ב"ה יום שלישי, ח' כסלו תשפ"א | 24.11.20
הבאר האישי ■ תובנות לפרשת תולדות

מגזין 'עונג חב"ד' מגיש מאמר שבועי תורני ומעמיק, מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאינו זי"ע - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● והשבוע: 'לבאר' ולהבהיר את מהותה של 'הבאר' האישי שלי ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, ניו יורק

מעיינות קולחים בעובי אדמת העפר מבעד לנקבוביות החול. הנפה הזו מנקזת ומזככת אותם מהזוהמה שדבקה בהם ומסירה מתוכם את צריבתו של המלח והמים הצלולים האלה עוד ינבעו מבטן האדמה...

מעיינות של אור ישר הנמשך מטה בניצוצות נשמתיים נמשכים לגוף היהודי שנברא מהעפר ...

והעפר הזה הינו העילה והמסובב לצריבה המלוחה ולזוהמה של תאוותנות לבצע וכבוד ולמשיכות כזב של יניקת החיצונים...

אך הפער החוצץ בין ניצוצות נשמתיים אלה שנשמטו ארצה לעפר הגוף ובין מקור הנצח שלהם בעולמות הרוחניים - מנקז בשל הגעגועים והכמיהה העזה להתחבר בעולמות הרוחניים את ההבל הזה... את הזוהמה הזו.

ולב היהודי עורג וכ"כ נכסף וכמה לשוב למקור שרש נשמתו כאותו אור חוזר בהתרוממות של נפש... כמו אותו מעיין נובע מפיתחה של הבאר והנשמה הזו עוד חולשת מעבר למצבה הרוחני כשהייתה בעליונים בטרם נמשכה לגופו של היהודי, היות והגעגועים האלה והכמיהה העזה הזו מהווים את קרש הקפיצה ממנו מזנק היהודי וומתרומם מעל ומעבר.

את הבאר הזו ברא ה' בבריאת העולם, אך את פיתחה ברא האלוקים באותו רגע של קסם החולש מעבר למחזוריות הזמן בערב שבת בין השמשות.

היה זה רגע סמוי ופלאי שחיבר בין הניגודים המקוטבים של היום והלילה והחול והקודש כאותה קרן זווית עוצמתית שאינה נראית אך המחברת בין הקירות.

נקודת הרגע של ערב שבת בין השמשות אינה תופסת ולו אף חלק דקיק ביותר מאותן רגעים של היחידות מהופכות האלה המתמזגות בשבריר של שניה וממנה שואבים עוצמה כל הכוחות מנוגדים ומהופכים להתמזג ביניהם לתפארת מעין התחברותם של האיש והאישה.

ולכן הגיע אל הבאר אליעזר השדכן שהוציא לפועל את שידוכה של  רבקה ומכאן חזר יצחק מתפילת המנחה בבאר לחי רואי ושרבקה היתה רכובה על הגמל היא רכנה קמעה כששערה שהיתה זו דמותו של שר נכבד ואולם השכינה שקרנה מהדמות הזאת גילמה לרבקה כי  היה זה יצחק  והיא התעטפה בצעיף מפניו... מפני הצניעות.

לכאן הגיע יעקב וגולל את האבן בקלילות שכזו מעל פי הבאר כמעין פקק הנשלף מצווארו של הבקבוק... וכאן גילה יעקב את רחל והתפארת שלו במידת הרחמים שלו שכמהה להגיע לידי הבעה וגילוי, מצאה את המבע שלה בהתמזגה עם התפארת של רחל המסמלת את עולם הדיבור.

יופי תואר פניה של רחל המסמל את הרגש הממוזג של ויופי המראה שלה - זריחת פניה הממוזגת שנמשכה לה מהמוחין, מסמלת מסוגלות לשליטה עצמית... לכבישת הדחף ההרסני של רגשותיה ומכאן התפארת שאפיינה את רחל, עימה שאף יעקב להתחבר ולהיות המשפיע שלה.

ועימה בקש יעקב להתמזג והייתה זו הבאר שמימיה עלו לקראת יעקב, הדבר גילם את הרגש הנשי של רחל שכמה כ"כ וערג להתרומם במידת הגבורה והגעגועים של האישה למצוא ולהתחבר עם "האבדה" שלה, עם חלק נשמתה ממנו היא נמשכה בעת הנסירה, כשהאלוקים ברא אותה מעצם מעצמיו של האדם ותהי לו לאישה.

לכאן נמלט משה מחמת פרעה וכשהמים עלו לקראתו, הוא ידע שכאן חמצא בת זוגו ולכאן הגיעה צפורה בת יתרו כהן מדיין להשקות את צאנו.

אך הבאר הזו חוותה את הטומאה שהמשיכו לעולם הערלים בדורות השונים ואז חזר אברהם ושב לחפור בה והמשיך אליה טוב וחסד ושפע בחינת אור ישר.

אך הטוב הזה ירד מטה מטה והצטמצם והגיע לרמות של שפל ועד לבית קבול צר ומצומצם של הפלישתים והם לא העריכו את האור הזה בשל היותם בעלי נפש מפולשת (פלישתים) חשופה ופעורה וצוחקת ולועגת ובזה ללוא כל תכנים וערכים.

הם סתמו בארות אלו של אברהם לאחר הסתלקותו מהעולם בעפר קר ודומם, המסמל את אותו מניע הנטול חיות לפעילות נמרצת ולחיות שוקקת. היתה זו יניקת החיצוניים ששאבה לתוכה את ההשלכות של שבירת הכלים.

אך יצחק הנועז בגבורתו העוצמתית וברוחו המחושלת חפר שוב  בבארות אביו וחילץ את העפר בו סתמו את בארות אברהם הפלישתים והמים חזרו לנבוע.

וככול שהחפירה הגיעה לעמקים צוללים יותר, כן רבתה עוצמת הזרימה שבנביעת המים הקולחים.

ככול שהיהודי נעשה כמה יותר וצמא יותר לקדושה, מתרוממת נשמתו ונישאת לגבהים רוחניים נשגבים יותר.

האור הישר שהמשיך אברהם במידת החסד נזקק לגבורתו של יצחק לשמר את הנביעה ולהעצים את הקליחה שתתנשא לגובה.

והאור החוזר של יצחק לא היה מתרחש לולא המשכת החסד והאור הישר של אברהם.

ללא השפעת הבעל במידת החסד היתה היא נטולת מקור לצמיחה שלה ולתבונתה המפוכחת שלה לא היתה עומדת לה כדי לבנות ולעצב...

ואולם בשל ההערכה שלה להיותו האיש שלה, היא נעשית "עזר כנגדו" ובכוח יצירתה היא מנתחת את נקודת התמצית של חכמתו... מפרידה ממנה את הפרטים...מפרטת ומבהירה ו"מבארת" בנועם... ברוך ובסבלנות ובטעם רב ובכוח יצירתה זה היא מעצבת את בני הבית ויוצרת את פי הבאר במודעות של ילדיה ומעוררת בהם צמאון לקשב...

בכוח הגבורה של "תורת אימך" היא אוהבת ומשדלת ומעוררת בהם צמאון לקשב ולהענות ל"מוסר אביך".

והמים נובעים מהבאר שלהם בעוצמה לגבהים נסערים ומופצים חוצה ומשקים ומרווים את צמאונו הצורב של השדה החרבה.

(עפ"י תורת חיים לפרשת תולדות ועפ"י לקןטי הצ"צ ליקוט "באר" ועפ"י כ"י האדמור האמצעי הנחות ממאמרי אדה"ז שנתגלה ממש לאחרונה)

ג' בכסלו תשפ"א