ב"ה יום שני, ט"ו תשרי תשפ" | 14.10.19
בהעלותך – מי עולה? ■ הפרשה החסידית

הרב אלי וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הרב אלי וולף
פרשת בהעלותך פותחת בציוויו של הקב"ה אודות הדלקת נרות מנורת המקדש: "דבר אל אהרן .. בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".

התורה משתמשת בלשון "בהעלותך", שזו לשון פחות מתאימה, לכאורה, לפעולה הנדרשת, ולא במילה "בהדליקך" – כי בכך היא רוצה לבטא תוכן נוסף.

כדי להסביר את משמעות המילה "בהעלותך", מביא רש"י שני פירושים:

פירושו הראשון: "על שם שהלהב עולה, כתוב בהדלקתן לשון עליה, שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה".

מהכהן המדליק את נרות המנורה, לא נדרשת רק "הדלקה", להצמיד את הלהבה שבידו לפתילה הנמצאת על המנורה ולהצית אותה - אלא נדרש ממנו לוודא "בהעלותך", שהלהבה תיתפס בפתילה, תאחז בה, עד שהיא עצמה תהפוך לשלהבת הדולקת ועולה מעצמה, ללא צורך בלהבה מהצד שתסייע לה לדלוק.

פירושו השני, אותו הוא מביא בשם "דרשו רבותינו": שמשמעות המילה "בהעלותך" אינה מתייחסת לנרות המנורה, אלא לכהן עצמו, על הכהן לעלות: "מכאן שמעלה היתה לפני המנורה, שעליה הכהן עומד ומטיב".

לפני המנורה עמדה מעין מדרגה קטנה, ולפני פעולת הדלקת המנורה, ואף לפני הטבתה משיירי ההדלקה הקודמת, הכהן היה נדרש לעלות על מדרגה זו, "בהעלותך", ובעמדו על "מעלה" זו, הוא היה מטיב את המנורה.

*

כאשר רש"י מביא בפירושו שני הסברים, משמעות הדבר שבפירושו הראשון, למרות שהוא מסביר את דברי הפסוק, עדיין יש בו קושי מסויים, ולכן הוא נאלץ לצרף הסבר נוסף, המבהיר את הקושי שישנו בפירושו הראשון.

כשהתורה כותבת "בהעלותך את הנרות", משמעות הדבר שזו הוראה וציווי של עשיה לכהן, עשיה המוטלת עליו -

אך בפירושו הראשון, האומר שמשמעות המילה "בהעלותך" היא "שתהא שלהבת עולה מאליה" – הרי עליית הלהבה אינה פעולתה של הכהן המדליק, היא לא "בהעלותך" של הכהן, אלא ה"שלהבת עולה מאליה",

תפקידו של הכהן הוא, להביא לכך שהלהבה לא תזדקק לו, אלא תתעלה מכוחה היא.

[ומכיוון שעליית הלהבה היא לא פעולתו של הכהן, אלא היא "עולה מאליה", מסתבר לומר שנוסח הברכה שהכהן היה מברך בבית המקדש לפני הדלקת המנורה – למרות שהציווי בתורה בא לידי ביטוי בלשון "בהעלותך", כך שהיה מקום לומר שעליו לברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להעלות וכו'" -  הנוסח היה "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק וכו'".

כי ה"עליה" היא לא פעולה שלו, אלא היא כבר "עולה מאליה", והפעולה שלו היא ההדלקה בלבד].

וכיון שלפי הסבר זה, המילה "בהעלותך" אינה מתייחסת לכהן עצמו, לכן נאלץ רש"י להביא פירוש נוסף, שלפי ההסבר השני, המילה "בהעלותך" מתייחסת לכהן עצמו.

הוא כותב: "מעלה היתה לפני המנורה, שעליה הכהן עומד ומטיב", הכהן עצמו "בהעלותך", הוא עצמו עולה לקראת הדלקת נרות המנורה.

אבל החיסרון של פירוש זה, השני, היא כי הסבר זה רחוק יותר מפשטות משמעותו של הפסוק.

משמעות הפסוק היא שהכהן מעלה את הנרות, ולא שהוא מעלה את עצמו, הפסוק אומר "בהעלותך את הנרות", הוא מעלה את הנרות, ולא "בהעלותך אל הנרות", שהוא זה העולה אליהם.

לכן רש"י מביא את שני ההסברים בפירושו למשמעותה של המילה "בהעלותך".

*

לשני הסברים אלו יש משמעות לכל אחד מאיתנו, בעבודת האדם המוטלת עלינו:

מנורת שבעת הקנים שדלקה בבית המקדש, מסמלת את עם ישראל המחולק לשבעה סוגים-קנים, ותפקידו של כל אחד מאיתנו הוא: להדליק את שבעת הנרות, להעלות אש בנשמות ישראל, ליצור אצלם "בהעלותך".

ורש"י בדבריו מביא שני הסברים, שתוכנם הוא שני מסרים לעבודה זו של העלאת נרות הנשמות:

המסר הראשון הוא: "צריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה".

יש לפעול על הזולת, להדליק את "נר ה' נשמת אדם" הנמצאת בו, על ידי הלהבה של "נר מצוה ותורה אור" – באופן "שתהא שלהבת עולה מאליה", שהזולת יהיה מואר בתורה ומצוות עד כדי כך שלא יהיה לו צורך בפעולתו של המשפיע. הוא יעובד את הקב"ה בכוח עצמו, נשמתו "עולה מאליה".

המסר השני הוא: "מעלה היתה לפני המנורה, שעליה הכהן עומד ומטיב".

כאשר יהודי עוסק בהדלקת נר ה' של הזולת, ובוודאי באם מדובר לא רק בהדלקת אדם פרטי, אלא בהעלאת אש ואור בקהילה כולה, או אף במנורת כלל ישראל – הוא עולה במעלה, כל מציאותו נעשית מרוממת, הוא מתעלה כולו. לא רק ראשו, אלא אפילו עקב רגלו.

יתרה מזו: העליה ב"מעלה" היא עוד לפני פעולת ההדלקה עצמה – נעשית בו עליה ורוממות, כדי שבאמצעותם הוא ידליק את המנורה-נשמה.

וכאשר נדייק בדברי רש"י ניווכח, שהעליה היא לא רק כאשר אנו עומדים "להדליק" יהודי נוסף, אלא גם כאשר אנו עומדים רק "להטיב את הנדות", וכדברי רש"י: "שעליה הכהן עומד - ומטיב".

"הטבת נרות המנורה" אינה העלאת האש, אלא ההכנות לקראת ההדלקה –

גם כאשר אנו עומדים לקראת ההכנה להעלות אש בנשמת יהודי שני, לקראת "הטבת הנרות", כבר אז נעשית בנו עליה, "מעלה היתה לפני המנורה".

*

כמו אהרן הכהן בשעתו, ש"חלשה דעתו" מכך שהוא לא השתתף בחנוכת המשכן, והקב"ה העניק לו את הדלקת הנרות, באופן של "שלך גדולה משלהם" –

כל אחד מישראל צריך להשתתף ב"חנוכת המשכן" הרוחני, על ידי הפעולה של "בהעלותך את הנרות", להאיר את נשמות עם ישראל

ועל ידי כך, לא רק שהוא לא יהיה במצב של "חלשה דעתו" ותהיה לו שלימות ב"דעת" – אלא יתרה מזו, תהיה שלימות ועליה בכל מציאותו של היהודי, "מעלה היתה". לא רק שראשו, "דעת", יתעלה, אלא אפילו עקב רגלו יעמוד על "מעלה".

זו הרי מטרת ירידת הנשמה לעולם הזה, שירדה "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא" – ירידה זו היא צורך עליה, על ידי העבודה בהדלקת נרות הנשמה של עם ישראל, ב"נר מצוה ותורה אור", הקב"ה מזכה שיהיה "בהעלותך" בנשמתו של "הכהן", ב"נר ה' נשמת אדם" שבו, היא תתעלה למקום נעלה יותר מאותו "אגרא רמה" שבו היתה נשמתו לפני ירידתה לעולם.

*

ועל ידי עבודה זו, נזכה בקרוב ממש לקיום היעוד המופיע בהפטרת הפרשה: "ראיתי והנה מנורת זהב כולה", רואים את מנורת בית המקדש השלישי, ואת אהרן הכהן מקיים כפשוטם של כתובים "בהעלותך את הנרות", ובקרוב ממש.

(משיחת שבת בהעלותך, תשמ"ח)
י"א בסיון תשע"ט