבי שאני לא רוצה להתחיל את הלימודים באיחור, והרבי חזר על דבריו שהוא רוצה שאני אשאר לראש השנה. שוב עניתי שאני באמת לא רוצה לאחר לתחילת הלימודים, ושוב הרבי חוזר על רצונו שאני אשאר".

דו שיח כזה לא היה טיפוסי עבור הרבי. רק לעיתים נדירות הרבי כפה את דעתו על מישהו שלא רצה לקיים את עצתו. במקרה הזה, הרבי עמד על זה בבירור שהבחור ישאר לראש השנה, וסיבותיו של הבחור לשוב לא התקבלו.

"שכניו" להתוועדות, תמימים צעירים, הסבירו לו כמה שאין זה דפוס פעולה שיגרתי של הרבי, והסבירו לו: הרבי רוצה שתשאר, אז אתה צריך להשאר... לאחר מחשבה, הוא החליט להישאר.

בתקופה הזו הוא ואני שוחחנו רבות על יהדות ותורת ופעילות חב"ד. ביחד צעדנו ל770, ביחד סעדנו בבית המארחים, כאשר הצעיר סופג את החוויה החדשה.

קשה לתאר את ראש השנה אצל הרבי. כדי להבין את התופעה לעומק היית פשוט צריך להיות נוכח. הרבי לא גילה רגשות באופן כללי. יוצא מן הכלל היה ראש השנה, בפרט בזמן תקיעת שופר.

הרבי עמד על בימה מוגבהית כאשר לפניו מונחים הפ"נים בשקיות ניר גדולות. הרבי כיסה את השקיות עם טליתו ונשאר רוכן מעל השקיות, בוכה, למשך דקות ארוכות.

ואז, פניו אדומות וקולו נשנק מבכי, הרבי אמר את הפסוקים לפני תקיעת שופר, והברכות. דומה שקולו יצא מעולם אחר, וחדר דרך שכבות האדישות לנקודת פנימיות נשמותיהם של הקהל.

עמדנו צפופים ונמחצים וצפינו ברבי תוקע בשופר. למרות המחסור הטוטאלי של מקום פיזי, רוחניות ואחדות שלטו בכל ובכולם.
חברי הבריטי עמד עמנו, מחוץ ומטולטל, סופג את הכל. פרופ' בלאק, שהיה אתנו, טען שהוא לא מדמיין כיצד חוויה כזו יכולה להרשים מי שלא הבין את התרחשות.

אולם, הצעיר קבע בדרך הביתה לסעודת החג, שראש השנה הזה שינה את חייו! לאחר החג הוא חזר לאוניברסיטה באנגליה.

בתשמ"א הוא פירסם מאמר בעיתון לונדון ג'ואיש כרוניקל המתאר את ביקורו בחצר הרבי. הוא תיאר את חב"ד בתור תנועה המתמסרת לסייע ליהודים למלא את תפקידו האישית בעולם, והרבי המנווט אותו לקראת התפקיד. הוא עומד מעל שיקולים אנוכיים, עם מבט גלובאלי, הנקרא "נשמה כללית" בשפת החסידות. הוא רואה היכן מקומו של כל אחד. קשה לדמיין עוד מנהיגים שמסוגלים לתפקיד זה, כי הם מנהיגי קבוצות ואין להם את הידע להיות סמכותיים מעבר לגבולותיהם. עצות הרבי טומנים בחובם לא פחות ולא יותר את הסמכות שיש לו מדאגתו לכל העולם.

המבקרים על פי רב אינם חסידים מלידה, והם מגיעים בגלל ראייתו הכוללנית. הם יוצאים קצת מופתעים. הם מצפים להכיר את המנהיג הכריזמאטי הטיפוסי, שכופה את נוכחותו בכוח אישיותו. הם מוצאים את ההיפך: איש שלמרות הקושי של דאגותיו העכשוויות, הוא ממוקד כולו באדם מולו.

זה כמעט כמו מפגש פנים אל פנים עם עצמך לראשונה – לא כמו ראיית הדיוקן במראה, אלא במובן של הכרת מטרת החיים והמשמעות הייחודית של עצמך. ולכן זה קשה לדבר על אישיותו של הרבי, כי הוא כל כך מזוהה עם אלה שהוא מדריך.

וזה כעיקרון, הטעות של אלה שטרם פגשוהו. מנהיגותו -הכל כך נדירה בימים אלו, היא ביטול עצמי באופן עקבי. וזה כוחו של הביטול – שאין תחליף לאף יהודי יחיד.

● סוגרים מעגל בקנדה

בשנת תנש"א לאחר שנים של לימוד והגשמה, הצעיר הגאוני קיבל על עצמו, בעצת וברכת הרבי, את התפקיד של רב ראשי לקהילות המאוחדות בבריטניה הגדולה. אולי שמעתם עליו: הרב לורד יונתן סאקס.

לא פגשתיו מאז ועד שהגיע לטורונטו להרצות בזמן האחרון. הוא נאם, שר, ענה לשאלות, ייעץ והתחמם בהערצה החמה של המאות שהתפעלו מרהיטותו, אישיותו, חכמתו, חוש ההומור ועמקות ידיעותיו.

מצאתי רגע קט לגשת אליו. הזכרתי לו את ראש השנה אצל הרבי בשנת שישים ותשע. הוא תיקן ואמר שזה היה בשישים ושמונה. "אתה מעלה זיכרונות מיוחדים מזמן מיוחד מאוד".

ואז הוא חזר על מה שאמר לי באותם ימים, לפני ארבעה עשורים: "ראש השנה ההוא שינה את חיי".

יכולתי רק להוסיף שזה לא רק שינה את חייו, אלא חייהם של המאות והאלפים שהושפעו ממנו במשך השנים. הוא הודה לי, ועם ניצוץ בעיניים הוא אמר שינאם בכינוס השלוחים הקרוב, עם ארבעת אלפים שלוחים ואורחיהם מכל העולם, והוא מתכנן לחזור על אותן מילים גם שם.

ג' בכסלו תשע"ב