ב"ה יום חמישי, ד' חשוון תשפ"א | 22.10.20
הרב וישצקי, מימין: הרב ברוד והרב מרטון
הרב וישצקי, מימין: הרב ברוד והרב מרטון צילום: שטורעם
אנחנו לא בתנש"א, אנחנו בתש"ע. להתעורר ● תגובה

אנו טובים בלעשות כנסים, מצוינים בהדפסת מלל לרוב, אבל האם עשינו משהו? האם מישהו זז, כדי שיהיה מקום ליהודי נוסף? האם מישהו התכווץ, ופינה מקום בראשו ובלבו לדעה שונה? ● אינני פונה אל העסקנים, גם לא אל הרבנים, אני פונה אל חסידי חב"ד. את אחי אנוכי מבקש. חברים, עד מתי! ● דרושה אחדות. אין זה אומר שעלינו לוותר על הבנתנו את השיחות, גם לא על דעתנו בענייני משיח ובעיקר פרסום זהותו של המשיח. זה כן אומר שבמוצאי שבת, חסיד ששבת באוהל וחסיד ששבת ב770 ילכו יחדיו! ● הרב זלמן וישצקי מגיב למאמריהם של הרב מנחם ברוד והרב יצחק מרטון
זלמן וישצקי, באזל

איציק ידידי היקר, כבוד הרב ברוד שיחי',

קראתי את מאמריכם, דבריכם ואולי יש לומר זעקתכם. הרב ברוד מדבר על זעקה קולית, על כאב שהיה אמור להתפרץ, על קול פנימי עמוק שלא פרץ מהמעמקים לכדי זעקה פשוטו כמשמעו 'אבא אבא הצילני'..

הרב מרטון, מתרגם את הזעקה למעשה, הזעקה צריכה לבוא לידי ביטוי מעשי, המעשה הוא העיקר, וזעקה ללא מעשה עמה, אין שמה זעקה..

זה מזכיר לי את הסיפור על אדמו"ר מסוים, שפנה לשמשו בראש חודש ובקשו להודיע לפני 'הלל' ש'הרבי מבקש שכל הקהל יאמר את 'אנא' בכוונה גדולה.. ' החסידים התכוננו ל'אנא' ברצינות רבה, אך לפתע פנה ילד מהקהל אל הרבי ושאל: באיזה אנא עלינו לכוון? האם באנא ה' הושיעה נא, או שמא באנא ה' הצליחה נא?

או אז הסתובב הרבי ואמר: לא בזה ולא בזה. כוונתי הייתה שתכוונו ב'אנא ה' כי אני עבדך'....

ובכן, הרב מרטון רוצה לכוון באנא ה' כי אני עבדך, והרב ברוד רוצה לכוון באנא ה' הושיעה נא...

אחי ורעי, אני הקטן מציע כיוון, לא כוונה: עלינו למקד את הזעקה... ולא משנה איך נפרשה. אנו לא נמצאים כעת בתשנ"א, אנו נמצאים באייר תש"ע! הזעקה של הרבי מהדהדת מסוף העולם ועד סופו. הצורך בזעקה לא פג, שעת הכושר לא תמה. עלינו לזעוק, אם במעשה הוא העיקר, ואם בקול גשמי מתוך כאב פנימי אמיתי, ובכל זאת, הזעקה הזו צריכה שם! והשם שלה לדעתי הוא מילה אחת: אחדות!

התווכחנו 19 שנה, התכתשנו, רבנו, נפרדנו, עקדנו תינוקות של בית רבן, תמימים, שלוחים ושלוחות, האם לא די? האם לא הגיע הזמן לחיות יחד? אחים אנחנו, בני איש אחד נחנו.

יידען, אחדות!

אנו טובים בלעשות כנסים, מצוינים בהדפסת מלל לרוב, אבל האם עשינו משהו? האם מישהו זז, כדי שיהיה מקום ליהודי נוסף? האם מישהו התכווץ, ופינה מקום בראשו ובלבו לדעה שונה?

אינני פונה אל העסקנים, גם לא אל הרבנים, (ומי אני שאפנה..). אני פונה אל חסידי חב"ד, אל אלו שאין להם מלחמה על כבוד או שררה. אל 95 אחוזים מהחסידים שלא צריכים באמת לוותר על מעמד או כסף. אני פונה אל היחיד, אל הפרט, אל החסיד ואל השליח, את אחי אנוכי מבקש. חברים, עד מתי!

חברה, זה מעשי! אין זה אומר שעלינו לוותר על הבנתנו את השיחות, גם לא על דעתנו בענייני משיח ובעיקר פרסום זהותו של המשיח. זה כן אומר שבמוצאי שבת, חסיד ששבת באוהל וחסיד ששבת ב770 ילכו יחדיו! זה גם אומר, שמותר וצריך לכבד חסיד גם אם הנהגות שונות שלו אינך יכול לקבל..

לא אחידות. אחדות!

העסקנים משתי הצדדים ימשיכו לערוך כנסים, של אחדות, עקשנות, דרך ישרה, את"ה וועד תלמידי התמימים, בנות חב"ד אחות התמימים בת מלך... ואילו אנו, פשוטי העם, החסידים והתמימים והישרים, בלי סיסמאות ומותגים, פשוט נזעק מעומק הלב זעקה בת שתי אותיות:

די!

ב' באייר תש"ע