ב"ה יום ראשון, י"ט מנחם-אב תשפ" | 09.08.20
הרב גלוכובסקי במהלך ביקורו במוסקבה
הרב גלוכובסקי במהלך ביקורו במוסקבה צילום: שטורעם
ברוסיה מתרחש "דידן נצח" שאין למעלה ממנו ● מאמר

"היום, 83 שנים לאחר מאמר 'וקיבל היהודים' תרפ"ז, ישבתי במרכז בית הכנסת מארינה רושצ'ה, כאשר מאות יהודים נוטלים חלק בפעילות יהודית לוהטת וברוכה. בחדר אחד התקיימה סעודת שבת למאות זקנים וזקנות, במקום אחר התקבצו סטודנטים וסטודנטיות יהודים הנוטלים חלק בפעילות ובחדר אחר התרכזו עשרות ישראלים עמם מתקיימת פעילות במהלך השנה. לעמוד כאן ולראות את הפלא העצום הזה, הוא בבחינת אתהפכא של ממש. דידן נצח אמיתי" ● הרב מנחם מענדל גלוכובסקי, רב קהילת חב"ד ברחובות וסגן מזכיר בית דין רבני חב"ד, שב מביקור נרגש מרוסיה וכותב על רשמיו, במיוחד לשטורעם
הרב מנחם מענדל גלוכובסקי

באחת משיחותיו הקדושות שואל הרבי על שמה של פרשת השבוע, בשלח. הרי ידוע שהלשון "בשלח" נאמר בשל העובדה שחלק מעם ישראל לא רצה לצאת ממצרים, ופרעה נאלץ לשלחם בכוח. מדוע, אם כן, שואל הרבי, נבחר השם לפרשה כל כך נעלית, המסמלת את יציאתם של בני ישראל משעבוד לגאולה, במילה המתארת את קלונם של חלק מעם ישראל.

הרבי מסביר שזהו מראה על גודל מעלת האתהפכא. דווקא פרעה, סמל הדוגמא של הסטרא אחרא, העלם והסתר על אלוקות, דווקא הוא מתעורר ברצונו ועושה את רצון ה', שולח את בני ישראל ממצרים, זה מראה על תוקף גילוי אלקותו של הקב"ה בעולם. זה מגלה את אמיתית העניין של אתהפכא חשוכא לנהורא. שגם הקליפות, צועקים אלוקות.

השבוע חזרתי מביקור של מספר ימים ברוסיה. הוזמנתי לשם בכדי להתוועד ולבקר במוסדות חב"ד. המילה היחידה שיכולה לתאר את מה שמתחולל שם זו 'אתהפכא'.

83 שנים אחרי וקיבל היהודים

בשבת האחרונה ישבתי בתפילת ליל שבת, במרכז בית הכנסת הגדול מארינה רושצ'ה במוסקבה. זהו בניין ענק ומפואר בן שש קומות המהווה את המרכז היהודי של הפעילות החב"דית בעיר. במהלך התפילה היכתה בי המחשבה לפתע, כי זהו המקום שבו בשנת תרפ"ז אמר הרבי הקודם את המאמר המפורסם "וקיבל היהודים".

באותו מאמר תבע הרבי הקודם נ"ע, כשם שהיה בתקופת מרדכי היהודי שקיבץ עשרים ושתים אלף תינוקות של בית רבן שהיו מוכנים ללכת איתו עד מסירות נפש, גם כיום, למסור את הנפש עבור חינוך ילדי ישראל. זהו מאמר שנאמר בגלוי, בגאון ובעוז שאפיינו את הרבי הקודם, במרכז ובתקופת הקשה ביותר של השלטון הקומוניסטי המאיים, ואומרים כי הרגע הזה, של אמירת אותו מאמר, הוא זה שבו גמלה ההחלטה בליבם של השלטונות לעצור את הרבי הקודם ולהפסיק רח"ל את דרכו.

והיום, 83 שנים לאחר אותו מאמר, ישבתי במרכז בית הכנסת, כאשר מאות יהודים נוטלים חלק בפעילות יהודית לוהטת וברוכה. בחדר אחד התקיימה סעודת שבת למאות זקנים וזקנות, במקום אחר התקבצו סטודנטים וסטודנטיות יהודים הנוטלים חלק בפעילות ובחדר אחר התרכזו עשרות ישראלים עמם מתקיימת פעילות במהלך השנה. לעמוד כאן ולראות את הפלא העצום הזה, הוא בבחינת אתהפכא של ממש.

"לפלא ההווא אמינא..."

הרב הראשי לרוסיה, השליח, ידידי, הרב בערל לאזאר, העומד בראש הפעילות הברוכה בחבר העמים, סיפר לי שבשנת תש"נ, כאשר חששו שברוסיה פורצת מהפכה, שלטונו של ילצין היה בסכנה והיה חשש שהקומוניסטים חוזרים לשלטון, הוא שהה באותם ימים אצל הרבי, לקראת לידת ביתו.

באחד הלילות קיבל הרב לאזאר טלפון, באמצע הלילה, ממוסקבה. זה היה באחד הרגעים הקשים שנדמה היה שהמצב יוצא מכלל שליטה, והרב לאזאר נשאל האם להחזיר את הילדים השוהים בקעמפים מחוץ לעיר הבייתה, או להמשיך את הפעילות כסדרה. הרב לאזאר השיב שבעוד מספר שעות, כשיאיר השחר הוא ישאל את הרבי, וכך אכן עשה.

בבוקר נכנס הרב לאזאר למזכירות והכניס פתק לרבי. כעבור זמן קצר הוציא הרבי תשובה, לפלא ההווא אמינא. יש להמשיך את הפעילות כסדרה וללא כל שינוי, והמצב יחזור לקדמותו. בדרך חזרה לרוסיה, במטוס שלקח אותם למדינה, היו ארבעה אנשים. הרב לאזאר עצמו, רעייתו, בתו ואדם נוסף שסיפר להם שקיבל טלפון מאישתו: או שתחזור הביתה מיד, או שלא יהיה לך לאן לחזור... כמובן שהם שבו לרוסיה וכבר באותו יום המצב שב לקדמותו ונרגע.

לא לזרוק את הפספורט הרוסי

במהלך שהותנו במוסקבה התוועד המשפיע הרב שלמה זרחי שי', שסיפר כי בזמנו, מיד לאחר שייצא מרוסיה, נכנס המשפיע הנודע הרה"ח ר' מענדל פוטערפס ע"ה ליחידוות אצל הרבי. הרבי אמר לו: אני מקווה שלא זרקת את הפספורט הרוסי שלך... אנחנו עוד נצטרך לחזור לשם להפיץ יהדות.

בכדי לומר ולהאמין במשפט כזה צריך היה להיות באותם ימים חוש דימיון מפותח עד בלתי רציונלי כלל. מי שנולד ברוסיה בוודאי, וגם מי שלא, וגדל על ברכי סיפורי ההיסטוריה ההם, מבין את אופי השלטון הקומוניסטי והסובייטי, ועד כמה עניינים כאלו היו מופרכים ומושללים מכל יסוד. וכיום, לראות את הפריחה האדירה שנעשית על ידי שלוחי הרבי ברוסיה, תודות לתמיכתם של הנדיבים בהם בולטת תרומתו של ר' לוי לבייב שהקים את רשת החינוך 'אור אבנר', זהו פשוט "דידן נצח" שאין למעלה ממנו.

ביקרתי בישיבה גדולה במוסקבה. כשסיפרו לי במוצאי שבת שנוסעים לישיבה, חשבתי שיוצאים לנסיעה של 25 דקות מקסימום. נסענו מעל שעה, הגענו ליער עבות, במקום שבו אין אפילו כבישים מסודרים, ולפתע, בתוך היער, קמפוס אדיר של תורה וחסידות. עשרות בחורים יושבים והוגים בלימוד התורה, בלב ליבה של ה"מדינה ההיא", שהרבי כל כך זעק ובכה על היהודים שבה. זהו אתהפכא שאין כמוהו.

עדות אילמת לשנות האימה

ביקרתי גם בבית הכנסת בלשוי ברוניא, של הרב יצחק קוגן שי'. הוא הראה לי סמוך לארון הקודש את פתח המילוט שנבנה בבית הכנסת, והובלע בתוך המרצפות, תחת לשטיח של הכהנים. הרב קוגן אמר לי שאת הפתח הזה הוא לא יסלק משם. "למי שלא מאמין את מה שהיה כאן בתקופת הקומוניזם, אני מזמין לראות במו עיניו"...

בתום הביקור במוסקבה המשכתי לפטבורג. גם שם היה מרגש ומדהים לראות את מאות תלמידי המוסדות, את בית הכנסת החב"די המפואר ולחוש את ההיסטוריה החב"דית שפרחה כאן רק לפני עשרות שנים.

הוזמנתי לדבר בפני תלמידות בית הספר בפטרבורג. התאספו לאולם אחד תלמידות מכיתה א' עד י"ב, כולן התקבצו יחד. כשראיתי אותן נזכרתי במה שרעייתי סיפרה לי לא פעם, כאשר הייתה נאלצה להתחזות לתלמידה צעירה בבית-ספר לשם מראית עין, לפני כ-40 שנים.

רעייתי (לבית מישולובין, בתו של הרה"ח ר' אליהו ע"ה) איננה דברה רוסית, אלא לשון הקודש או אידיש. כאשר היא הייתה מגיעה לרופא, אמה הייתה אומרת לרופא שמדובר בילדה אילמת, ולכן איננה יכולה לדבר. כאשר רעייתי הייתה פולטת מילה באידיש, והרופא הביט לעבר אמה בפליאה, היא הייתה מסבירה שהיא ממלמלת הברות ומילים בלתי מובנות ושלא יתייחס לדברים.

היא סיפרה לי שהייתה צועדת כביכול לביתה ספר. הייתה עליה הלשנה שהיא נשארת בבית ולא הולכת לבית הספר, ובכדי להסיר את העניין היא הייתה לובשת את התלבושת האחידה, שמה על שכמה את הילקוט ויוצאת, כביכול לעבר בית הספר. בפועל היא הייתה ממשיכה אל בית בני משפחתה, שם הייתה לומדת עם בחורות יהודיות נוספות. היא למדה אצל ר' משה ניסלביץ' חומש ונביא. בשעה היעודה הייתה חוזרת לביתה, ומשתלבת ברחוב עם אלו החוזרות מספסל הלימודים, שייראה כאילו היא שבה משם.

אלו סיפורים מלפני עשרות שנים בודדות, שאנשים בגילנו חוו אותם. לעמוד כיום בבית הספר חב"די בפטרבורג, מול בנות גאות, שלומדות תורה ויהדות וחסידות, מתוך גאון יעקב ובפרהסיא, עם הכרה רשמית של השלטונות, זו אתהפכא. זה דידן נצח.

חמש דקות משפאלערקא

במהלך הביקור בפטרבורג, התפללתי בבית הכנסת שהקימו משפחת מירלאשוילי שהם כיום מהתומכים הגדולים של פעילות השלוחים ברוסיה. משפחת מירלאשוילי הקימה את בית הכנסת בתוככי מרכז העסקים בעיר, שם מתקיימות תפילות שחרית, מנחה ומעריב, וכן בשבתות, מתקיימת במקום פעילות שוקקת.

במהלך הצעדה לעבר בית הכנסת, חמש דקות לפני שהגענו לשם, עברנו סמוך לכלא המפורסם שפאלערקא שבו נעצר הרבי הקודם נ"ע. עברנו סמוך לשערים דרכם הוכנס הרבי למעצרו המפורסם, ואי אפשר היה שלא להתרגש ולהצטמרר שבמרחק דקות ספורות של הליכה מהמקום, עומדים יהודים גאים, מתפללים שלוש תפילות ולומדים חסידות.

זהו דידן נצח שאין למעלה ממנו. אתהפכא אמיתית.

ט"ז בשבט תש"ע