ב"ה יום חמישי, י"ד כסלו תשפ" | 12.12.19
שידוכין ונישואין / סיפורים אישים

איך נגמר סיפורו של הבחור שלא עשה את המסלול הרגיל, בהשגחה פרטית נפלאה? ● הסיפור המלא של סבא מענדל וסבתא לאה וההוראה שלנו ● שמואל נמרובסקי מרצה ומאמן בשיטת NLP בטור מיוחד ל'שטורעם' שמתעלה על עצמו משבוע לשבוע
שמואל נמירובסקי


אז השבוע כמובן, אי אפשר להתעלם מנושא השידוכין והנישואין, שממלאים חלק נכבד בפרשה.

אנחנו רואים, אדם צריך לצאת לחיפוש אחר בן הזוג שלו, שאתו הולך לחיות את חייו ‏ממש כאדם שמחפש אחר אבידתו.

 

בתקופה הזאת חשוב מאוד, לא להרים ידיים ולא להתייאש, להמשיך להאמין שהקב"ה יודע את עבודתו ולסמוך עליו.

 

גם אם לא הולך לנו בקלות, כמו שאנחנו רוצים, בסופו של דבר צריך לזכור, שהקב"ה כבר יצר לנו 40 יום קודם הלידה את בן הזוג שלנו. עלינו רק לעשות את העבודה שלנו.


בהקשר הזה אני רוצה לספר לכם, על דרכו המופלאה של הקב"ה לזווג זיווגים:

 ‏

היה בחור בן 22 בגיל השידוכים. הוצעו לו כל מיני הצעות, אך מכיוון שהבחור לא עשה את המסלול הרגיל כמו כולם, אז בהתאם גם ההצעות לא היו רגילות. ‏הציעו לו הצעות שפחות מתאימות לו והן לא היו לטעמו. ככה עברו להן שנתיים שבמהלכן הספיק להיות אפילו בלונדון, ולהבין שהאוצר לא נמצא שם.

 

כעבור שנתיים, במקום העבודה שעבד, פנה אליו המעסיק שלו ושאל, נו מה קורה?!  איך מתקדם עם השידוכים?!

 ‏

אז הוא מתחיל לספר לו, שאין חדש תחת השמש ושהמצב לא מזהיר כל כך.
שואל אותו המעסיק אתה מכיר את השדכנית (פלונית אלמונית)?!

הבחור עונה שלא, ואומר חצי מיואש, ‏שלכולן יש אותן ההצעות, וכנראה שמשם לא תגיע הישועה.

המעסיק לא התרגש ואומר לו תן לי לדאוג לזה.


למחרת הוא מתקשר לשדכנית, ומספר לה אודות הבחור. ‏היא בתורה, מתקשרת לאמא של הבחור באותו היום. ‏מבררת עליו ונותנת כמה הצעות.

 

בינתיים היא מתקשרת לשדכנית אחרת, ‏שתתקשר לאמא של הבחור, ‏להציע לה את הבת שלה לאותו בחור.

‏השדכנית כמו שדכנית טובה, ‏מיד מתקשרת לאמא של הבחור להציע לה את ההצעה הנכבדה.

אמא של הבחור פונה אליו עם ההצעה ומספרת לו אודות הבחורה, בנוסף היא גם מראה לו תמונה של הבחורה. התמונה לא הייתה טובה בעיניו, ולא לטעמו של הבחור שהחליט לא להיענות להצעה.


אך הקב"ה כנראה החליט אחרת.

 

שבוע לאחר מכן, מתקשר אליו חבר טוב שלו, שכבר התחתן ומשרת בצבא, ומציע לו הצעה.

יש אתו בבסיס אברך חבד"ניק שמחפש שידוך לאחותו.

‏אותה הבחורה נאה וחסודה מתגוררת בצפון הארץ. ובאותו השבוע הייתה אמורה להגיע למרכז,

ואם אי"ה ותרצה אפשר לסדר בניכם פגישה בתל אביב.

 ‏

הבחור מסכים וסוגרים להיפגש באותו שבוע במלון בתל אביב.

בהמשך השבוע, החבר מתקשר לעדכן אותו, שמיקום הפגישה עובר לירושלים, ושואל אם הוא מסכים.

 

הבחור עונה שמבחינתו זה לא כל כך משנה, ומסכים.

 

ביום הפגישה, הבחור נוסע למקום הפגישה, מלון בירושלים, נכנס לחניון, מחנה את הרכב והולך לכיוון המעליות.

הבחור מזמין את המעלית, כשהמעלית מגיעה, נפתחת הדלת, ולפתע מולו ניצבת הבחורה, הבת של השדכנית שהוא סירב להצעה הזאת.

 ‏

לרגע הוא חשב שסידרו אותו, אך התברר מאוחר יותר שהיא עובדת באותו אזור ובדיוק עברה שם.


במציאות, הוא סיפר מאוחר יותר, שהיא הייתה נראית אחרת לחלוטין ולא הבין למה סירב להצעה לפני שבדק לעומק, (מסקנה: אל תפסלו על תמונה, לפני שנפגשתם עם האדם) מאותו רגע, הבין הבחור, שיש כאן השגחה עליונה בלתי נתפסת ושיד ההשגחה כיוונה את הדברים שיפגשו בדרך אקראית למדיי על מנת להקים בית נאמן בישראל.

 

הבחור הזה הוא אני.

 

רק כדי לסבר את האוזן: הבחורה שהייתי אמור להיפגש איתה גרה מהצפון, שבמקור ביקשה להיפגש בתל אביב. אחך כך ביקשה לשנות מיקום לירושלים, דווקא באותו מלון, בדיוק באותו אזור שהבחורה עובדת ובדיוק בזמן שאזמין את המעלית, אותה בחורה תהיה שם. (יש לציין שהיא לא הבחינה בי).

רק לאחר מעשה התחלתי לחבר את הנקודות וראיתי במוחש איך זה שמאז בריאת העולם הקב"ה מזווג זיווגים והמיועדת עבורכם - הקב"ה כבר ימצא את הדרך להפגיש בניכם, עליכם מוטלת חובת ההשתדלות.

 

כמובן שאחרי שבוע קבענו להיפגש והיום אנחנו נשואים באושר.

 

מסקנה: אסור להתייאש.

 

הנושא השני כמובן הוא נישואין:

 

אז התחתנתם במזל טוב והכל טוב ויפה.

מחקרים מראים שכבר בין 3-6 חודשים מהחתונה, נכנסים למעין שגרה, ושלב האופוריה מתפוגג.

כאן מתחילה העבודה שלנו, ‏להשקיע ולהשקות את הזוגיות שלנו.

 

אם משהו לא הולך כמו שאנחנו רוצים, בזוגיות, ובכלל, עלינו בלבד, מוטלת האחריות לתקן, אל לנו להשליך את האחריות על הזולת ואנשים אחרים.

 

ואם כבר בסיפורים עסקינן:

זה מזכיר לי סיפור על סבא שלי, ר' מענדל.

הוא היה כבד שמיעה, ברוסיה הוא נלחם, בצבא האדום מול הנאצים ימ"ש, בחיל התותחנים.

 ‏

יום אחד הוא מתקשר לרופא ואומר לו דוקטור איגור: "זה מענדל אני מתקשר כי אני נורא מודאג מאשתי לאה"

- ‏מה קרה לה?!

 "היא מתחרשת"!

- איך שמת לב שהיא מתחרשת?!

"אני קורא לה והיא לא עונה"

- נו באמת, זה יכול להיות מכל שטות, כמו פקק באוזן, או משהו דומה. אתה יודע מה, בא נעשה בדיקה, איפה אתה?!

"בחדר שינה"

- והיא?

"במטבח"

- טוב נו, תקרא לה

"לאההה...."

- - אין תגובה.

"טוב" אומר הרופא איגור "תתקרב לדלת חדר שינה, ותצעק מהפרוזדור"

"לאההההה"

- - אין תגובה.

 

- תמשיך לצעוד דרך הפרוזדור ולצעוק עד שהיא תשמע אותך.

 

"לאהההה, לאהההההה, לאהההההההה".

 

"זה לא עוזר" אומר הסבא. "היא לא שומעת אותי, אני בדלת של המטבח, אני רואה אותה, היא עם הגב אלי, וכלום, אין תגובה".

- אין סיכוי! תתקרב אליה.

סבא נכנס למטבח, מניח עליה את היד, וצועק באוזנה: "לאההההה"

 ‏

סבתא מסתובבת בעצבים רוסיים ואומרת: "מה מענדלללל, מההההה??? מה אתה רוצה?! מה אתה רוצההה?!  קראת לי כבר עשר פעמים ועניתי לך עשר פעמים. מה אתה רוצה?! אלוקים אדירים אתה פשוט מתחרש מיום ליום, אני לא מבינה, למה אתה לא הולך לרופא אחת ולתמיד?!"

 

והמסקנה כמובן, אל לנו להשליך את הבעייתיות שלנו על השני. ניקח אחריות כל אחד על תפקידו ועל מה אני יכול לשפר

 

גוט שאעבס!

 

שמואל נמירובסקי
מרצה ומאמן לחיים בריאים ומשמעותיים! 

(הכותב בעל תואר ראשון במדעי ההתנהגות ומטפל מוסמך ב-NLP)

 

לקביעת פגישת ייעוץ חייגו 0533379366

כ"ג בחשוון תש"פ