ב"ה יום שלישי, ז' חשוון תשע"ט | 16.10.18
תשרי מברך את ניסן • הרב אלי וולף

"שבת זו הינה השבת האחרונה של השנה, השבת האחרונה של חודש אלול, והיא מעין "שבת מברכים" של החודש הבא ושל השנה הבאה" • הרב אלי' וולף במאמר מיוחד המבוסס על שיחותיו של כ"ק אדמו"ר זי"ע
הרב אלי' וולף
שבת זו הינה השבת האחרונה של השנה, השבת האחרונה של חודש אלול, והיא מעין "שבת מברכים" של החודש הבא ושל השנה הבאה.

אדמו"ר הזקן אמר, שהוא שמע ממורו הרב המגיד ממעזריטש, בשם מורו הבעל-שם-טוב (היום יום כה אלול): את חודש תשרי "הקב"ה עצמו מברכו בשבת מברכים שהוא השבת האחרון דחודש אלול". הברכה של הקב"ה, הינה קריאת התורה של השבת. בשבת זו קוראים בתורה את פרשת ניצבים, "אתם ניצבים היום".

המילה "היום", מרמזת על יום ראש השנה, והברכה של הקב"ה הינה, שביום זה, "היום", עם ישראל עומד במצב של "ניצבים", במובן של "ניצבים קיימים ועומדים, והיינו שזוכים בדין" – ובכח ברכה זו של הקב"ה, עם ישראל מברך את שאר חודשי השנה.

עיון בדבריו של הבעל-שם-טוב מעלה את ההבנה הבאה:

נוסף לכך ש"ראש השנה", המוגדר בתואר "ראש" (ולא "תחילת" השנה), כולל בתוכו את החיות של כל פרטי השנה, כמו ה"ראש" בו כלולה החיות של כל פרטי איברי הגוף – הרי שבשבת שלפני ראש השנה אנו מקבלים כח לברכת החודש של כל חודשי השנה, כולל גם החודש השביעי מחודש תשרי, חודש ניסן, למרות שחודש ניסן מוגדר בתואר "ראשון הוא לכם לחדשי השנה" (שמות יב, א).

התורה מגדירה את חודש ניסן כ"ראשון הוא לכם", וכהמשך אליו היא מגדירה את חודש תשרי כ"חודש השביעי", ומכל מקום בשבת שלפני ראש השנה, בשבת פרשת ניצבים, עם ישראל מקבל מהקב"ה את הכח על ברכת החודש לכל החודשים, כולל גם הכח לברך את חודש ניסן.

להבנה זו יש גם משמעות בעבודת האדם, בעבודתו של היהודי בכל יום ויום.
*
"ניסן" ו"תשרי" הם שני דרכים בעבודת ה' של היהודי. עבודת ה"צדיקים", ועבודת "בעלי התשובה".

חודש "תשרי", שתוכנו הוא ימי התשובה של חודש אלול והימים הנוראים, זו עבודת "התשובה", וחודש "ניסן", בו עם ישראל נולד, בחודש זה יצאנו ממצרים והתחלנו את חיינו כעם, והתחלנו את עבודת ה' בסדר מסודר, שלב אחרי שלב, זו עבודת ה"צדיקים".

ישנה מעלה בעבודתם של הצדיקים, וישנה מעלה בעבודתם של בעלי התשובה.

מעלתם של הצדיקים היא, שהם עובדים את ה' כל חייהם ללא מעידות, בסדר והדרגה, עולים בקדושה מחיל אל חיל, בשונה מבעלי תשובה שהיתה להם ירידה רוחנית. אך למרות מעלתם הגבוהה של הצדיקים, על עבודת התשובה קובעים חז"ל (ברכות לד) "במקום שבעלי-תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים", והרמב"ם אף מוסיף וכותב (הלכות תשובה יז, ד): שהצדיקים כלל "אין יכולין לעמוד בו".

אך מאידך, למרות מעלתם הגבוהה של בעלי התשובה, הדבר כמובן לא גורע ממעלתם ומעמדם של הצדיקים. על ביאת המשיח נאמר בזהר (חלק ג קנג, ב) "משיח אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא", משיח יבוא להשיב את הצדיקים בתשובה.

הזהר לא כותב שהוא יהפוך את ה"צדיקים" ל"בעלי תשובה", אלא הצדיקים יישארו עם מעלתם כ"צדיקים", וככאלה הם גם ישובו בתשובה. תתוסף בהם גם מעלת בעלי התשובה. למעלת הצדיקים תתוסף מעלה נוספת, מעלת התשובה.
*
ההבדל בין מעלת ה"צדיקים", שכל חייהם הם בתחום ההתעלות בקדושה, למעלת "בעלי התשובה", שעבודתם היא אחרי מצב של חיסרון וירידה - מקבילה להבדל שבין "תורה, לבין "תפילה". "תורה" מקבילה לעבודת ה"צדיקים", ו"תפילה" מקבילה לעבודת "בעלי התשובה".

"תפילה" דומה לעבודתו של "בעל התשובה", גם בכך שהיא באה אחרי מצב של חיסרון. תפילה היא בקשה מהקב"ה שישלים וימלא לנו את החסר.

גם תשובה ברמה הנעלית ביותר, עבודת התשובה שאינה על חטאים ונפילה רוחנית, אלא תשובה במובן של (קהלת יב, ז) "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה", שובה של הנשמה אל מקומה הנעלה – עדיין זו תשובה של "חסרון". עצם העובדה שהנשמה לא נמצאת במקומה המקורי, במעלתה הרוחנית הראשונית, ונדרש ממנה "תשוב", הרי זה ענין של חסרון.

כמו כן ה"תפילה", גם היא תוכנה הוא השלמת חסרון. "תפילת עני", לבטח זו תפילה להשלמת חסרון, אך גם תפילה אותה מכנה הזוהר (חלק ג קצה, א) בשם "תפילת עשיר", תפילתו של משה רבינו (תהלים צ א) "תפלה למשה", גם היא תפילה להשלמת חסרון.

אמנם זה לא חסרון שחסר למשה רבינו משהו, זו תפילה על חסרון שישנו בעולם, "מדינה פלונית שהיא חריבה, גזור שתיבנה" – אך עצם המושג "תפילה", מהותה הוא השלמת חסרון.

"תורה" לא משלימה חסרונות. גם אדם שהכל אצלו בשלימות, ועד לעשירות גדולה, עליו ללמוד את תורה. התורה, כמו עבודת ה"צדיקים", אינה באה כהשלמה לחסרונות, אלא היא התעלות בקודש.

אך למרות מעלה זו של התורה (הדומה למעלת ה"צדיקים") – הרי כשם שגם "צדיקיא", צריכים גם את מעלת ה"תיובתא", שיתווסף בצדיקים מעלת התשובה, כך גם ה"תורה", צריכה להגיע למעלת ה"תפילה".

חז"ל קבעו את סדר יומו של היהודי שאת הבוקר הוא פותח עם "תפילה", (ברכת ה) "תהא תפילתי סמוכה למיטתי", התפילה צריכה להיות הדבר הראשון בקומו מהמיטה בבוקר, ורק לאחר מכן עליו ללמוד תורה. לימוד התורה הבא אחרי התפילה, הינו נעלה יותר מלימוד שקודם התפילה. כך שגם "תורה", זקוקה להקדמה של מעלת "תפילה". התפילה יוצרת עילוי בתורה.
*
ביאור זה מעניק הבנה בכך ששבת פרשת ניצבים, בה הקב"ה מברך את חודש תשרי ובכך הוא מעניק לעם ישראל את הכח לברך את שאר חודשי השנה – כולל גם את חודש ניסן, החודש הנושא את התואר "ראשון הוא לכם לחודשי השנה".

למרות מעלתו של חודש ניסן "ראשון הוא לכם לחדשי השנה", למרות מעלתו כעבודת ה"צדיקים", החודש בו נולדנו כעם, למרות מעלתו כחודש שבו החל התהליך לקראת ה"תורה", כדברי הפסוק (שמות ג, יב) "בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלוקים על ההר הזה", תכליתה של היציאה ממצרים בחודש ניסן, הוא להגיע אל מתן תורה – הרי שהכח לברך את חודש ניסן, עבודת הצדיקים, הוא מהשבת המברכת את חודש תשרי, עבודת בעלי התשובה.

חודש תשרי, עבודת בעלי התשובה, העבודה המקבילה לעבודת התפילה – היא זו המעניקה כח לברך את חודש ניסן.

גם "צדיקיא" (חודש ניסן), צריכים "לאתבא בתיובתא", את מעלת התשובה (חודש תשרי). גם לימוד התורה, צריך את ההקדמה של עבודת התפילה, "תהא תפילתי סמוכה למטתי", לימוד התורה שאחרי הקדמת עבודת התפילה הינו נעלה יותר.
*

הסבר זה מעניק לנו הבנה לכך שישיבת תומכי תמימים, התייסדה על ידי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב דווקא בחודש אלול.

"אלול" זה חודש של עבודת התשובה, חודש שתוכנו הוא "תפילה", כך שבחודש זה לכאורה ראוי לייסד בית כנסת, מקום שעיקרו הוא תפילה (ובבית כנסת זה גם יישבו וילמדו תורה), אך לא מתאים לייסד בחודש זה ישיבה, שעיקר מהותה הוא לימוד תורה (וגם מתפללים בה שלוש פעמים ביום).

הזמן המתאים לייסד ישיבה, שתוכנה הוא לימוד התורה, הוא לכאורה בימי חודש ניסן, בימים המזוהים עם ההכנה למתן תורה, "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה".

לאור ההסבר דלעיל, הדברים מקבלים אור נכון: לימוד תורה, עבודת הצדיקים, חודש ניסן – צריכים את ההכנה של עבודת התפילה, את מעלת עבודת התשובה, את כח הברכה של חודש אלול ותשרי.

ייסוד ישיבה, לימוד התורה - צריך להיות דווקא בימי חודש אלול, על יסוד הבסיס של עבודת התפילה.
*

ויהי רצון שעל ידי עבודת ה' בתחום התפילה בתחום לימוד התורה, ולימוד תורה המביא לידי מעשה, "המעשה הוא העיקר", שזו עבודת הצדקה - נזכה לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בכל המצטרך, בבני חיי ומזוני, הן בגשמיות והן ברוחניות, בטוב הנראה והנגלה.

(משיחת שבת פרשת ניצבים תשל"ז)
כ"ז באלול תשע"ח