ב"ה ערב ש"ק, ט"ז ניסן תשפ" | 10.04.20
הרב אסי שפיגל על רקע 770
הרב אסי שפיגל על רקע 770 צילום: ישראל ברדוגו וי' בלינקו
זרקו אותנו מגן עדן, בואו נאסוף את עצמנו ● מאמר

חברים, אם בשנת תש"ל היה יו"ד שבט "הגדול" אז יו"ד שבט תש"ע צריך להיות יו"ד שבט "הענק"! מי שזוכר את המילים של הרבי לגבי "ארבעים שנה" ואת ההכרזה שזוהי תקופה חדשה לגמרי - רק יכול לדמיין מה אמור להתחולל כאן לכבוד "שישים שנה" ולאיזה עולם חדש הרבי היה מטיס אותנו ביו"ד שבט תש"ע ● וזה מביא אותנו לפרדוקס ולתהפוכות הנפש והלב שאין לי ספק שמתחוללות אצל כולנו ● הרב אסי שפיגל, שליח ביוג'ין אורגון במאמר מיוחד לשטורעם
מאת הרב אסי שפיגל, יוג'ין, אורגון

יו"ד שבט מתקרב. יום עצום וגדול אצל חסידים. לכל חסידי חב"ד ובמיוחד למי שזוכר את ימי האור בליובאוויטש, אין צורך להרבות במילים. צמד המילים הפשוט הזה – יו"ד שבט אומר הכל. פשוט ה כ ל!

ועדיין, לא הרי יו"ד שבט זה ויו"ד שבט אחר. כל שנה וברכותיה, כל שנה וצבעה המיוחד. כשמצרפים יחד את המילים "יוד שבט – שנת השישים" מיד מציפים אותנו הזכרונות של "שנת השלושים" ומי לא זוכר את "ויהי בארבעים שנה"? יש כאלה שוודאי יזכרו את יו"ד שבט "הגדול" של תש"ל וסיום ספר תורה של משיח....

אבל חברים, תסלחו לי על הפנייה הישירה... אם בשנת תש"ל היה יו"ד שבט "הגדול" אז יו"ד שבט תש"ע צריך להיות יו"ד שבט "הענק"! מי שזוכר את המילים של הרבי לגבי "ארבעים שנה" ואת ההכרזה שזוהי תקופה חדשה לגמרי - רק יכול לדמיין מה אמור להתחולל כאן לכבוד "שישים שנה" ולאיזה עולם חדש הרבי היה מטיס אותנו ביו"ד שבט תש"ע.

וזה מביא אותנו לפרדוקס ולתהפוכות הנפש והלב שאין לי ספק שמתחוללות אצל כולנו. מצד אחד, כשמקשיבים טוב ומתעמקים בשיחותיו של הרבי ביו"ד שבט במהלך השנים קשה שלא להבחין שהוא הכין אותנו לזמן המוזר שבו אני חיים היום. קשה לנו. קשה לנו מאד. אבל מילותיו של נשיא הדור מהדהדות: "לא יעזוב את צאן מרעיתו... ומה בחיים חיותו עומד ומשמש – אף עתה עומד ומשמש".

המעיין בדברי של הרבי יודע היטב שנשיא דורינו נמצא איתנו יותר מתמיד. "יתיר מבחיוהי" הוא מושג ידוע בקבלה ובחסידות שהורחב ושוכלל בתורתו של רבינו. כשהוא היה בגוף הוא היה מוגבל אבל עכשיו כשנשיא הדור השתחרר מהגבלות העולם הפיזי הוא נמצא איתנו ובגדול. ולא רק זה, "מעלין בקודש" וכל שנה עולה נשיא הדור גבוה יותר לדרגות חדשות ואיתו מתעלים כל אנשי הדור. על היסוד הזה בנה הרבי שיחות שלימות וגם אנחנו משננים את השיחות ולכאורה אנחנו יכולים להתרפק על המילים האלה, להגיד לחיים, לקחת החלטות טובות בלימוד תורתו של הרבי ולקוות שהגאולה אכן מתקרבת לה לאיטה.

אבל חסידי הרבי אנחנו וחשים אנו היטב שכל ההסברים על הרוממות שבהסתלקות ועל "זרעו בחיים" הסתדרו לנו מעולה כשהרבי בעצמו ישב ואמר זאת. הרבי שיכנע אותנו לגמרי שהרבי הקודם בחיים, מהסיבה הפשוטה, כי הרבי ישב מולינו ודיבר. אז וודאי שהרבי בחיים...

אבל איך אנחנו יכולים להשתמש בטיעון הזה עכשיו? הנעז לומר את אותם מילים? האם אנחנו אכן מוכנים לקבל את זאת כהסבר המתקבל על הדעת ולהמשיך הלאה?

החסידות כמדע רוחני מביאה אותנו מדי פעם לפרדוקסים מחשבתיים כאלה ואחרים ולפעמים נראה לי שיו"ד שבט הוא "רחוב ללא מוצא" מחשבתי... הרבי כאן יותר מתמיד... אבל הוא לא...

יום אדיר וענק מחד והנה מתקרבת לה שנת השישים העצומה ומצד שני: כמה עוד תתארך הגלות המטורפת והמצב הבלתי יאומן שנשיא דורינו לא איתנו באופן גלוי ומוחשי? ואיך אפשר להתלהב מכזאת "נאך מיר א" שנת השישים...?

כמובן שאין דרך אחרת להתכונן ליו"ד שבט אלא ללמוד את המאמר באתי לגני. ללמוד וללמוד ושוב ללמוד והפעם מסיימים את המאמר בפעם השלישית.

זכינו ששני המאמרים שנאמרו בשנת תש"ל הוגהו ע"י הרבי ונדפסו לראשונה לקראת יו"ד שבט תש"נ. המאמר של שנת תש"ל בנוי על האות האחרונה של באתי לגני תש"י וכאן יש סיכום של הענינים שבו מודגש שוב ושוב הפרדוקס היהודי של כל הזמנים. ירידה היא צורך עליה. יותר מכך: ירידה היא בכלל עליה. ועוד יותר: אי אפשר באמת לעלות בלי שתהיה ירידה רצינית לפני זה. מתחילים לקלוט את הכיוון?

על הציר הזה סובב הפרק האחרון של באתי לגני. יש לך מחשבות זרות רציניות? כנראה שאתה באמצע תפילה או בדרך לעשיית מצווה. כי אם אתה סתם בטיול בשוק – שים לב, היצר לא ישתמש בשיא כוחותיו. ההתקפה האמיתית, הירידה החדה, תגיע בזמן העליה...

וכמה שהירידה גדולה יותר כך האור שיגיע בעקבותיה יותר גבוה.

הרבי מבהיר במאמר באות ב' שכדי להחזיר את השכינה למציאות העולם, האדם חייב לעבוד ולעבוד קשה. אין ולא תתכן הורדת שכינה לעולם ללא עבודה. ועבודה לבד זה לא מספיק, חייבת להיות עבודה רצינית קשה ומאתגרת (אתכפייא ואתהפכא).

כדי שהעבודה תהיה קשה –  ישנם מדי פעם ירידות ונפילות. זאת הסיבה שגם הירידות הם בעצם חלק מהכוונה העליונה (שימו לב להערה 9 במאמר) כי רק הירידות האלה יאתגרו אותנו ויובילו בסופו של דבר לעליה האמיתית. הרבי כאן נכנס לניתוח של מצבו של אדם הראשון בגן עדן. אדם הראשון גם עבד. הרי כתוב בפירוש "לעבדה ולשמרה"... אז מה היה חסר בעבודתו? למה גם הוא היה זקוק לירידה נוספת?

מסביר כאן הרבי שעבודת האדם לפני חטא עץ הדעת היתה: "המשכת אלקות מלמעלה" וזה לא היה מספיק קשה ומאתגר ולכן לא היתה כאן ממש "עבודה". אדם הראשון כייף לו בגן עדן והתענג על אורות רוחניים. הכל הגיע לו מלמעלה... אוטומטי כזה... "להמשיך אלקות מלמעלה" אבל עם כל הרוחניות והועמק שבדבר מתברר לנו שבשיטה הזאת אי אפשר להוריד את הדרגא הכי גבוהה של השכינה למטה. הדירה שאנחנו צריכים לבנות במציאות העולם בסוף הגלות חייבת להיות בנויה מהאור הכי גבוה שקיים. להוריד אור כה גבוה זה אפשרי אך זה יכול להתממש רק על ידי עבודה מלמטה. – וזאת הסיבה של של הנפילות והחטאים. ירידה צורך עליה.

במילים אחרות, אם נשליך את זה על מצבינו כרגע (והרי התורה היא תורת חיים) מה שאנחנו שומעים פה זה שבזמן שהרבי היה בעולם במציאות ממש – אז מה שלא נגיד, זאת היתה "המשכת אלקות מלמעלה"... היה רבי בעולם שאמר לנו מה לעשות... היה אור כמו בתחילת הבריאה. אור שבעת הימים. והתענגנו לנו על "לעבדה ולשמרה". וכי סתם קראנו לחדרו של הרבי "גן עדן העליון"?

אך לפי המאמר של שנת תש"ל מתברר שגן עדן לא לגמרי מספק את הסחורה... כי כדי להוריד את השכינה לקרקע המציאות צריך את עבודת האדם. אי אפשר לעשות זאת ע"י המשכות מלמעלה... וכדי שעבודת האדם תהיה באמת עבודתו, עבודה קשה ומייגעת ולא המשכה מלמעלה... מסתבר שכנראה "עבודת האדם" יכולה להתממש בזמן של ירידה תלולה מאד וירידה מהסוג הזה היא בלתי אפשרית בזמן שנשיא דורינו נמצא פה למטה בגשמיות.

אבל רגע? שוב פעם אנחנו מסתדרים עם "ההסברים" והפלפולים האלה שזה שאין רבי בגשמיות זה מקובל עלינו? זה שוב חזר להיות חלק בלתי נפרד מהתכנית?

אם נתבונן ונתעמק נשים לב שההסבר הזה עצמו שהירידה היא הדרך להגיע אל האור -  "ירידה צורך עליה" ההסתכלות הזאת עצמה היא "המשכת אלקות מלמעלה" כי הרי אנחנו לומדים את הרעיון הזה במאמר של הרבי... ומהי תורת הרבי אם לא המשכת אלקות מלמעלה?

הרבי ממשיך אלקות ומסביר לנו ש"זרעו בחיים אף הוא בחיים" ו"אף עתה עומד ומשמש" ואם בהמשכות מלמעלה עסקינן אז ההסבר הזה מקובל ופתרנו את הבעיה

אך האמת היא שבאותו מאמר עצמו למדנו שכדי להמשיך את האור הכי גבוה ולהוריד את עיקר השכינה לארץ בשיא העוצמה הכל תלוי בעבודת האדם ולא רק בהמשכות מלמעלה. אז אם זה תלוי בעבודת האדם. מה העבודה שלנו ומה התפקיד שלנו? העבודה שלנו היא לא לקבל רק את ההמשכות מלמעלה אלא לעבוד מלמטה... וכיוון שההסברים על כך שנשיא דורינו פה יותר מתמיד הם חלק מתורת הרבי שהיא עצמה המשכה מלמעלה... זה לא מספיק כדי לבנות את הדירה...

הרי זה מה שלמדנו במאמר. שיש צורך בעבודת האדם מלמטה. ולכן התפקיד שלנו מלמטה הוא לזעוק שכבר אי אפשר יותר... העבודה שלנו - היא להרעיד את העולם מלמטה ולצעוק רבי... איך אפשר בלעדיך? איך אפשר "לחגוג" יו"ד שבט נוסף בלי לשמוע תורה חדשה? והזעקה מלמטה שרצונינו לראות את מלכינו! הזעקה הזאת  - העבודה הזאת מלמטה – היא תוריד את השכינה בחזרה לארץ!

והלוואי שנזכה לכך בקרוב ממש,

לחיים.

י' בשבט תש"ע