ב"ה יום שלישי, ז' חשוון תשע"ט | 16.10.18
האזינו – שלוש מעלות ■ הפרשה החסידית

הרב אלי וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הרב אלי וולף

פרשת האזינו הינה פרשה של שירת-תוכחה-עידוד שמשה רבינו אומר לעם ישראל ביומו האחרון, יום ז באדר, לפני הסתלקותו. פרשה-שירה זו כוללת בתוכה גם דברי תוכחה וגם מילות שבח ועידוד לעם ישראל. משה רבינו דורש בה מעם ישראל לשמור על התורה והמצוות גם אחרי הסתלקותו.

בין הפסוקים הראשונים בפרשה, משה רבינו מונה את מעלתם של עם ישראל בכך שהם (דברים לב, ט):"יעקב חבל נחלתו". עם ישראל, צאצאיו של "יעקב" אבינו, הינם "נחלתו" של הקב"ה, בשל העובדה שיעקב אבינו יש בו את מעלת ה"חבל".

ה"חבל" שזור משלושה חוטים, כך יעקב אבינו (כלשונו של רש"י על הפסוק): "הוא השלישי באבות, המשולש בשלש זכויות, זכות אבי אביו, וזכות אביו, וזכותו. הרי ג', כחבל הזה שהוא עשוי בג' גדילים". יעקב אבינו הינו "חבל" השזור משלושה חוטים, שלוש זכויות; זכותו העצמית, זכות אביו יצחק, וזכות אבי אביו אברהם.

ממשיך רש"י וכותב:"והוא – יעקב – ובניו היו לו (להקב"ה) לנחלה, ולא ישמעאל בן אברהם, ולא עשו בנו של יצחק". ישמעאל ועשיו, למרות היותם בנים של אברהם ויצחק, הם אינם "חבל" של שלוש זכויות, והם אינם "נחלתו"של הקב"ה.

*

בפסוק הבא ממשיך משה רבינו ומתאר את מעלתם של ישראל:"ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון". הקב"ה מצא את עם ישראל "בארץ מדבר".

מה משמעות הביטוי שהקב"ה "מצא" את עם ישראל במדבר, והלא הוא "מצא" אותם עוד לפני כן, כבר במצרים, ושם הוא בחר אותם להיות לו לעם, כבר במצרים מתארת התורה (דברים ד, לב) "לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי"

מסביר רש"י, שהקב"ה "מצא" אותם "בארץ מדבר", זה בעת מתן תורה, כשעם ישראל קיבלו על עצמם את התורה. וכפי שרש"י מבאר: הקב"ה: "אותם מצא לו נאמנים בארץ המדבר, שקיבלו עליהם תורתו מלכותו ועולו", ורש"י לא מסתפק בכך, אלא הוא מדגיש את מעלת עם ישראל אל מול הניגוד ההפכי שלהם: "מה שלא עשו ישמעאל ועשו".

בהדגשתו זו מבהיר רש"י שפסוק זה הינו המשך לפסוק הקודם:כשם שישמעאל ועשיו עצמם, למרות היותם בני אברהם ויצחק, הם אינם "חבל נחלתו", אין בהם זכות משולשת, ורק "יעקב – חבל נחלתו", כך גם צאצאיו של יעקב, אל מול צאצאי ישמעאל ועשו – צאצאיו של יעקב, אותם הקב"ה "ימצאהו בארץ מדבר", הם אלו "שקבלו עליהם תורתו מלכותו ועולו", לעומת צאצאיהם של ישמעאל ועשו, שהם לא רצו לקבל את התורה""מה שלא עשו ישמעאל ועשו".

*

כשרש"י מתאר את מעלת עם ישראל, שאותם הקב"ה "ימצאהו בארץ מדבר", הוא רואה לנכון לציין שהם"קיבלו עליהם תורתו מלכותו ועולו", לשון זו דורשת ביאור, מה הם שלוש הביטויים הללו, מדוע רש"י לא מסתפק בשם שהם "קיבלו עליהם תורתו", הרי זה הוא ההבדל בין צאצאי יעקב וצאצאי ישמעאל ועשו, שעם ישראל קיבל על עצמו את התורה, ואילו הם לא רצו זאת.

כמו כן יש צורך להבין, מה הוא ההבדל בין "מלכותו", לבין "עולו", במבט שטחי ראה שהם שני ביטויים בעלי משמעות זהה, כך שיש להבין מה היא הכפילות הזו בדבריו של רש"י.

*

"תורתו", לימוד התורה, זה חיבור של יהודי עם הקב"ה המושתת על יסוד ההבנה. לימוד התורה זהו לימוד שכלי, וגם קיום המצוות הנגזר מכך, אלו מצוות והוראות התורה שיש להם טעם הגיוני.

"מלכותו", זהו חיבור עמוק יותר עם הקב"ה, זהו חיבור שאינו מושתת רק על אדני השכל, אלא גם לקבל את גזירותיו של הקב"ה. כאשר העם מקבלים על עצמם מלך, הם מתחייבים בזה לקיים את גזירותיו, גם את אלו שאינם מובנים להם בשכלם.

"עולו", זהו חיבור עמוק עוד יותר מאשר קיום גזירותיו של המלך. כאשר אדם מקבל על עצמו לקיים את גזירותיו של המלך, הוא מקבל את המלך כמלכו, עדיין נותרת בידו חירות בחייו הפרטיים.

חוקיו ושליטתו של המלך עליו, הינם בתחום התנהלות המדינה, אך הם איםה מקיפה את כל חיי האדם לכל פרטיהם, כשאדם מקבל על עצמו "מלכותו", הוא מקבל על עצמו לקיים את ציווי המלך,

אך כשאדם מקבל על עצמו גם את "עולו" – בזה הוא משעבד את כל מציאותו. עול המלך נמצא עליו כל העת, בכל תחומי חייו. אין לו חיים אישיים משלו, הוא כעבד שעול האדון עליו, ביום ובלילה. אין לו כל חיים אישיים משל עצמו.

"ימצאהו בארץ מדבר", כשעם ישראל קיבל את התורה במדבר, הם לא קיבלו על עצמם רק את "תורתו", רק את הלימוד השכלי, הם לא קיבלו על עצמם רק "מלכותו", לקיים את כל הוראות התורה, גם את אלו שאינם מובנים להם בשכלם, אלא הם קיבלו עליהם גם את "עולו", הם משועבדים לחלוטין להקב"ה.

*

הכח לכך שקיבלנו "תורתו מלכותו ועולו", נובע מכך שאנחנו צאצאיו של "יעקב חבל נחלתו", יעקב שיש בו "זכות אבי אביו, וזכות אביו, וזכותו". מכך שאנו צאצאיהם של אברהם יצחק ויעקב. מכל אחד מהם קיבלנו מעלה נוספת:

"תורתו", היא מיעקבאבינו, "ויעקב איש תם יושב אהלים" – יושב ב"אהלו של שם ואהלו של עבר"שלימדוהו תורה. הקשר בין יעקב אבינו ללימוד התורה החל עוד לפני צאתו לאוויר העולם, כבר ברחם אמו, יעקב אבינו "מפרכס לצאת", כשאמו רבקה היתה "עוברת על פתחי תורה של שם ועבר".

"מלכותו", היאמאברהםאבינו שעסק בפרסום מלכותו של הקב"ה בעולם, "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם", על ידי עבודתו של אברהם אבינו הקב"ה נקרא "אלוקי הארץ" ולא רק "אלוקי השמים", הוא פרסם את מלכותו של הקב"ה בעולם.

"עולו", עול תמידי מבלי להותיר חירות עצמית, הינהמיצחקאבינו, שעל ידי העקדה הוא הפך להיות "עולה תמימה", כזו שהיה "כליל לה'", ומסיבה זו לא הותר לו לצאת לחוץ-לארץ ולא הותר לו לישא שפחה, בשונה מאביו אברהם ומבנו יעקב. כל מציאותו של יצחק היתה חדורה בקדושת "עולה", כמו "עול"שאינו מותיר בעבד אף פרט שאינו משועבד לאדונו.

ואולי יש מקום לומר שיש קשר בין השמות "עולה", ו"עול".

*

בדבריו אלו של משה רבינו יש גם מסר מחייב: העובדה שעם ישראל "קיבלו תורתו" בניגוד ל"מה שלא עשו ישמעאל ועשו" – היתה לכאורה לפני ארבעים שנה, בעת מתן תורה, ובכל זאת הדגשת מעלתם זו של ישראל לעומת בני ישמעאל ועשיו לא נאמרה אז. מדוע משה רבינו רואה צורך להדגיש זאת רק כעת, ביומו האחרון. מה הסיבה לעיכוב זה עד לכאן?

ההסבר הוא: התורה משתדלת לדבר "בלשון נקיה". בפרשת נח היא כותבת (בראשית ז, ח)"מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה", ולא כותבת "מן הבהמה הטמאה", כי כדברי חז"ל (פסחים ג), "עקם הכתוב שמונה אותיות, ולא הוציא דבר מגונה מפיו".

מסיבה זו, כל משך ארבעים השנים, מאז מתן תורה, נמנעה התורה מלדבר בגנותם של בני ישמעאל ועשו שלא רצו לקבל את התורה.

אך כאשר עומדים ברגעים האחרונים לפני "וזאת הברכה אשר ברך משה את בני ישראל לפני מותו", שם הוא מזכיר את מעלותיהם של עם ישראל – הרי זו ההזדמנות האחרונה שניתן להזכיר את מעלתם זו של עם ישראל ביחס לבני ישמעאל ועשיו.

הקב"ה הציע את התןרה לראשונה לבני ישמעאל ובני עשו, בגלל "זכות אבות"שלהם, כבני אברהם ויצחק, וכשהם שמעו שכתוב בתורה "לא תרצח"ו"לא תנאף", הם סרבו לקבל אותה, ואילו עם ישראל, מיד אמרו "נעשה ונשמע" –

הודות למעלתם זו, משה רבינו מציין זאת כעת, ביומו האחרון, ובגין כך עם ישראל זוכה לקבל את כל הברכות הפרטיות, לכל שבט בפרט, כמפורט באריכות בפרשת וזאת הברכה.

(לקוטי שיחות חלק לד, ושיחת שבת האזינו תשל"ב, שיצאה לאור כעת על ידי וועד הנחות בלה"ק)

י"ב בתשרי תשע"ט