ב"ה יום שלישי, ז' חשוון תשע"ט | 16.10.18
תובנות לימים הנוראים • הגב' רבקה ערנטרוי

"הוא הגיע הלום מעידן של "כסה" ומענן הקטורת שבהיכל קודש הקודשים ביום הכפורים ופניו מיועדות אל העצרת. ארבע דפנות של סוכה חובקות אותו ואופפות אותו בעננים של כבוד. מהו הרחש שלהן אליו?" ● מאמר תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם'
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
הוא הגיע הלום מעידן של "כסה" ומענן הקטורת שבהיכל קודש הקודשים ביום הכפורים ופניו מיועדות אל העצרת. ארבע דפנות של סוכה חובקות אותו ואופפות אותו בעננים של כבוד. מהו הרחש שלהן אליו?

מהו יחסם האישי אליו? כיצד הן מקנות לו תחושה של השתייכות? הכלום, מתחברות דפנות אילו אל ה"כסה" ואל ענן הקטורת? אילו חותמות הותירו הם על אדם זה?

האם ילווהו כשושבנין תומכים אל החוויה שבעצרת? האם ירקדו עימו במחולותיה של שמחת התורה?

סכך חופף על ראשו ומצל "צילתה מרובה מחמתה" ורק כוכבים מבצבצים מבעד.

הוא אוחז בארבעת המינים. ריחם המהנה והמענג של האתרוג וההדס שובה אותו ומחדיר בו את זיקיו של בוסם הקטורת.

א) "בכסה"

איזהו עונג קסום יותר מאותו רגש משכר של אב המשתעשע על בנו יקיר ליבו, מחמד נפשו?!

"הבן יקיר לי אפריים אם ילד שעשועים" הוא בטוי המביע את התקשרות עצם נשמת האב בנשמת בנו.

אילו הם יסורים קשים ואיזהו כאב נכאה יותר ומצער ומסב עגמה  מעובדת נטישת הבן היקר את אורחות היושר של האב והוא בוחר לו לתעתע בנתיבות זרים ולהיטמע נלכד בשבי מוסרותיהם?!

האב המדוכדך אינו יודע את נפשו המרה וככול שהוא מפציר בבנו ומבקש לשדל אותו לשוב, הבן ממשיך להפנות לו עורף ולהתעקש להתמיד באורוחותיו הכושלים וממשיך להתדרדר מדחי אל דחי.

אולם אז "משחק" האב את פורמט ה"כסה" ומעמיד פנים כאילו הוא מפנה את פניו ומכסה אותן  מבנו וכאילו הוא נוטש את הבן וזונח אותו מזכרונו. תנועת הרתיעה הזו עשויה לסחוף את הבן חזרה  בצעדי קדימה של המחול ומעוררים את "המחילה" ואהבת האב לבנו המתגלמים במאור פני האב.

הסתר הפנים מתגלם בראשיתו של חודש תשרי כשפני הירח אליו מדומה העם - חסויים ונסתרים. מכוסים. ועל כך מעיד הכתוב "תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגינו".

"תקעו שופר" "בחודש" בה' הידיעה, הוא חודש תשרי.

 ב"כסה" החג היחיד שחל בר"ח כשפני הלבנה מכוסים הוא ר"ה.

הזריחה הזו מוצאת את בטויה בחג הסוכות במילים: "כל ה"אזרח" (זריחה) בישראל ישבו בסוכות" (אמור, כ"ג, מ"ב)
תנועת השיבה של הבן אל האב מסבים לאב עונג עצום ביותר והוא שולח את זרועותיו לחבק את הבן בסמל של שבעת שהות בסוכה חובקת וזוהי התגלמותם של שבעת ענני הכבוד הנמשכים משבעת ענני הקטורת בעבודת יום הכיפורים.

את שבעת הסממנים של הקטורת בטרם הוקטרו ביום הכיפורים אינו מאפיין הריח המבסם והשובה לב. הדבר מתרחש עם ההקטרתם ע"י הכהן הגדול בקדש הקדשים.

מאין נמשך להם הבוסם הזה?

בשורש מקורם המה מהווים סממני חסד ומצטיינים במתיקותם הרוחנית הפלאית אך בשל שבירת הכלים הריח הזה התדרדר מטה וקיבל צביון מר יותר.

הדבר מסמל את החטא שבמקורו היווה את מקור החסד והטוב אך בהתדרדרו מטה הוא נעשה עוון והזוהמה דבקה בו.

וממש כמו שאש הקטורת משחררת את ניצוצות הטוהר מהסממנים ומשיבה אותם לשרשם הרוחני, ושם הם מתגלים ברוב הדרם וזיוום בריח של עדן, כן הבערה שבלב של השב אל אלוקיו מתוך אמת וטוהר, משיבה את הניצוצות הסמויים בעוון אל מקורם הרוחני ועוונותיו המכופרים עולים מעלה ברמתם מזו של זכויותיו.

היות וחטאיו נמשכו מרמה רוחנית עילאית ביותר ובשל כך אומנם נתדרדרו מטה ביותר שהרי כל הגבוה ביתור נופל מטה ביותר, אך בשובם למקורם, הם מתמרים מעלה... מעלה ביותר.

ולכן, במקום שבעלי תשובה עומדים - אין צדיקים גמורים עומדים היות והעוצמה הרוחנית שלהם (של הצדיקים) אינה נמשכת ממקור עילאי כ"כ שהתדרדר מטה כ"כ.

ואולם, אותם צדיקים המתעסקים במשימה לעורר את התועים, הרי שעה שאילו שבים - הם נושאים עימם למקורם אף את אילו שעוררו אותם לשוב.

הקטורת היא זו שמקשרת (ק.ט.ר בארמית ק.ש.ר) והדבר מתגלם בעונג אדיר כ"כ בלבוש של ריח שאין כלי בעולם שעשוי לאחוז ולסגור עליו בשל עוצמת האין סוף המפעמת בו.

כ"ז באלול תשע"ח