ב"ה יום שלישי, ח' כסלו תשפ"א | 24.11.20
נח - השרצים והמזלות ■ הפרשה החסידית

חז"ל קובעים "כל בריה שאין בו עצם, אינו מתקיים י"ב חודש". יתרה מזו, במקום אחר נקבע: "כל דבר שאין לו גידים ועצמות, אינו חי יותר מששה חדשים" - כך שיש להבין כיצד בעלי חיים אלו, השרצים והרמשים חסרי העצמות, שרדו את המבול, בשעה שהמבול ארך יותר משנה, ואילו הם אינם מתקיימים י"ב חודש ● הרב אלי וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית מיוחד מאוצר הרשימות של הרבי, לע"נ אחיו השליח הרב בנימין ע"ה וולף ● למאמר המלא >>>
הרב אלי וולף
מתיאור התורה על מאורעות המבול עולה שמשך הזמן שנח ומשפחתו וכל הברואים שהו בתיבה - היה תקופה של שנה וי"א יום.

בעת ירידת המבול כותבת התורה "בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחודש השני בשבעה עשר יום לחודש ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וגו'"[1], המבול החל ביום י"ז חשוון, והוא הסתיים שנה וקצת לאחר מכן, בשנת "אחת ושש מאות שנה" לחיי נח, "בחודש השני בשבעה ועשרים יום לחודש"[2], ביום כ"ח חשון, אז "יבשה הארץ" והקב"ה הורה לנח: "צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך, כל החיה אשר אתך וגו'".

נתון זה מעורר שאלה:

חז"ל קובעים "כל בריה שאין בו עצם, אינו מתקיים י"ב חודש"[3]. יתרה מזו, במקום אחר נקבע: "כל דבר שאין לו גידים ועצמות, אינו חי יותר מששה חדשים"[4] -

כך שיש להבין כיצד בעלי חיים אלו, השרצים והרמשים חסרי העצמות, שרדו את המבול, בשעה שהמבול ארך יותר משנה, ואילו הם אינם מתקיימים י"ב חודש.

ובלשונו של הרבי ברשימה: "כל שאין בו עצם אינו מתקיים י"ב חודש, ואינו חי אף ו' חדשים. ואם כן קשה הא המבול הי' שנה ויא' יום, ואיך נצולו ונתקיימו".

*

לכאורה ניתן היה להסביר זאת ולומר שלמרות שהם אכן לא מתקיימים יותר מי"ב חודש, אבל ייתכן והם ילדו בתיבה דור-המשך, כך שדור הרמשים שנכנס לתיבה אכן לא שרד את משך זמן המבול, וההמשכיות שלהם היא מילדיהם שנולדו בתיבה.

סברה זו מקבלת אישור מדברי הגמרא על הפסוק המתאר את היציאה מן התיבה, שם אומרת התורה: "כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על האדמה למשפחותיהם יצאו מן התיבה"[5], ומכך שהתורה כותבת "למשפחותיהם" מדייקים חז"ל: "למשפחותיהם .. ולא הם"[6].

רעיון זה אכן מובא בהערה ב"גליון הש"ס", ושם הוא מבסס את דבריו על דברי חז"ל במסכת חולין שהוזכרו לעיל, שבעלי חיים אלו אינם חיים י"ב חודש, כך שיש לומר שבעלי חיים אלו נכנסו לתיבה כשהם מעוברים, וילדו שם, וילדיהם הם אלו שיצאו בסופה של התקופה. "למשפחותיהם .. ולא הם".

אבל כשנדייק בדברי חז"ל נראה שבעלי חיים אלו לא חיים יותר מששה חודשים, והביטוי "אינו מתקיים י"ב חודש" לא מתייחס למשך אורך החיים שלהם, אלא לתקופת הקיום הפיזי של הגוף שלהם אחרי מותם, כך שגם אם בעלי החיים האלו נכנסו מעוברים לתיבה וילדו שם, הלא גם בניהם לא חיים יותר מששה חודשים, וגם לא הגיעו לסיום זמן השהות בתיבה – ואיך הם יצאו מן התיבה?

ובלשונו של הרבי: "ובסנהדרין (קח:) תנא למשפחותיהם ולא הם, והעיר שם על הגליון "וייתכן לפרש וכו', על פי האמור בחולין נח. כל ברי' שאין בו עצם כו'".

"והוא לפירוש הש"ס בחולין די"ב חודש אינו חי, אתי שפיר דנכנסו מעוברים לתיבה, ויצאו מהתיבה ילדיהן ולא הן.

"אבל לפי הנ"ל דגם ו' חדשים אינו חי, והש"ס בחולין אינו מתקיים דוקא קאמר, ואם כן אף שנכנסו מעוברים וילדו בתיבה, הרי גם ילדיהן מתו בתיבה".

הרבי  שולל את הסברא שאולי ילדיהם של השרצים התעברו בתיבה, והם ילדו דור שלישי, שהוא זה שיצא מהתיבה:

"ואין לומר דילדיהן נתעברו בתיבה וילדו שם – דהא לא שמשו בתיבה אלא ג'[7] (סנהדרין קח:)".

*

המחשבה שכל הבריות שאין בהם עצם מתהוות באופן ספונטני מאשפה או מרקב פירות, כך שייתכן ויצורים אלו התהוו אחרי המבול בלי קשר לשהיה בתיבה –

אין לה מקום, מצד שתי הסברים: (א) זה דבר חידוש שאין לו אזכור באף מקום. (ב) בחז"ל יש אזכור לשרצים שכאלו שאין בהם עצם, והם מתייחסים שם לשרץ הזכר והשרץ הנקבה, כך שבעלי חיים אלו פרים ורבים, ולא נוצרים מהאשפה.

ובלשונו של הרבי: "ודוחק לומר דכל שאין בן עצם מתהווה מן האשפה או מן הפרות ונתהוו אח"כ אף שלא היו בתיבה, דאין נראה לומר כלל כזה שלא אישתמיט בשום מקום להודיענו.

"גם לכאורה מהא דחולין (נח:) ראי' ניצחת דאינו כן, דהא 'בקא' ו'בקתא' ברי' שאין בה עצם היא, ומדאיתא לזכר ונקבה - הם פרים ורבים".

*

אלא ההסבר הוא: עובדת הישרדותם של בעלי חיים אלו במהלך זמן המבול לא תלוי בהם עצמם, במשך אורך חייהם, אלא בסיבה צדדית לכאורה - אבל ברת משמעות גדולה מאוד.

השרצים אכן אינם חיים ששה חדשים, אבל כדי שמשך חייהם יארך ששה חודשים – צריך שיהיו "חודשים". צריך להיות סדר-זמן של ימים ולילות, יום אחרי יום, שבוע, חודש, ועד לששה חודשים.

מהלך המזלות וגרמי השמים הם היוצרים יום ולילה, הם היוצרים את תהליך הזמן, וכך נוצרים ששה חודשים.

אך כיון שחז"ל קובעים שבזמן המבול "לא שמשו המזלות", כך שלא היתה הגדרה של ממש לחלוקה של יום ולילה באופן ברור, כך שלא היתה מציאות של שבוע ושל חודש, עד כדי כך שבכמה חשבונות שנת המבול כלל לא נכנסת לחישוב הכולל של גיל העולם - כך שלא היתה מציאות של "ששה חודשים",

לכן לא היה למשך התקופה-לכאורה של שנה וי"א יום כל השפעה על חייהם של בעלי החיים הללו, כי לא התקיים מהלך-זמן ששה חודשים, ובמובן זה הם נשארו בני אותו הגיל שבו הם נכנסו לתיבה.

ובלשונו של הרבי: "ונראה לתרץ דהא דאינו חי ו' חדשים וי"ב חודש, תלוי בסבוב המזלות וקידוש החדשים[8].

"ואם כן – שנת המבול שלא שמשו המזלות (ירושלמי פסחים א, א. בראשית רבה כה ולג, ועיין סנהדרין קח), וגם שגם לא נכנס במספר שני עולם לכמה דברים[9] - לא נחשב גם לענין זה, ושפיר נתקיימו וחיו".[10]

(חוברת סד)


----------------

[1] נח ז, יא.

[2] שם ח, יג-יד.

[3] חולין נח.

[4] ירושלמי שבת א, ה. דברים רבה ה, ב.

[5] נח ח, יט.

[6] סנהדרין קח.

[7] כדברי חז"ל: "ג' שמשו בתיבה וכולם לקו, כלב, ועורב, וחם". (וראה רשימות חוברת ג', שלמרות שג' אלו שמשו בתיבה, הם לא ילדו).

[8] הרבי מביא אף הוכחה לכך: "וראי' מהא דפסקינן דאם נתעברה השנה, מתקיימת גם חודש העיבור. לא-ל גומר עלי (פרי מגדים יורה דעה קכד)".

[9] בראשית רבה לב, ו: "ר' יהודא אומר שנת המבול אינה עולה מן המנין".

[10] וראה גם "תפארת יהונתן", נח, על הפסוק "ויבואו אל נח אל התיבה .. מכל בשר", ועל הפסוק "גם מעוף השמים".
ה' בחשוון תשפ"א