ב"ה יום רביעי, ט"ז סיון תשע"ט | 19.06.19
דגים
דגים
המשמעות של להיות דג טהור ■ הרהורים לפרשת שמיני

סנפירים – זו התנועה ממקום למקום. יציאה ממקום אחד ומעבר למקום השני. אם עד היום גדלת בחממה חב"דית, למדת עד עתה בתומכי תמימים, כעת עליך "לשוט ולפרוח", צא לעיר אחרת, תתגורר בשכונה מרוחקת. ולשם תביא את מקור המים-חיים, שם תוכיח שאתה דג ● הרב אליהו וולף מהרהר בפרשת השבוע, שמיני, ומוצא הקשר חב"די מופלא
הרב אליהו וולף
בפרשת השבוע, פרשת שמיני, אנו למדים על סימני הטהרה של דגי הים. הדגים חיים במים, נמצאים הם במקום ומקור חיותם. וכדי שדג זה, הנמצא במקום חיותו, יהיה כשר, עליו להיות בעל שני סימני טהרה: סנפיר וקשקשת.

שניהם אינם מעיקר הגוף. שניהם תוספת על עצמיותו. ללא הסנפירים או ללא הקשקשים הוא ימשיך להיות דג, הוא ימשיך להיות קשור למקור חיותו. אך בלעדיהם – הרי אינו דג טהור.

הקשקשת – מגינה עליו, שומרת על ה"דג" שבו, שלא יינזק מהסביבה, שלא יושפע מחולאי ואווירת הסביבה.

הסנפירים – מסייעים לו לנוע ממקום למקום, הודות להם יכול הוא לשוט במימי הים, או בלשונו של הרבי ב"רשימות" חוברת לט: "סנפירים, ששט ופורח בהם ונעתק ממקומו למקום חדש".

הדג - החסיד, השליח, התמים, חי במים. קשור הוא למשלח, מקושר הוא לרבי, לומד את תורתו, ממלא את הוראותיו. הוא יודע שזה מקור חיותו, ומכאן שואב הוא את חייו. ללא קשר לרבי, חייו אינם חיים.

אולם בזה לא די. בהכרה זו בלבד אין די כדי לומר שדג זה אכן דג טהור הוא. עליו להיות גם בעל שני סימני טהרה. הוא צריך משהו מעבר לזה, עליו להיות גם בעל סנפירים וגם בעל קשקשים.

קשקשים – מבאר רבינו הזקן באגרת הקודש בספר התניא שהם לבוש המגין, וב"רשימות" חוברת הנ"ל מבאר הרבי שהם מורים על יראת שמים.

חובה על ה"דג" שיהיה לו מורא רבך, פשוט תנועה של "יראה" מהרבי, פחד כפשוטו. לחשוב שהרבי מביט בך, עיניו מפלחות את חדרי כליותיך, ואתה אמור להחליט האם פעולה זו שהנך עושה ראויה היא אם לאו.

מה הרבי היה מגיב על פעולה זו. מה הוא היה אומר לו היית שואל אותו.

סנפירים – זו התנועה ממקום למקום. יציאה ממקום אחד ומעבר למקום השני. אם עד היום גדלת בחממה חב"דית, למדת עד עתה בתומכי תמימים, כעת עליך "לשוט ולפרוח", צא לעיר אחרת, תתגורר בשכונה מרוחקת. ולשם תביא את מקור המים-חיים, שם תוכיח שאתה דג.

גם בחיי היום יום, אם זה בכפר חב"ד, בקראון הייטס או בישיבת תומכי-תמימים - יש להיות "בעל סנפירים", לצאת משגרת היום יום – בגלל ובשביל הרבי. להיות תמיד בתנועה של הוספה, בתנועה של לא להסתפק במה שהיה אתמול, לנוע, לשוט, לפרוח. לא לדרוך במקום.

על הדג להיות גם בעל סנפירים וגם בעל קשקשים.

הגמרא במסכת נדה אומרת "כל שיש לו קשקשת – יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת". כל דג שיש לו קשקשים, בוודאי יש לו סנפירים. אולם ישנם דגים שיש להם סנפירים – אבל קשקשים אין להם. דגים אלו, למרות שבעלי סנפיר הם, ויש להם סימן טהרה אחד, אבל הם אינם דגים כשרים.

"כל שיש לו קשקשת". חסיד, תמים, שליח, שהוא בעל קשקשים, הוא "דג" הנמצא ב"מים" והוא קשור לרבי, והוא גם בעל קשקשים, יש לו יראה אמיתית מהרבי, המחשבה מה הרבי – באמת – דורש ותובע ממנו, הפחד והיראת-שמים הם נר לרגליו, הם המכוונים אותו כל העת, כל פעולה נשקלת בפלס-אמת של התקשרות לרבי, הרי מובטח הוא ש"יש לו סנפיר", גם כשהוא נמצא בנכר, בעיר לבד, גם בהחלטה על פעולות כאלו ואחרות, פעולות הנובעות מכך שהוא בעל סנפירים - דג כשר הוא.

אם המנוע שלו הוא "קשקשים" יכול הוא להיות בטוח שיש לו גם "סנפירים", פעולתו, החלטתו, היא "כשרה".

אבל אם הוא דג מסוג שונה, "יש שיש לו סנפיר", אם הוא "יש", והוא רק בעל סנפיר, אזי לאו דווקא שיש לו גם קשקשת.

יש לבדוק האם יש לו גם יראה אמיתית, האם יראת-שמים טהורה היא זו המדריכה את צעדיו, ובמדה ולא כך הם פני הדברים – הרי למרות היותו בעל סנפיר, הוא אינו דג כשר. הסנפירים יכולים לקחת אותו, להשיט אותו, למחוזות שהם לאו דווקא טהורים.

מבוסס על "רשימות" חוברת ל"ט.

י"ט באדר ב' תשע"א