ב"ה יום ראשון, י"ז מנחם-אב תשע"ט | 18.08.19
על ציון אדמו"ר המהר"ש והצמח צדק
על ציון אדמו"ר המהר"ש והצמח צדק
ציוני דרך: מניעז'ין עד רוסטוב

תפילה בניעז'ין, השתטחות בהאדיטש, התוועדות במעז'בוז, כוכבים באניפולי, השתאות בפאסטוב, התרוממות בליובאוויטש, מוחשיות ברוסטוב • וגם: התלהבות בז'יטומיר, התרשמות בחמלניצקי, התרגשות בסמולנסק, התפעמות ברוסטוב • תמונות מתוך מסע בלתי נשכח (בנימין ליפקין, עלה במחשבה)


ניעז'ין, דמדומי חמה.

קרן שמש אחרונה חודרת מבעד לחלון המסורג אל תוך אוהל הציון. אוהל קטן, משופץ למשעי. פה נטמן כ"ק אדמו"ר האמצעי ופה נטמן בנו רבי מנחם נחום.

ניעז'ין, עיר גדולה המאכלסת בין רחובותיה ההומים ובנייניה הגבוהים עשרות אלפי אזרחים, פחות ממאתיים מהם יהודים, כמו נשכחת מאחור, לאחר כברת נסיעה בת יותר מעשר דקות מקצה גבולה.

שביל תלול עפר מוליך אל בית החיים. מארק, שומר הציון, שמכריז על עצמו בבטחה, "איך הייסט מענדל", דולה מן הבאר את המים שבאמצעותה נוטלים ידיים בטרם הכניסה אל הציון הקדוש.

דומיית קודש אופפת את המקום המוקף במצבות ובצמחייה הגודלת פרא. דממה המכניעה את הלב ובד בבד מגביהה את הניצב באדמת הקודש טפח מעל הקרקע.

"שלום עליכם אדונינו מורינו ורבינו" - - -

האדיטש, חצות לילה.

הטיפוס במדרגות ההר הגדול, בלב מעבה היער, פורק את מטען הרגשות שגבהו והתגדשו בתוככי הציון. בעוד שעות אחדות יפציע בוקרו של ח"י אלול. שם, בין ארבע כותלי קודש הקודשים, צמרמורת של פחד ואימה משתלטת בבת אחת עם ההתייצבות אל מול המקום הקדוש בו נטמן רבנו הזקן ובו נטמנה בתו.

שלד שהולך ונבנה מבשר על הקמתו העתידית של מרכז גדול שיקום פה. שלט שנפרש לכל רוחבו של האולם ב'בית חב"ד', מבשר על התוועדות גדולה שתהיה פה מחר.

צינת לילה רוטטת. האדיטש, כפר קטן במרומי ההר, שרוי בתרדמת לילה שרק נביחות כלבים ורעש מנוע של רכב בודד מפרים אותו.

מעז'בוז, צהרי היום.

המולה רוגשת את הרחבה הגדולה בחזית בית החיים במעז'בוז' ובית המדרש שקם לצדו. אוטובוס דו-קומתי שהגיע הנה מאודסה פולט לא פחות משבעים ילדים והורים שבאו הנה עם השלוחים, ליום הקדוש הזה.

בחדר צדדי, על שני שולחנות שחברו לשולחן ניתוחים, נערכת ברית מילה לילד-נער. הוא נרגש. גם אביו נרגש. גם אביו הרוחני, הרב אברהם וולף. גם 'הסנדק' שנקלע למקום, מר אדוארד אלשטיין. כולם כאן דומעים. גם עיניי זולגות.

מטרים בודדים ממקום שכינתו של הבעל שם טוב הקדוש, בעיצומו של ח"י אלול, נכנס ילד יהודי עול-ימים לבריתו של אברהם אבינו.

בתוך בית המדרש, ליד שולחן עם משקה ו'פארבייסן' בשפע, מסב הרב קרסיק מקייב עם שני בחורים חבושי קסקט להתוועדות ח"י אלול.

חמלניצקי, ערב.

בית הספר היהודי ריק מאדם בשעה זו, למעט השומר הפותח את שעריו בפני הרב השליח ביראת כבוד. אולם הקירות המקושטים, הכיתות המאובזרות והמעברים המסוגננים, מסגירים את הנשמה המפעמת במקום הזה מדי יום ביומו. נשמת אפם של הרב יהושע רסקין ורעייתו, היוצקים, במסירות וביעילות מאין כמותה, את דור יהודי העתיד של חמלניצקי, עיר שוקקת חיים ותעשייה, שמחר עוד תהפוך לאימפריה יהודית.

אניפולי, לילה.

שמים זרועי כוכבים עוטפים את האוהל באניפולי. המושג האידישאי "פעלד" (שדה) בו מכונה בית העלמין, הופך למציאות. הרגליים פוסעות בין שיחי שדה ורק באמצעות פנס זעיר מתקדמים, עקב לצד אגודל, אל האוהל. פה טמון הרב המגיד. פה טמונים גם תלמידיו רבי זושא מאניפולי ורבי יהודה לייב הכהן, כותבי ה'הסכמות' על התניא.

"הריני מדליק זה הלאמפף" - - -

ז'יטומיר, שחרית.

קולו של שליח הציבור הולם היטב את השלט המקדם את פני הנכנס: 'בית הכנסת חב"ד ז'יטומיר'. הניגון, התנועות ואפילו ההטעמה נשמעים כלקוחים היישר מבית-יוצר חב"די שורשי. רק השלט האלקטרוני המעדכן את העמוד בסידור ומבט בפני המתפללים, כמו גם בפני החזן עצמו, שבחיוכו מסגיר את שיניו הזהובות והכסופות, מגלים את אפס קצהו של המהפך האדיר עליו מנצח בחן ובעוז, הרב שלמה וילהלם.

בלב קרייה מוריקה בפאתי העיר, נערכות ההכנות הקדחתניות האחרונות לחנוכתו בתוך יממה של אגף ראשון בבית הילדים המוקם מן המסד ועד הטפחות. שורה של פועלים שעובדים מסביב לשעון, דבקים במרצו של הרב וילהלם ומשוכנעים כי המטרה תוכתר בהצלחה.

פאסטוב, צהרים.

המשעול נראה טיפוסי בעליל לעיירה. קבוצת בתים מוקפת בחצרות. שום זכר לציון. מאחורי בית מגורים, בלב חצר גדושת צמחייה ועצי פרי, שוכן מקום ציונו של רבי אברהם המלאך, הציון שאותו הקפידו רבותינו נשיאינו לפקוד. 'אוהל' צר מידות. שכינתא בגלותא.

ליובאוויטש, לפנות ערב.

הרגליים נעולות במגפיים העומדות הכן לרשות הבאים בבית הגדול, שקם על אדמת חצר רבותינו נשיאינו וזכה משום-מה לשם התואר 'מוזיאון ליובאוויטש'.

תחושה התרוממות מפעמת בלב בעת הצעידה בבוץ הליובוויטשאי. זה המקום בו שכנה סנהדרין משך עשרות שנים. המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, כמו קוראת אליך בת קול, מבעד לעצי הברוש של החורשה הבוצית. כאן, בין משעולי העיירה הזו שבתיה כמו נותרו מאות בשנים, התרקמו הסיפורים הגודשים את ספרי התולדות, את 'ספר הזכרונות', את דברי ימי החסידים. זוהי ליובאוויטש.

מאחורי שדה לא זרועה, כשמכל עבר ניבט רק תכול השמים, שוכן האוהל. פה נטמן כ"ק אדמו"ר המהר"ש. פה נטמן כ"ק אדמו"ר הצמח צדק. פה טמונים גם בנו בן השמונה של הרבי המהר"ש (שעל מצבתו, כמה מבהיל, נכתב ביחס אליו: "ארון הקודש, הרב הקדוש, הגאון הצדיק, חסיד ועניו, מוהר"ר אברהם סענדער") ובנו בכורו של הרבי הצמח צדק, רבי ברוך שלום.

והנפש מפרכסת, והעיניים נעצמות: אנא לעורר רחמים רבים - - -

ביציאה מן האוהל, מדהים להיווכח מפי זוג שלוחים המגיע למקום כי טעו בדרך משום שיש, תאמינו או לא, שני 'ליובאוויטש', ברדיוס של כמה שעות נסיעה.

סמולנסק, לילה.

באחת מקומותיו של בניין מגורים חדיש, זוג שלוחים יושב מול שולחן ערוך בטוב טעם. זו העיר הקרובה ביותר לליובאוויטש. כשעתיים נסיעה. שלוש שנים מכהנים פה על משמרתם הרב לוי מונדשיין ורעייתו. שלוש שנים של בירור ניצוצות, מסירות נפש ואמונה יוקדת המקרינה על כל הסובבים אותה.

מפיהם קולחים סיפורים מפעימים על בישוף שבפגישה גורלית במוסקבה האיר פנים משום שזכר את הרב הצועד במראהו האותנטי ברחובה של סמולנסק. על בית תבשיל שמגיש אוכל לפיות יהודים ובד בבד מזין את נשמתם. על מאמצים הנושאים פרי לגאולת נכסיה של הקהילה היהודית. ועל שלושה ילדים שקמים מדי בוקר לסלון הזה, המשמש בו-זמנית, פעוטון, גן וכיתה א'.

רוסטוב, צהרים.

קול רם ומתפלפל בסוגיית "גיטו וידו באין כאחד" נשמע היטב בכל חלל המתחם של בית רבותינו נשיאינו ברוסטוב עם הכניסה לתוכו. הקול הוא קולו של הרב לימא וילהלם, ראש הישיבה השוכנת במקום. והשהות בכל אחד מאריחי הקרקע של הבית שנשתמר בצלמו ובדמותו, הופכת את ההיסטוריה החב"דית למוחשית עד כדי מישוש.

המקווה המיתולוגי על רצפותיו המקוריות. חדר היחידות עם השלט המורה על מקום הסתלקותו הרבי הרש"ב, המקום הקדוש ממנו יצאה הקריאה, "איך גיי אין הימל און די כתבים לאז איך אייך" (אני עולה השמימה ואת הכתבים הנני משאיר לכם). חדר ההתוועדויות שבאחד מכתליו נתלה שלט המעיד כי מקום זה היה מקום ישיבתם של כ"ק אדמו"ר הרש"ב ובנו אדמו"ר הריי"צ. החצר, בה הייתה הסוכה הגדולה של החסידים, בה נערכו חתונות כמה מגדולי החסידים. המרפסת. המרפסת שבה נקבע לראשונה מקום המזוזה על פי 'היכר ציר'.

האוהל, אוהל הציון של כ"ק אדמו"ר הרש"ב, בפינת בית עלמין הספון במאות קברים, נורא הוד. שיפוצו בשנים האחרונות נעשה מתוך מאמץ עליון לשמר את מקוריותו. משהו בצורתו מזכיר את אוהל כ"ק אדמו"ר זי"ע. ומכאן, אולי, התחושה המרטיטה השולטת בכל עת השהות בו.

מרוץ מדהים ובלתי נתפס על פני המוסדות והמרכזים, עליהם מנצח בלהט, השליח הרב חיים פרידמן, פצצת אנרגיה של אמונה ומעש שאיש לא יוכל לה – נועל את המסע.

* * *

33 דקות אחרי השעה 7 בבוקרו של יום ראשון י"ז באלול, נפתח המסע. 11 דקות לאחר השעה 2 בצהרי יום שישי כ"ב באלול, הוא תם. 600 שעות, 6 שעות ו-37 דקות של מסע אינטנסיבי. 5 טיסות. אלפי קילומטרים של נסיעות לילה ויום.

חמש יממות ויותר של התנתקות מכל שגרת היומיום לפלנטה של קדושה והתרוממות. התרגשות רדפה התעלות, חוויה הדביקה עוצמה.

תודה מיוחדת מעומק הלב לחסיד ועושה חסד, השליח ר' שייע דייטש וביתו.

יותר ממה שהקריתי לפניכם יש כאן, אמר הכהן הגדול בעת מעמד 'הקהל' בחג הסוכות. ועוד חזון למועד.

י"ג בתשרי תשס"ז
בכניסה לעיירה ליובאוויטש
בכניסה לעיירה ליובאוויטש
 
שכינתא בגלותא. על ציון רבי אברהם המלאך
שכינתא בגלותא. על ציון רבי אברהם המלאך
 
הגב לכתבה

תגובות
2
1. חיים! עלה והצלח!
מרוץ מדהים ובלתי נתפס על פני המוסדות והמרכזים, עליהם מנצח בלהט, השליח הרב חיים פרידמן, פצצת אנרגיה של אמונה ומעש שאיש לא יוכל לה – נועל את המסע.
י"ד בתשרי תשס"ז
2. גם אתה---
בניומין - גם אתה מחקה את יעקובזון---
ד' בחשוון תשס"ז