ב"ה יום שלישי, ט"ז תשרי תשפ" | 15.10.19
רגעים של נחת

הדגל, ההמנון, הפסוקים, מחיאות הכפיים, המפקדים, המשפיע, הנציג, הביטחון * בנימין ליפקין היה ב'ערב הורים' ב'קמפ גן ישראל'

ברגע שבו הורם דגל 'גן ישראל' לראש התורן והחיילים כולם, ילדי 'גן ישראל', הצדיעו, לקול שירת "אני מאמין" – התרומם מבטם של מאות אבות ואמהות, סבים וסבתות, שהביטו בפנים קורנות בצאצאיהם וידעו כי חיילים הם בצבא האמיתי שינצח את המערכה.

ברגע שבו נשמע קול שירתם בהמנון השנתי, שיר הפנסאים, כשבקולם הילדותי אך הבוטח, נשמעו מילות הפזמון "ועמוק שם בלב, אני יודע היטב, כי שליח אני ולכן אתייצב, כמו פנס רב עוצמה, גם בחושך אימה, מבקש להלהיט, להדליק נשמה" – חדרה תחושת ההכרה בלב ההורים הרבים שכבשו את מתחם רחבת המסדר, כי אור של התקשרות חסידית יאיר את הבית עם שובו של הבן מהקמפ.

ברגע שבו הונפה ידם של ה'חיילים' בעוז, עת בקעה מפיהם כל מילה מהפסוקים – לא ניתן היה שלא להבחין בכנות האותנטית הזועקת מישותו הטהורה של כל ילד, הנושא את קול האמונה הטהורה ומכריזו בגאון לעולם כולו.

ברגע שבו כבש את הרחבה קול מחיאות כפיים קצובות של כל הילדים בתלבושתם האחידה – לא היה מי בקהל שלא הפליג בזכרונותיו אל ימי האורה של כינוסי ה'ראלי' בבית חיינו, אל הרגע בו ביקש המנחה המיתולוגי, הרב הכט, מכל הילדים ומדריכיהם למחוא כף, והרבי במקום עומדו היה מוחא כפיו הקדושות במרץ והיכל בית המדרש כולו נרעש ממחיאות כפיים משך דקות ארוכות.

ברגע שבו ביקש מנהל הקמפ להצדיע לצוות הנרחב המונה את הגנרלים, המפקדים, המלמדים, אנשי הצוות והמנהלה – התפעלות עמוקה אפפה את כל מי שרק התוודע לעובדה ששישים בחורי הצוות הנפלא והמסור, עושים את מלאכת הקודש שלהם, בהתנדבות מלאה, כמי שעומדים ראשונה בחזית חיילי בית דוד, כמי שמודעים היטב לכובד האחריות שההשגחה גלגלה לפתחם להכשרת דור העתיד.

ברגע שבו נישאו דבריו של משפיע הקמפ, הגה"ח רבי שניאור זלמן גופין, בו היטיב להפליא, כיד ה' הטובה עליו את דמותו של המצביא הראשי של צבאות ה' על פני כל דמות של גנרל בצבא 'של מטה' – נראו בעיני רוחם של ההורים, אותם ילדים באותה תנועת הקשבה, כשהם בחורים בוגרים בהיכלה של ישיבת תומכי תמימים המרכזית, סביב שולחן ההתוועדות שבראשו יושב ר' זלמן.

ברגע שבו השמיע נציג ההורים, הרב נחמיה וילהלם, את רחשי לבו לנוכח התמורה החיובית המתחוללת בבן ובבית כולו כתוצאה מהשהות בת השבועיים בקמפ – נחלק הקהל כולו, בין הזדהות מלאה שניכרה בפני ההורים הוותיקים לבין ציפייה נרגשת ודרוכה שניבטה בארשת פני ההורים, החווים את מסכת החינוך החסידית הזו בפעם הראשונה.

ברגע שבו ניתן האות לסיום מסדר הערב ולהורים ניתנה הזדמנות אחרונה בת דקות ספורות להיפרד מבניהם – פיעמה בלב תחושת אמת, כי יש ממש בדברי המנון 'רועה נאמן' שמילותיו עוד מהדהדות באוזניים ואינן מרפות: "פוסע הוא כאן אתי, אני חש אותו פה על ידי, לא יעזוב את צאן מרעיתו, כן, זהו רועה אמיתי".

תודה רבי. תודה 'גן ישראל'.

י"ז במנחם-אב תשס"ו
הורים וילדים אמש ב'קעמפ'
הורים וילדים אמש ב'קעמפ' | צילום: שטורעם