ב"ה יום שלישי, ז' חשוון תשע"ט | 16.10.18
ארץ הרים ובקעות ■ תובנות לפרשת עקב

מדי שבוע אנו מגישים כאן ב'שטורעם' מאמר שבועי תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאינו זי"ע - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● והשבוע: קטעי הגות ופרפראות של התעלות לפרשת עקב ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
ארצנו הקטנטונת, היא "ארץ הרים ובקעות" הנפרסת עלי רכסי הרים של סמלים זורחים ומאירים חיים המשתקפים מתוכי פסגותיהם המזדקרות של הרריה, הנוסקות בצמרותיהם אל האופק...

ומורדותיהם התלולים הגולשים משתפלים אלי עמקים מוריקים משתרעים אלי  בקעות רחבות ידיים אלי שפת הים.

ארצנו הקטנטונת, רצונותיה (ארץ) וכיסופיה עורגים וממריצים (ארץ -רצה)להיתמר מתוכי מצולות העומק ולהרקיע עד לשיא המרומים ושוב ולגלוש למצולות האין סוף.

ארצנו הקטנטונת זוהי הנשמה שלי ושלך... זהו הניצוץ האלוקי  שבעת של "נסירה" הוא השתפל אלי עולם של חומר ומתוכי האפלה הוא חש געגועים עזים והוא מבקש להתנשא בתנופה של "רצוא" (ארץ) ולדבוק באור וכמו אותה חותמת שאותיותיה בולטות בתחושות של כיסופים וכמיהה - היא חוקקת בשעווה רשמים של אותיות בשקיעה...

ארצנו הקטנטונת שהיא נשמת אלוקה עטופה במעטה של חוומר וארציות, כשהיא חשה מאווים להתרומם ורחשי אהבה גואים - היא מתחברת בצוותא של רמ"ח פקודין ולתוך העשיה הזו היא ממשיכה אורות של שכינה בשקיעה, הנטמנים ונחבאים בתוכי המצווה.

ואולם כשהאור מסתתר נעלם בקרבה של מצווה, ארצנו הקטנטונת מתחננת ומפצירה שהאור הזה יפרוץ החוצה ויעטוף ויחבק ויקיף ויסוב אותה...

ואז מאותה סערה של "רצוא" של ארצנו הקטנטונת שהרקיעה מעלה במעוף של כנפי האהבה, בחקיקה של חותמת בולטת וכך יצרה חותמת אלוקה שקועה ואור הנחבא בגופה של עשיית המצווה...

אז שוקעת ארצנו לתוכי עולם של ביקעה... של עמק ושפלה... לתוכי תפילת העמידה... בלחש... מתוך כניעה כשרגליה צמודות כאלה של המלאך להורות שהיא מעוגנת... מחוברת לאלוקה ואינה מבקשת לפרוש ממנו אלי מרחבי החופש והעצמאות שלה ...

וכשהיא, אכן,  כורעת ומשתחווה באותיות שקועות של החותמת שלה, כשהיא רוכנת צנועה... מתבטלת בשמירה שלא לחצות את גבולות השס"ה... אזי אותיותיה השקועות בחותמת שלה בתנועה של ביטול ורכינה נמשכת אליה חותמת אלוקה בולטת ואור מבהיק סובב אותה... חובק ומגן וסוכך עליה לבל תמעד...

ארץ הרים ובקעות היא זו שתחילה "אלוקי", היא קוראת מתוכי החותמת הבולטת של רחשי האהבה שלה ושהמשיכו לה חותמת אלוקה שקועה שאורה סמוי ואינו מוחש...

ארץ הרים ובקעות "אלוקי" היא מפצירה ולבסוף הופכת לחותמת שקועה מתוך עמידה של ביטול ורכינה ומתוכי כניעה של הישמרות וזהירות שלא לחלל את השס"ה...

ואזי לתוכי העמק והבקעה של ארצנו הקטנטונת ששם משכנה,  נמשכים אליה פסגות של הרריה... שיאים של רכסי הר זורחים...

ואולם, יום יבוא והגשם ישקה את צמאונה שאינו יודע רוויה ויחלחל לתוכי רכסיה ואלי הבקעה והאור שימשך אליה "מהר ההר" אליו לעולם לא עמדו לה כוחותיה לעפיל שמה, אף משיא השקיעה..

ארץ הרים ובקעות של חותמות אהבה ב"אתערותא דלתתא, הממשיכה עמקי "אתערותא דלעילא, של אורות חסויים בגוף המצווה...

ארץ הרים ובקעות שבקעת "איתערותא דלתתא, בתנועה של צניעות ורכינה מעוררת הרים של "איתערותא דלעילא" בחותמת בולטת ואורות אופפים... מקיפים... מחבקים ומגוננים...

ארץ, ויום  יבוא והחותמות שלה שאינן יודעות לחלוש לאותה צמרת של שיא - תחוש את העונג שימשך אליה "מהר ההר"... מאותו שיא שכוחותיה  נלאו לשאתה שם ואז, "למטר השמים תשתה מים" למטר או את המטר?

למטר... כי לשם עורגת נשמתה.

ארצנו הקטנטונת שואלת בערגה "מתי, כבר יגיע היום? 

(מעובד ע"פ לקוטי תורה פרשת עקב ואור התורה לצ"צ עמ' תר"ל)
כ"ב במנחם-אב תשע"ח