ב"ה יום ראשון, י"ט מנחם-אב תשפ" | 09.08.20
אילוסטרציה
אילוסטרציה צילום: מאיר אלפסי, שטורעם
מעולם לא היה קשה כל-כך ● שליח במאמר נוקב

הבנק דורש, כמעט דורס. הספקים מבקשים ולא מרפים. הפעילות תובעת, הקהל לא מוותר. ורק הכוחות, הכוחות אוזלים. הם אינם, נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה ■ הם כולם זרים וכאלה הם ישארו. הקהילה הנותנת והמקבלת, האוהבת והנאהבת, התומכת ונתמכת, לעולם תשאר זרה ומנוכרת, לא מרצון חס ושלום, מכורח, זה כורח המציאות, זו טבעה של השליחות, בודדים בצמרת ■ שליח באירופה במאמר מרגש ומיוחד
ש. אתגר

הכל קורס. כלומר, במבט ריאלי, טבעי הגיוני זה שמכונה 'דרך הטבע', הכל קורס. או לפחות עומד לקרוס.. יש הרגשה שמעולם לא היה קשה כל כך..

הבנק דורש, כמעט דורס. הספקים מבקשים ולא מרפים. הפעילות תובעת, הקהל לא מוותר. ורק הכוחות, הכוחות אוזלים. הם אינם, נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה..

המרץ, התושיה ורוח הלחימה לא נראים באופק. קשה אפילו להאמין שהם היו כאן. והם היו, המרץ היה, הלחימה היתה, גם התושיה הייתה, בכפליים היא הייתה. רק לפני 7 שנים הם היו כאן, כלומר אז 'רק' הם היו כאן. לא היה הבנק, לא הקהל, לא ספקים וגם לא פעילות, תושיה ומרץ היו כאן בכפליים.

זה נראה כל כך רחוק, כל כך לא שייך, רק התמונות מחזיקות את הזיכרון, הן הנציחו, הנציחו את הרגע, לא הנציחו את המרץ והתושיה, בטח שלא את הכפליים..

זוג צעיר נוחת בעיר זרה, מסודרת, עשירה ומנוכרת. מנוכרת לזוג, מנוכרת לחלומות שלהם, 'לא סופרת' אותם. אבל לזוג יש את הכלים, המרץ, התושיה ורוח הלחימה, הכל הגיע בכפליים, 'כפליים לתושיה'. גם ה'ברכה והצלחה' הגיעו, לא רק פיזית מקופלים עם הדולר מתש"נ בארנק, הם הגיעו עם הזוג, זוג השלוחים.

'מיר זיינען די שלוחים פון רעבין' הם שרו. 'ניישן אפטר ניישן ווי אר קונקרין' צעקה כל מציאותם, מציאות של שליח ושלוחה שידעו מרגע עמדם על דעתם 'אנו שלוחים', והכפליים לתושיה, למרץ, ללחימה ולשליחות באו עמם אל המנוכרת, העשירה והמסודרת. כלומר, הזוג צעד עם ה'כפליים לתושיה' בראשם.

שבע שנים של הקרבה יום יומית, שבע שנים של נתינה בלי לקבל תמורה, של בניה, של הזזת כתלים שעמדו בדרכם. הם לא דרסו, הם לא שברו, הם הוזיזו. יש שהולכים על קצות האצבעות בעדינות, יש שהולכים עם נעלי הרים ודורסים כל מי שנקרה בדרכם, הם שילבו, הלכו עם כל הכוח והתושיה בכפליים, אבל על קצות האצבעות. פיל בחנות חרסינה שמדדה על החדק..

אט אט התקבצו סביבם אנשים, משפחות, חתיכת קהילה. קהילה שקבלה, שהתקדמה, שחזרה והתקרבה, קהילה שאפילו נתנה. נתנה מזמנה, נתנה גם מהונה, נתנה את עצמה אבל מעולם לא הבינה. לא הבינה ללבם של הזוג, לא ידעה מה עובר במוחה של השליחה כל אימת שמפרסמים על אירוע מתקרב, מה עובר על ליבו של השליח עד שמתחיל האירוע, ומה חווים השנים גם יחד בסיומו. הם גם לא הבינו מעולם מה הקריבו הילדים, צעירי השלוחים, כלומר, מה הקריבו מהם, שלא על דעתם, ולפעמים גם שלא לשביעות רצונם...

הם גם לעולם לא יבינו, 'זר לא יבין זאת' אומרת הקלישאה, אבל כאן זו אינה קלישאה, זו המציאות. זר – כל מי שאינו שליח. חבר קרוב, אח רחוק, הורים דואגים, משפיעים מעודדים, ואף רבנים שמורים, כל אלו זרים הם. לא, הם אינם זרים במלא המובן, הם אוהבים, דואגים, מעודדים ומורים, הם גם תומכים, שומעים, מקשיבים, רואים וגולשים, אבל הם זרים אל מול ההתמודדות של הזוג.

הם כולם זרים וכאלה הם ישארו. הקהילה הנותנת והמקבלת, האוהבת והנאהבת, התומכת ונתמכת, לעולם תשאר זרה ומנוכרת, לא מרצון חס ושלום, מכורח, זה כורח המציאות, זו טבעה של השליחות, בודדים בצמרת.

הם יושבים זה מול זו משני עברי השולחן, המשלח מביט מהתמונה הגדולה בעיניו הטובות, הם רכונים על הנייר, עט בידם, הם כותבים. הנייר סופג הכל, סופג את הרגש, את הכאב, את השיתוף והאהבה. את התודה, התודה האין סופית, הנייר סופג גם את הדמעות. הם כותבים לו, יודעים שהוא שם בשבילם, כלומר כאן בשבילם. הם לא כאן בשבילו, כלומר פיזית נראה שכן, ה'זר' בטוח שכן. הם אבל יודעים שלא. הם יודעים שלא מספיק, הם יודעים שהם מודים על שהתקבלו לעבודה הזו. סיזיפית, מורטת, מתישה ותובענית, כמעט טובענית ככל שתהיה, רק תודה בפיהם. לרגע צצה במוחם המחשבה על ה'תענוג' של החיים בקהילה בה גדלו. על הבית והדשא, על המרגוע, על המנוחה והנחלה. על הילדים שהיו מקבלים יותר, שהיו מוגנים יותר.

אבל רק לרגע, המחשבה רק צצה ומיד חולפת, ולא, אין צורך לדחות אותה בשתי ידיים, היא נדחית לבד. היא נדחית כשחושבים על הבית ועל האוטו, על הדשא ועל החיים הפרטיים שאולי היו יכולים להיות. ולא, היא לא נדחית בגלל הזכות, או השליחות. היא נדחית בגלל ההתמקדות, ההתמקדות בפרטי, בשלי, המהווים הפרטיים הם שדוחים אותה. כי כל מי שאיננו 'זר' יודע מרגע שבו נעשה לא 'זר', שאין כבר מקום לפרטי, אין פרטי, אין מהווים אישיים. 'הרבי והספרים שייכים לחסידים' אמרה האמא, ובזה הגדירה את כל אותם ה'בנים'. הם כולם שייכים לחסידים, הם אפילו לא יודעים עד כמה הם שייכים לרבי, ששייך לחסידים. המהווים והמשאלות, הבית, האוטו והדשא, המשלוח מנות והחנוכיה, הלטקס והבלינ'צס, הכל שייך לרבי, לחסידים. זר לא יבין זאת, זר שקורא את השורות גם לא יאמין לזאת, לא יאמין שזה קיים, שזה אפשרי, שיש כזו מציאות בכלל... הזוגות, השלוחים, לא יודעים שישנה מציאות אחרת... איש מהם לא חוזר בערב לבית הפרטי שלו... הוא חוזר ללמד את הבן מה שה'מנוכרת העשירה והמסודרת' לא מסוגלת לספק. הוא שב כדי לבדוק עם הגרפיקאי את הלוח. הם חוטפים ארוחת ערב\לילה יחד, תוך כדי שיחה על האכזבה מהמקורבת. הוא עוצם את עיניו על המטה, בתקוה שבל יבהילו אותו חלומות רעים על בנק או ספק.

אבל למרץ, ללחימה ולתושי'ה בכפליים יש היכולת לאתגרים. וכשהם כלים, הם מוצאים עצמם באותה תנועה, רכונים על הנייר, עט בידם העיניים האוהבות מעליהם, והדמעות שזולגות. הם כותבים לו, הם מבקשים ומספרים. חשים שלא מגיע להם, חשים שלא עבדו כמו שהוא רוצה, ולבסוף גם נזכרים להזכיר את בני משפחתם, לברכה.. את עצמם רק מזכירים בשורה בת כמה מילים שנושאת את שמם ושם אמם, וזהו.. זה מספיק, הוא כבר יודע, הוא כבר מבין, הוא לא 'זר'...

והנה לרגע נראה שהכל קורס, הבנק דורס והפעילות תובעת, כמעט מטביעה. הילידים לא מרפים, גם לא הילדים. והם אובדי עצות, חסרי אונים, חשים מרוקנים. היד לא זזה על הנייר, העט לא כותבת, יש כל כך הרבה מה לכתוב, לספר, לבקש ולהציע, אבל זה לא נכתב, עס שרייבטזיך נישט. מבט על התמונה, מבט על השליחה, מבט מזוגג.

מחפשים את הבאר, מחפשים את המעיין, מניין נשאב, איך נתמודד.. אויי רבי!

ז' באלול תשס"ט
הגב לכתבה

תגובות
32
1. אוי, כמה נכון
כמה מוכר,

ז' באלול תשס"ט
2. אוי רבע משיח עכשו
ברוכים הבאים למועדון , השלוחים באה"ק חיים את זה שנים יום יום
ז' באלול תשס"ט
3. לאנ"ש אנא תעזרו לשלוחים
ז' באלול תשס"ט
4. כל שליח יגיד אותם מילים
שליח באה"ק
ז' באלול תשס"ט
5. נקודה נכונה,כתיבה גרועה
אגב,הזיזו ולא הוזיזו
ז' באלול תשס"ט
6. מאמר חזק!!
ז' באלול תשס"ט
7. ל5 . אין "כתיבה גרועה"
השליח כתב את אשר על ליבו. דברים שלא ניתנו להכתב. "תוונא דליבאי לא כתבי אינשי". הכתיבה מבטאת צעקה והצעקה לא תמיד פוטגנית הצעקה היא קול הלב.
ז' באלול תשס"ט
8. מזדהה עם כל מילה
יש מקומות באירופה שאפילו לא ניתן שם לגייס שם כסף ומשכורת חודשית ממוצעת לאדם נעה בסביבות 100 -200 דולר לחודש.
שליח אי שם באירופה
ז' באלול תשס"ט
9. צודק!!
ז' באלול תשס"ט
10. למה להסתתר מאחורי שמות בדויים?
ז' באלול תשס"ט
11. ל7
א' אין ביטוי כזה כתיבה פוטוגנית אתה עושה מיקס מדברים לא קשורים.ב' כותב המאמר חוזר על עצמו מספר רב מדי של פעמים וזה רק עושה רע למאמר.עדיף להגיד הכל בתמציתיות.
ז' באלול תשס"ט
12. וואו - פשוט מדהים
ז' באלול תשס"ט
13. כפליים לתושיה
בקצב שהביטוי הזה נכתב זה כבר לא כפליים אלא כפול מאה לתושיה חחחח
ז' באלול תשס"ט
14. נחמד
ז' באלול תשס"ט
15. כפליים לתושיה
בקצב שהביטוי הזה נכתב זה כבר לא כפליים אלא כפול מאה לתושיה חחחח
ז' באלול תשס"ט
16. תגובה ל2
לשליחים מארץ הקדש!גם אנחנו חיים את זה יום יום (אולי שתקנו עד עכשיו)אבל עם כמה הבדלים "קטנטנים" א. אין מוסדות לימוד בשפע,חרדים חסידים או אולי אין בכלל בזמן שאתה פנוי חצי יום לעבודת השליחות ויכול להתרכז בדבר אחד אנחנו צריכים להתרכז בו בזמן ב2 דברים..... ב.כשאתה מקיים התוועדות או סתם מארח מישהו אתה יורד למכולת הסמוכה וקונה מכל הבא ליד ונגמר הסיפור אצלינו כל התוועדות או סתם אירוח כלול בהרבה אבל הרבה לוגיסטיקה כי אין אסם ואין עלית ואין ואין ואין...ג.כשאתה יוצא לרחוב עם הילדים אתה לא חושב רק על חילול ה בין דתיים ליחלונים אלא בין גויים ליהודים האנרגיה היא כפולה בהבטחה מלאה אתה מוזמן לנסות...ד.הבית הפרטי שלך הופך הרבה מאד פעמים לאי בית פרטי לא שמחפשים פרטיות אבל בארץ זה מופרד ברוב המקרים הבתי חבד מרוחקים מהבית ואז יש מלא סיטואציות לא פשוטות שאתה צריך להתגבר עליהם....ה.אתה צריך בייבי סיטר יש לך בשפע אנחנו בשביל ביבי סיטר רגע בעצם אין ביבי סיטר!וכו וכו...עוד היד נטויה
ז' באלול תשס"ט
17. ל5 ול16
5 התגובות שלך כאן מלמדות שא. לא הבנת את הנכתב! ב. אתה ממש מנותק מהחיים של הכותבים והדומים לו.

16 העקרון הוא ששליח, ולא משנה איפה הוא, מתמודד עם דברים שאף אדם אחר בעולם לא מתמודד. להיות 'בודד בצמרת' לא קשור ליכולת שלך לקנות אוכל כשר או למצוא בייבי סיטר.
לי יש אוכל כשר, ויש לי ביבי סיטר כלשונך, ובכל זאת גם כאן מתמודדים עם כמעט אותם דברים.
ז' באלול תשס"ט
18. ירידה צורך עליה
מה קיים יותר,עליות או מורדות?
לאחר כל ירידה מגיעה העליה,וכגודל הירידה עוצמת העליה.
שליח שמזדהה עם תיאור העובדות ומבין שהמילים נכתבו תחת רושם 'הירידה'!
ז' באלול תשס"ט
19. אתה צריך לנסוע לרבי לקבל קצת כוחות
אחי היקר, השליח המתוק,
שמע נא לעצתי - שליח למעלה מעשר שנים בשליחות -
סע ל- 770, תתפלל במניין של הרבי כמו חסיד , בלי עניבה, לא כמו עסקן שבא להראות כמה הוא מצליח, תלמד חסידות עם הבחורים, תאכל קצת קאשע של תו"ת, והעיקר - כשיגיע רגע האמת - תעמוד מול הרבי ב- 770 עם כל הלב- תגיד לרבי שאתה לא יודע שום דבר בעצם, וכל מה שעשית לא עשית אלא בשבילו ולמענו, בין אם יצא לך טוב או לא כ"כ - זה הכל שלו ואתה בטל אליו לחלוטין, ועכשיו אתה מבקש ממנו שינקה לך את כל הישות שהצטברה במשך שנות השליחות בתור רב, משפיע, מנהל וכו' וכו' - וייתן לך חיות חדשה להיות שליח נאמן.
כשתחזור למקום השליחות - פתאום תופתע שהכל נראה אחרת לגמרי !
לרבי אין יותר קשה או פחות קשה - רבי הוא עצמי. אם אתה בטל אליו - גם לך לא יהיה קשה. אם אתה מרגיש קשה - אתה מרגיש את עצמך יותר מדי.
את זה אני כותב לך באהבה מתוך ניסיון על עצמי - כשליח הרבי במקומי.
ז' באלול תשס"ט
20. לכולם
לכולם בארץ ובחול העיקר שכולנו זוכים לעשות את רצון הרבי ללטש עוד יהלום ומטבע הדברים תמיד יצוצו קשיים אלו או אחרים,והרבי ייתן לנו את הכוחות להתגבר ...
ז' באלול תשס"ט
21. מדכא מדי
ז' באלול תשס"ט
22. שליח בתל אביב
בעיר הגדולה הזו יש עוד משהו ששוה לבכות עליו.. השכנים שלא תמיד מבינים מה אתה עושה פה
ז' באלול תשס"ט
23. ממש מזדהה
לאחרונה אני שומע על כל כך הרבה שלוחים שיש להם קשיים ונסיונות שלא היו לפני כן בשליחות. הדבר היחיד שיכול לעודד זה שנזכור את מה שכתוב ביום יום: הצרות והיסורים הקשים הם הרגעים האחרונים של הגלות...
שליחים שמתמודדים עם הרבה נסיונות ואתגרים...
ז' באלול תשס"ט
24. מבין אותך ומרגיש את מה שאתה עובר
לדעתי ככל שאתה מנתק את ה"אני" מכל הפעילות שיש בעיר
ואומר כל יום לעצמך ולכל מי שנמצא לידך "שזה לא שלך"
כל מה שיש במסדות זה של הרבי הטוב והרע. ואתה רק צינור. ביום הזה הרבי יתחיל לנהל את המסדות גם בעיר שלך !
ז' באלול תשס"ט
25. למה כשמשהו בוכה צריך להפריע??
שלוחים של הרבי הם הכרטיס ביקור של כולנו ואנו בתור חסידי חב''ד צריכים לחשוב כמה ומה אנו יכולים לתת ולסייע

למה ???

רבי=שליח=הכל

אז לא
ז' באלול תשס"ט
26. זר לא יבין זאת
בתור שליח אני חותם על כל מילה. אכן זר לא יבין זאת. נראה בעליל שחלק מהמגיבים נתפסים לדברים שוליים ולא יורדים לסוף דעתו של הכותב, למרות שהוא מתנסח בבהירות. כנראה שמי שלא מתמודד עם זה לא מבין את זה עד תום.
ז' באלול תשס"ט
27. מה המסר מהמאמר ?
האם המסר שהמאמר מנסה להעביר הוא שהשליחות הוא דבר כל כך קשה, כל כך נורא, כל כך מדכא, כל כך מאכזב ? שחייו של שליח זה סיוט אחד גדול ? שאף אחד לא מבין אותו ולאף אחד לא איכפת ממנו ?
מדוע אברך שקורא מאמר כזה ירצה אחר כך לצאת לשליחות ? מדוע שאדם שפוי ירצה שחייו יראו ככה ?
אני מודע לכך שחיי השליחות קשים מאוד מכל הבחינות, גם מהבחינה הרוחנית וגם מהבחינה הגשמית. אין לי ספק ששלוחים רבים נמצאים בלחץ נורא והמצב בבנק גורם להם להרגיש קשה ולהרגיש שאין להם עוד כוח. אבל להציג את כל חיי השליחות כסיוט ועוד לכתוב על זה מאמר - לא יתכן. כנראה שמי שכתב את זה באמת מרגיש ככה - אבל לכתוב על זה מאמר ולפרסם את זה, להציג את זה כאילו ככה זה אמור להיות וככה השליח אמור להרגיש - זה לא נכון.
ועוד, גישה כזאת היא גישה אובדנית. שליח שכל כולו מונח בכמה קשה לו וכמה רע לו וכמה אין לו כוח וכמה כסף יש לו או אין לו בבנק - יהיה לו קשה מאוד לעשות משהו בשביל לצאת מהמצב הקשה.
ח' באלול תשס"ט
28. זר לא יבין זאת...
כי אומרים באידיש: "וואס איז דער חילוק צווישן א תמים אין ישיבה און דערנאך אז ער ווערט א שליח?

תשובה: זייענדיק א בחור האט ער געקוועטשט דעם בנק
און אצטער דער בנק קוועטשט עם"....

ינקל האניגקוועטשטער
ח' באלול תשס"ט
29. טו לייט
המשבר מאחרינו, מר כישרוני שכמו כמה חכמים מנסה להיבנות על המצב הקשה...
ח' באלול תשס"ט
30. שלוחים, אתם אוצר הכוח
הכוחות ניתנו לכם,
המרץ ניתן לכם,
הברכה וההצלחה נתונים לכם,
התושייחה - לכם היא,
והכל בכפליים.

הרבי אתכם - ואתם שלוחיו של אדם "כמותו".
לכן האחריות שלכם גם היא כפולה,
הזהירות הנדרשת מכם כפולה ומכופלת,

אתם לגיונו של מלך לטוב ולמוטב.

שנזכה כולנו!
ח' באלול תשס"ט
31. הרגעים הקשים
וברגעים אלו שלרובנו יש אותם מפעם לפעם מחפשים משהו להאחז בו ולהתרומם איתו.
והנה אחד מאותם דברים שמרימים אותי (י"א ניסן תשל"ב) "מסתמא יהיה כאלו שיפחדו מההתחיבות שלוקחים על עצמם...(להקים מוסדות חדשים) למעשה בפועל זכות הרבים מסייעתו וזה יהיה הרבה יותר קל ממה שמשערים... אמנם בעניינים של קדושה אין חינם... אלו שיבנו מוסדות ויהיו הוצאות כו' אז "חבר אני לכל אשר יראוך" כל אלו שיתעסקו בכך במסירה ונתינה...."

אמנם שם מדובר על כך שהרבי יתן השתתפות בסך של 10 אחוז מהוצאות המוסדות החדשים שיקימו. אך המסר נכון להיום, כאשר אנחנו לוקחים על עצמנו להיות הידים והרגליים של הרבי ולהקים את מוסדותיו הרי הרבי איתנו בעשייה ואל לנו לדאוג שהכל יקרוס.

ומצד שני אסור לנו לחשוב לרגע שנקבל את הכל בחינם כי הרי אנחנו עושים את זה בשביל הרבי ולא בשבילי אז אני ישב ויקרא כתבות (יכתוב טוקבקים) והרבי יסדר את הכל...

צריך להיות עבודה "במסירה ונתינה" ואז הרבי מבטיח שהוא משתתף איתנו בעשייה.

ולאחר ככלות הכל ס'איז א סאך גישמאקער צו האבן דעם רבי'ן מיט אונז דא למטה.
לחיים
ח' באלול תשס"ט
32. ממתי באר ומעיין מתורגמים לכסף- שליח תמה
ח' באלול תשס"ט