ב"ה ערב ש"ק, כ"ד חשוון תשפ" | 22.11.19
על כוס קפה ■ ומה אם תבוא משטרה?

כשהגבאי אמר "איני יכול עוד" ● "אחרי החגים" כבר כאן, מה עושים? ● 'אברהם השיכור' קיבל החלטה טובה ■ ארי טננבוים בטור לקראת שבת
ארי טננבוים

הטור הזה חיכה יפה לתורו. פינה את מקומו לטור לחג הסוכות, לטור על התאונה שעברתי וניצלתי בחסדי שמיים. כעת, "אחרי החגים", אני שמח להגיש טור שבועי לקראת שבת.

פרסומות מקריאה לקריאה

"מי שבירך אבותינו" רעם קולו של הגבאי. "בעבור שייתן.." הוא כבר צעק. פטפוטים נמרצים נשמעו בהיכל בית הכנסת. הקבוצה מהשולחן השני מהכניסה דנה על פוליטקיה והקבוצה במזרח דנה, איך לא, על נדל"ן, איפה ולמה כדאי.
לפתע, משום מקום, הוא לא יכול עוד וצעק: "חבר'ה אולי די, כמה אני יכול להוציא את הגרון?!" דממה השתררה. "מה זה ככה ששומרים מקריאה לקריאה קצת נייעס, מה זה נהיה 'הפסקת פרסומות'?!". שאל-קרא מעומק ליבו. דממה. הנוכחים לא ידעו 'מאיפה זה בא להם'. אחר כך היו קצת צחקוקים קלים, נימות הזדהות וחזל"ש, אבל משהו באווירה נשאר.

תשובה בשמחה

בתפילת מעריב במוצאי יום כיפור עלתה לי שאלה: למה אומרים "סלח לנו" אם ממש ברגע זה יצאנו מיום שלם של בקשת סליחה ומחילה?
המכתב של הרבי השיב על שאלתי:
"סיפר כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר: פעם למחרת יום הכיפורים נכנסתי אל הוד כבוד קדושת אאמו"ר הרב הקדוש ואשאל אותו: "ומה עתה?" [- ומה העבודה הנדרשת לאחר יום הכיפורים?]
ויענני: "עתה [אחרי יום הכיפורים] ביחוד צריך לעשות תשובה
"
(אגרות קודש ח"ד ע' ד-ה)

דווקא אחרי יום כיפור מתחילה העבודה.
ואיך נצליח בה? עונה הרבי באותו מכתב:
"והנה מיום הכיפורים עד סוכות ימי שמחה הם ומכל שכן ימי חג הסוכות עצמם"
פשוט: להיות בשמחה.

אחרי החגים

בשלב כזה או אחר, על נושא חשוב או יותר, כל אחד מצא את עצמו אומר "אחרי החגים אני יטפל בזה", הינה, "אחרי החגים" הגדול והנורא כבר כאן והגיע הזמן לקיים את מה שהבטחנו לעצמנו 'לפני החגים', אבל זה לא קל ולא פשוט. לא של"אחרי החגים" יש איזה קסם שהופך את כל הנושאים שהבטחנו לעצמנו לטפל - לקלים יותר. גם "אחרי החגים" היצר הרגע כאן ורוח העצלנות מתעצלת מלעזוב אותנו גם שאנחנו כבר כמה ימים אחרי החגים. לפתע מתגנבת לה בשקט המחשבה אולי "אחרי חנוכה".. ככה זה יכול להימשך עד אחרי החגים של תשפ"א וחוזר חלילה – מתקדם קדימה עם השנים.
מה עושים?

אמת קטנה לדרך

יש לי רעיון. אך לפני כן סיפור. הן ידוע שסיפור פותח את הלבבות הרבה יותר מתוכחות.

'אברהם השיכור' ידוע היה בעיירה שיד כל בו ולא בסיבות המשמחות. כל קטטה שוד או גניבה מיד עיני כולם היו נשואות לאברהם. כאומרים: 'ידו בדבר'. כל תגרה או הוללות – אברהם היה שם. מסתובב היה ברחובות ושותה לשכרה עד כלות. ריח האלכוהול נדף ממנו תדיר. פחדו אנשים להיות בקרבתו.
ויהי היום, ערב יום כיפור הגיע והרהורי תשובה עלו בליבו. "זמן להתנקות" אמר אברהם לעצמו. מדיבור למעשה, לא שתה כל היום ההוא וילך לרב העירה שיורנו דרך תשובה.
חיכה יפה בחדר ההמתנה ובהגיע תורו נכנס לרב. בראש מוכן ובלב נשבר ביקש מהרב דרך תושבה.
שמע הרב את נאום הסליחה של אברהם ולא אמר דבר.
"מדוע זה הרב אינו מראה לי דרך תשובה?" שאל אברהם בקול נשבר.
"כיוון ששערי תשובה ננעלו לפניך" ענה הרב בצער.
"מדוע?" הזדעק אברהם "וכי אין תושבה מלפני יושב מרום?".
"אכן יש" הסכים עמו הרב "אך אתה, שחטאת בכל העבירות במזיד פעם אחר פעם, לא תוכל לשוב בתשובה. תשובתך לא תתקבל לפני אדון כל".
פרץ אברהם בככי תמרורים. "כבוד הרב" הזדעק "אני באמת ובתמים רוצה לשוב בתשובה שלימה. יקבל אני כל אשר ישית עלי הרב ובלבד שתשובתי תתקבל". אמר ודמעות רותחות נשרו מעיניו.
שמע הרב את דבריו הכנים של אברהם ושיחק בזקנו זמן ארוך. לבסוף אמר: "יש לי רעיון איך תשובתך תתקבל, אך איני יודע אם תצליח לעמוד בה".
"והיא?" שאל אברהם בעיניים נוצצות, נחוש לעמוד במשימה.
חכך הרב בדעתו ולבסוף החליט לגלות לאברהם את דרך התשובה. "קבל על עצמך משהו אחד קטן, טוב, שאותו תעשה בלי פשרות".
"מקובל עלי" ענה אברהם בראש מורכן.
"אם כן" אמר הרב בחיוך אוהב. "הצעתי היא שתקבל על עצמך לדבר אמת ורק אמת. לא פחות ולא יותר ובעזרת ה' תשובתך תתקבל".
הודה אברהם לרב ויצא מהחדר, מתפלא על התיקון הקל שקיבל.
הלך ברחוב ובטנו אותתה לו שכבר זמן מה הוא לא שתה משקה ראוי לשמו. ביקש להיכנס לחנות הקרובה וכדרכו תמיד לגנוב ממנה מבלי שאיש ישים לב, בקבוק משקה הגון.
בעודו נכנס לחנות חשב לעצמו: ואם יגלה המוכר שחסר לו בקבוק, הן מיד יפנה אלי וישאל אותי האם אני גנבתי. והרי קיבלתי על עצמי לא לשקר. אם כן, לא אגנוב.
יצא מהחנות והלך ברחוב. שני אנשים התווכחו שם בקולי קולות וכמעט הגיעו לכדי מכות. מיד נדלקו חושיו של אברהם והוא מיהר להצטרף לעדת הסקרנים שהתאספה סביב השניים. רצה אברהם להצטרף לאחד מן השניים ולהכות בשני כדי להראות לו מי הצודק. אך מיד עצר בעצמו. "מה יקרה שתבוא המשטרה?" חשב לעצמו. "מיד ישאלו אותי אם השתתפתי בתגרה. וכי אשקר?! הן הבטחתי לרב שאדבר אמת".
וכך הלך לו אברהם ממקום המריבה מבלי שיכריע מי מהם צודק..
כך חלפו להם הימים ורק בזכות שהחליט לדבר אמת מצא אברהם את עצמו עוזב את דרך הרעה וחוזר בתשובה שלימה.

רק קבלה אחת טובה, שמשנה את כל התמונה.

אולי, רק כעצה, הקבלה הטובה יכולה להיות לא לדבר בזמן קריאת התורה.
משם מי יודע לאן הקבלה הטובה הזאת תגלגל הלאה

ובכלל, 'איך שעומדים בשבת בראשית כך עומדים במשך כל השנה כולה'. קבלה אחת טובה בשבת בראשית יכולה, כמה שזה מפחיד, להמשיך כך במשך כל השנה ומחיל אל חיל!

גוט שבת בראשית לכולנו!




ganisrael5777@gmail.com

כ"ו בתשרי תש"פ