ב"ה ערב ש"ק, כ"ד חשוון תשפ" | 22.11.19
מהו הפתגם השונה ממה שאנחנו מכירים לשבת בראשית?

במבט ראשון הפתגם די דומה בתוכנו לפתגם המוכר לנו, אבל לאמתו של דבר הוא שונה מעט ● הטיסה הראשונה מתעכבת, ואט אט אנו מבינים שזמן ההמתנה בין הנחיתה להמראה הבאה עומד להיות קצר מאוד, כך שאחרי הנחיתה ניאלץ לצאת מהמטוס, לרוץ במהירות ל"גייט" כדי להספיק את הטיסה ולהגיע לשם בלי אוויר. אנו מבינים שמה שחשוב לנו הוא - להספיק להגיע לטיסה הבאה, למרות שניאלץ לוותר זמנית על המזוודות. הם יגיעו מתי שהוא בהמשך
הרב אלי וולף
בסיומו של חודש החגים, החודש בו אנו אמורים למלא מזוודות במטען רב של תכנים וצידה רוחנית לכל ימות השנה, אנו נוחתים אל שגרת החיים, כשידינו דוחפות עגלה עמוסה במזוודות: מזוודה מלאה בקבלת עול מלכות שמים מראש השנה, מזוודה של חרטה על העבר וקבלה על העתיד מיום הכיפורים, מזוודה של אחדות והתעצמות עם הבורא מתפילת נעילה, מזוודה מלאה בשמחה מימי חג הסוכות, מזוודה של אחדות ישראל מהסוכה ונטילת הלולב, ומזוודה של חיבור עצמי עם התורה משמיני עצרת ושמחת תורה.

בנוסף לכל המזוודות הללו, יש לנו מזוודה נוספת מימי חודש תשרי, מזוודה של "שבת בראשית".

מה מכילה מזוודה זו, איזה מטען יש בה שאותו אנו אמורים לקחת לכל יום משגרת ימות השנה?

*

כולנו מכירים את הפתגם אודות שבת בראשית: "אזוי ווי מען שטעלט זיך אוועק  שבת  בראשית - אזוי פירט זיך א גאנץ יאר" , כפי שמתייצבים, כפי שאנו מעמידים את עצמינו, בשבת בראשית – כך תתנהל השנה כולה.

על פתגם זה הרבי חזר פעמים רבות.

כשאנו מעיינים בספרי השיחות של רבותינו נשיאנו, אנו מוצאים פתגם נוסף לשבת זו, פתגם שהיה מקובל בדורות קודמים, בדורו של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב ובדורו של אדמו"ר מוהריי"צ.

במבט ראשון הפתגם די דומה בתוכנו לפתגם המוכר לנו, אבל לאמתו של דבר הוא שונה מעט.

הפתגם אומר: "אז מען שפאנט איין גוט, פארט מען גלייך",  כאשר רותמים היטב, נוסעים 'ישר'.

פתגם זה פחות מוכר בדור שלנו, ברוב שיחותיו ומכתביו, הרבי חזר על הפתגם הראשון:  "אזוי ווי מען שטעלט זיך אוועק  שבת  בראשית – אזוי פירט זיך א גאנץ יאר".

במבט שטחי התוכן של שני הפתגמים הוא אכן די דומה, אבל מעיון נוסף, נראה שיש הבדל גדול ביניהם.

ובמחשבה נוספת אולי אפשר לומר, בשל ההבדל בין הדור שלנו לבין הדורות הקודמים, דורות שהם "ראשונים כמלאכים", דורות נעלים מהדור שלנו, לכן גם הפתגמים שונים. פתגם בתוכן אחד לדורות הקודמים, ופתגם בתוכן מעט שונה לדור שלנו.

*

כל מי שטס כמה פעמים בחייו, לבטח חווה את החוויה הבאה, חוויה לא הכי נעימה המתרחשת מידי פעם לנוסעים ב'טיסת קונקשן'.

הטיסה הראשונה מתעכבת, השעון מתקדם והמטוס עדיין לא המריא, ואט אט אנו מבינים שזמן ההמתנה בין הנחיתה להמראה הבאה עומד להיות קצר מאוד, כך שאחרי הנחיתה ניאלץ לצאת מהמטוס, לרוץ במהירות ל"גייט" המתאים כדי להספיק את הטיסה הבאה ולהגיע לשם בלי אוויר...

אנו מבינים שמה שחשוב לנו הוא - להספיק להגיע לטיסה הבאה, זו שתקח אותנו אל היעד שלנו, למרות שהמחיר הוא שניאלץ לוותר זמנית על המזוודות. הם לא יספיקו לעלות לטיסה זו, הם יגיעו מתי שהוא בהמשך, בעוד יום או יומיים...

השיקול שעומד לנגד עינינו הוא, שעדיף שאנחנו נגיע לטיסה ונספיק לעלות עליו בדרכנו על היעד, למרות שהמזוודות לא יעלו יחד איתנו למטוס השני, למרות שלא נגיע עם המטען שרכשנו. העיקר הוא שאנחנו נעלה על הטיסה שתביא אותנו בהקדם אל היעד, זה הדבר החשוב ביותר.

*

ישנם מצבים שגם אם אין לנו מטען, אין לנו מזוודות – אנחנו מבינים שהעיקר הוא שלפחות אנחנו נגיע אל היעד, נעמיד את עצמנו במקום הנכון, ב"גייט" הנכון, במקום ממנו נגיע בבטחה אל היעד.

בדורות קודמים, "ראשונים כמלאכים", או אפילו "ראשונים כבני אדם" – במהלך חגי חודש תשרי החסידים רכשו מטען רוחני רב ומגוון, הם מילאו מזוודות בעושר ותוכן רב; קבלת עול, אהבת ה', יראת ה', שמחה בטהרתה, אהבת התורה, ביטול והתקשרות, אחדות ישראל, התמסרות –

וכאשר הגיעה שבת בראשית, אזי ההוראה היתה להעמיס את כל המזוודות הללו על העגלה, לקשור אותם היטב, וכך המזוודות יגיעו איתם אל הבית, לשגרת החיים. הפתגם היה "אז מען שפאנט איין גוט, פארט מען גלייך", כאשר רותמים היטב, אזי נוסעים "ישר".

היה להם מה לרתום, והרבה. היה להם מטען רב לקשור.

אבל כאשר מדובר על דור כשלנו, "אכשור דרא, בתמיהה", כשמדובר על אנשים כערכנו, "אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר" כלשונה של הגמרא – ייתכן ועוברים ימי ראש השנה, והמזוודה שלנו ריקה, לא העמסנו בה כלום. חולפים להם עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, "בשם השם", ימי חג הסוכות, חול המועד, שמיני עצרת ושמחת תורה - אך המזוודות ריקות, אין לנו מטען של ממש עם מה להגיע לבית, אין לנו עם מה לצאת לשגרת השנה,

עבור אנשים כמונו, מגיע הפתגם הנוסף, המוכר לנו, הפתגם של שבת בראשית:

נכון, אי אפשר לומר לנו "אז מען שפאנט איין גוט", כי אין לנו הרבה מה לרתום, אין לנו מה להעמיס ולקשור – אבל לפחות "נעלה על הטיסה הנכונה", נתייצב כעת, היום, על המקום הנכון, הפתגם עבורנו הוא: "אזוי ווי מען שטעלט זיך אוועק שבת בראשית – אזוי  פירט זיך א גאנץ יאר",

אל תסתכל אחורנית – תביט קדימה. תתחיל מרגע זה ואילך. נקודת הזמן הנוכחית היא "בראשית" עבורך, היא ההתחלה.

גם אם אין לך מזוודות - עלה על המטוס הנכון, שב על המטוס שיוביל אותך אל היעד. העיקר הוא שאתה תגיע אל היעד הנכון.

גם אם המזוודות של חודש תשרי שלך ריקות, תבוא כמו שאתה, בלי מזוודות – אבל לפחות תתייצב כעת על המסלול הנכון, זה שיוליך אותך בבטחה. מרגע זה ואילך תעמוד על דרך המלך.

נתייצב במקום הנכון, "שטעלט זיך אוועק", וכאשר נעשה כך – "אזוי פירט זיך", כך יתנהל ההמשך.

*

גם אם הגענו לסוף חודש תשרי ואנו ללא מזוודות, או עם מזוודות ריקות למחצה – השנה לא אבודה. יש לנו מסר של מזוודה אחת, המזוודה האחרונה, שאם נדע להשתמש נכון במטען שיש בה, בתוכן שלה, מובטח לנו שהשנה תתנהל היטב, גם בגשמיות ובעיקר ברוחניות,

המזוודה של שבת בראשית.

גם אם אין לנו מה לרתום, ביכולתינו "להתייצב נכון", "אזוי ווי מען שטעלט זיך". גם אם בזבזנו את העבר, אבל העתיד נמצא בידיים שלנו. נפתח את המזוודה של "שבת בראשית".

כאשר נשתמש במטען של המזוודה הזו, כאשר נחליט היום להתייצב כנדרש, נקודת הזמן הנוכחית היא ה"בראשית" שלנו  – אזי בעזרת ה' "אזוי פירט זיך א גאנץ יאר", כך תתנהל לה השנה כולה.
כ"ו בתשרי תש"פ