ב"ה יום רביעי, כ"ג סיון תשע"ט | 26.06.19
אילוסטרציה
אילוסטרציה צילום: ברוך עזאגווי
"ואהבת", כלל גדול או כל התורה? ● שיחה מעובדת

הלל הזקן, שחי כמה דורות לפני רבי עקיבא כבר אמר (מסכת שבת לא) לאותו גר שביקש ללמוד את כל התורה כולה כשהוא עומד על רגל אחת: "מה דעלך סני לחברך לא תעביד – זוהי כל התורה כולה, ואידך פירושא הוא", כך שיש להבין את דברי רבי עקיבא, מה הוא רוצה לומר בדבריו – אחרי מה שכבר אמר הלל הזקן ● כמידי שבוע מגיש הרב אלי' וואלף, שיחה של הרבי, מעובדת לחזרה כדבר תורה בבית הכנסת או בשלחן שבת
הרב אלי' וואלף

בפרשתינו מופיע הפסוק המפורסם (יט יח) "ואהבת לרעך כמוך". אומר על כך רבי עקיבא (ורש"י מביא זאת בפירושו על הפסוק): "זה כלל גדול בתורה".

ויש להבין מה בעצם רבי עקיבא אומר בזה. משמעות דבריו היא, שפסוק זה הוא לא רק "כלל" סתם בתורה, כמו כללים רבים אחרים שישנם בתורה, אלא יתרה מזו הוא "כלל גדול בתורה", הוא כלל מרכזי שכולל פרטים רבים (את כל המצוות שבתורה שהם בגדר של מצוות "שבין אדם לחבירו", שכולם הינם "פרטים" של ה"כלל גדול" הזה, "ואהבת לרעך כמוך").

אבל למרות כל מעלתו של הכלל הגדול הזה – הוא רק כלל גדול בתורה, וכמוהו יש עוד כללים אחרים, וכן ישנם עוד דברים נוספים בתורה שלא נכללים ב"כלל גדול" הזה.

אך מאידך, הלל הזקן, שחי כמה דורות לפני רבי עקיבא כבר אמר (מסכת שבת לא) לאותו גר שביקש ללמוד את כל התורה כולה כשהוא עומד על רגל אחת: "מה דעלך סני לחברך לא תעביד – זוהי כל התורה כולה, ואידך פירושא הוא" [מה ששנוי עליך לא תעשה לחברך, זוהי כל התורה כולה, ושאר התורה – הינה פירוש לרעיון זה].

דהיינו, שאהבת ישראל, ואהבת לרעך כמוך, זה לא רק "כלל", או אפילו "כלל גדול" בתורה – אלא יתרה מזו: "זוהי כל התורה כולה".

כך שיש להבין את דברי רבי עקיבא, מה הוא רוצה לומר בדבריו – אחרי מה שכבר אמר הלל הזקן.

*

במדרש רבה מובא (וכן בתנא דבי אליהו) "מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר", אפילו קדמה לתורה. דהיינו שישראל "קדמו" [במשמעות של קדימה במעלה, מעלתם גדולה יותר] אפילו לתורה.

מאידך מובא בזהר הק': "ישראל מתקשראן באורייתא, ואורייתא בקוב"ה", דהיינו – שהתורה נעלית יותר מישראל, ורק באמצעותה ישראל מתקשרים עם הקב"ה.

מבואר בהסבר הדבר: בשורשם – עם ישראל נעלים יותר מן התורה, הם "קדמו לתורה" (ולכן בתורה נאמר "דבר אל בני ישראל". דהיינו שבעת כתיבת התורה – עם ישראל כבר "קיים", דהיינו שהם "קיימים" עוד לפני כתיבת התורה). אבל כפי שנשמות ישראל נמצאים כאן למטה, בעולם הזה – התורה נעלית מהם, והם מתקשרים לקב"ה רק באמצעותה.

ולכן, ישנם אצל כל יהודי שני קצוות. מחד – "ישראל, אף על פי שחטא" (דהיינו: שהוא עבר על מצוות התורה, הוא התנתק מן התורה ומהקשר שיש לו באמצעותה עם הקב"ה) ובכל זאת – "ישראל הוא", נשמתו עדיין "ישראל", והיא קשורה עם הקב"ה.

אבל מאידך דבר זה עצמו, הקשר העצמי שלו עם הקב"ה (שמעבר לקשר באמצעות התורה), מביא אותו בסופו של דבר לחזור בתשובה, דהיינו – להתקשר לקב"ה דווקא באמצעות התורה והמצוות.

כך שבגלל שההתקשרות של יהודי היא רק באמצעות התורה, לכן מעלתו העצמית של "ישראל הוא", אינה יכולה להישאר "ערטילאית", ללא קיום תורה ומצוות, והיא זו שמביאה אותו לקשר עם הקב"ה - רק באמצעות התורה.

*

מכך נקבל הבנה עמוקה יותר בתוכן "אהבת ישראל", במצוות "ואהבת לרעך כמוך".

האהבה לכל יהודי נובעת מכך שכולנו אחים וכולנו מושרשים במקום נעלה, עוד יותר גבוה מן התורה – ולכן האהבה היא: לכל יהודי באשר הוא. לא משנה כלל מעמדו ומצבו בקיום התורה והמצוות.

כי אהבת ישראל – היא למהותו של היהודי, שישראל "קדמו לתורה", בשרשם הם נעלים יותר מן התורה, ולכן האהבה היא לכל יהודי, בין אם הוא צדיק גמור ובין אם הוא רחוק מתורה.

ומטעם זה, האהבה ליהודי שני אינה מוגדרת ומוגבלת דווקא לצד הרוחני שלו, אלא אהבה זו צריכה להתבטא גם בנוגע לצרכיו הגשמיים, היות והם צרכים של "יהודי". של נשמה שנעלית יותר מהתורה.

אבל היות ו"ישראל מתקשרן באורייתא", היות ואהבת ישראל זו מצווה "בתורה" – עלינו לקיים את מצוות אהבת ישראל כי זו מצוה שנכתבה בתורה, לכן אהבת ישראל אינה יכולה לבוא "על חשבון" התורה, אסור לעשות שום פשרות בתורה, גם לא למען אהבת ישראל.

*

זה מה שאומר הלל הזקן, בפרק ראשון של פרקי אבות שנתחיל לומר השבת: "הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות – ומקרבן לתורה".

הרגש של "אוהב את הבריות" שיש לך – אמור להוביל אותך ל"ומקרבן לתורה". תקרב אותם לתורה.

אמנם אני מרגיש רגש של אהבה לכל יהודי באשר הוא, ולא משנה מעמדו הרוחני, אפילו אם הוא נראה רק "בריות", זה רגש שנובע מההכרה במעלתו הגבוהה, ממעלתו העצמית, של כל יהודי –

אבל כיון שמעלתן של ישראל באה לידי ביטוי רק באמצעות התורה, לכן רגש זה אמור להוביל אותי לכך, שעלי לקחת את אותו יהודי – ולהביא לידי כך ש"ומקרבן לתורה". לחבר ולקשר אותו עם התורה ובאמצעותה עם הקב"ה, ובכך נגלה את מעלתו העצמית.

*

רבי עקיבא ענינו "תורה", (כדברי הגמרא "כולהו אליבא דרבי עקיבא", וכמסופר על הדו-שיח בין משה רבינו לקב"ה אודות רבי עקיבא [מנחות כט ב]) – ולכן הוא מדבר על קיום מצוות אהבת ישראל בפועל, על אהבה ליהודי אחר, כפי שהוא "נשמה בגוף" – בהתאם לפי ענינו, לפי מדידות והגבלות התורה,

לכן לדבריו, אי אפשר לומר שמצוות "ואהבת לרעך כמוך" - "זוהי כל התורה כולה", כי לפי הגדרה זו, התורה כולה נדחית בעבור אהבת ישראל.

לכן הוא אומר "זה (רק) כלל גדול בתורה", אמנם כלל, אפילו כלל גדול – אבל כלל כפי שהוא חלק מן התורה, עליו להתבצע רק בהתאם לכללי וגדרי התורה.

הלל הזקן, ענינו "חסד", אהבה בלי גבול ליהודי (כמסופר אודותיו במקומות שונים), ולכן הוא מדגיש את אהבת ישראל כפי ששורשם של ישראל למעלה, "ישראל קדמו לתורה", וכל מהותה של התורה – היא לגלות את מעלתן של ישראל.

וכיון שמעלת עם ישראל באה לידי ביטוי באופן מיוחד במצוות אהבת ישראל – זו מצווה המבטאת כיצד כל עם ישראל "אחים ממש מצד שורש נשמתם", מצווה זו מגלה את שורשם הגבוה של עם ישראל - לכן הוא אומר: "זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושא הוא".

(לקוטי שיחות חלק יז, שיחה לשבת קדושים)

אי אפשר להביא שיחה זו, ללא ההערה המיוחדת (מס 68) בשיחה.

בפרק 'לב' בתניא כותב רבנו הזקן, אחרי שהוא מצטט את דברי הלל הזקן הנ"ל מפרקי אבות:

"...שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו, ולכן נקראים בשם "בריות" בעלמא – צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה, וכולי האי ואולי, יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה'. והן לא – לא הפסיד שכר אהבת רעים"...

דהיינו – שתפקידנו, מצד אהבת ישראל, לקרב את כולם "לתורה ועבודת ה'". וגם אם לא הצלחנו בזה, והם לא התקרבו לעבודת ה', אזי אמנם "ריווח" אין כאן, אבל "לא הפסיד שכר אהבת רעים", אהבת חברים.

כותב הרבי בהערה 68, שמכיוון שגם אם אינו "מקרבן לתורה" (אין את הגילוי של מעלתן העצמית של ישראל, בנעשית באמצעות התורה), הרי בכל זאת יש בהם את המעלה העצמית של בני ישראל, בהעלם על כל פנים, ולכן "לא הפסיד שכר אהבת רעים".

וממשיך הרבי וכותב: ..."ולאחרי שכבר גילה אדה"ז ענין זה (ש"הן לא – לא הפסיד כו'"), הרי יש בזה לא רק שלילת הפסד השכר, "לא הפסיד" –

כי אם יש גם "ריווח" גדול, שמקיים ציווי אדמו"ר הזקן, שעל ידי זה מתקשרים עם אדמו"ר הזקן".

כ"ה בניסן תשע"א