ב"ה יום שני, י"ב תמוז תשע"ט | 15.07.19
צילום: דורון גולן YNET, ומאיר דהן
עייפה נפשי להורגים

מי שמבקש לחדד את הזעזוע כתוצאה מגדיעת חיי יהודי, יחזור לשיחות הרבי לאחר הרצח של הגב' לאפיין הי"ד (בנימין ליפקין, עלה במחשבה)

הטלפון הראשון הגיע דקות אחדות לאחר שהמגישים בתחנות הרדיו השונות קטעו את השידורים, לנוכח מידע שהותר לפרסום זה עתה על קרב קשה שמתנהל בבינת-ג'בל.

נו? שאל ידידי הסקרן שמעברו השני של הקו. מבלי להוסיף מילה אחת.

אני הייתי אמור להבין לבד שעליי לפלוט, וברצף, את מקסימום המידע שברשותי על התנאים הטופוגרפיים באזור הכפר, מספר ההרוגים, מספר הפצועים, מספר האבידות לאויב והערכה מדויקת באשר להמשך הלחימה.

בזמן הקצר שהיה נתון לרשותי, פלטתי שעוד אי אפשר לדעת והלה סיים את השיחה בהמהום של אכזבה.

ככל שנקפו הדקות והשעות, גבר קצב הטלפונים והפניות, בהודעות האלקטרונית או בפניות בהולות באמצעות המסנג'ר, תוך שימוש תכוף באופציית הנדנוד.

בשלב מסוים מצאתי עצמי מקליד מספרים בלבד.

המספרים ששודרו באותה שעה על-ידי רשתות התקשורת הזרות (עוד בטרם קיבלו, בצעד חריג, הודעת אזהרה על-ידי הצנזורה), חצו את התריסר והשלושה-עשר, במניין ההרוגים. הם מנו מן הסתם גם את חללי החיזבאללה.

ההודעות שקיבלתי, בתגובה למספרים הקשים, ביטאו זעזוע. "ה' ישמור". "אוי ואבוי". "ה' ירחם". "מה אתה אומר". "קטסטרופה". "מבהיל". 

*

רק בסופו של יום, בדרך חזרה הביתה, אחרי יום עמוס של עריכה בתנאי לחץ, מצאתי עצמי מהרהר על מה שהתחולל בתודעתנו בשנים האחרונות.

זכרונותיי הובילו אותי אל אדמת בת-ים שרעדה לאחר שילדה אחת, הלנה ראפ הי"ד, נרצחה בידי מחבל. המון אדם יצא לרחובות לפרוק הררים של זעם ותסכול. ככה אי אפשר להמשיך, קראו אלפים בגרונות ניחרים.

ובישראל לא שלטה אז ממשלת שמאל ששריה התחרו מי מהם נדיב יותר כלפי הפלסטינים. בראש הממשלה היה אז לא אחר מיצחק שמיר.

מאותה נקודת ציון המשכתי להתקדם ולסרוק. פעם, במה שנהוג לכנות 'האינתיפאדה הראשונה' כל אירוע דקירה היה מלווה בחלחלה. מאוחר יותר המאורעות הללו הפכו לידיעות שנדחקות לשוליים. בהמשך, עם פרוץ אוסלו, באו לעולם האוטובוסים המתפוצצים בחוצות הערים. תחילה, ידיעה על כל אחד מהם, הייתה מחסירה פעימה. ככל שנקף הזמן, הכול היה תלוי בכמות ההרוגים. עם תחילת נפילת מטחי הקאסם, לוו הדיווחים עליהם בהתרגשות רבה. כיום, הידיעה על עוד מטח חולפת ליד האוזניים מבלי שנחוש בה.

ובעצם ימים אלו, כשטילים נוחתים על ערי ויישובי הצפון, יש תחושת סתמיות נבובה שמלווה כל התעדכנות בעוד קטיושות שנפלו בשטחים פתוחים. די בשיחה קצרה עם תושב חיפה, מירון או צפת כדי להתוודע לתחושת הפחד והחרדה שאופפת את כל מי שנחשף לקול הנפילה. ומנגד, את תחושת ההודיה שפושטת בכל הגוף. הרגשה של ברכת 'הגומל' ברגע שמתחוור כי, בחסדי שמים, איתרחיש ניסא, והטיל נחת "בשטח פתוח".


*

אם על רעמים אמרו חז"ל כי הם נועדו לפשט עקמומיות שבלב, הזמן הרב עשה את שלו ורצועת האלכסון של העקמומיות חדרה עמוקות וחוללה שמות בלבבות. ערך חיי אדם הפך זול יותר ונמדד בכמויות, חד ספרתיות או דו ספרתיות.

דומה שמי שמבקש בימים אלו לחדד בתודעתו את הזעזוע העמוק שאמור להתחולל כתוצאה מבשורה על גדיעת חייו של יהודי, יכול לעשות זאת באמצעות שיבה אל אותן שיחות קודש נוראות שנשא הרבי, בימים הסמוכים לכ"ז באדר תשנ"ב, לאחר היוודע הרצח של הגב' לאפיין הי"ד, בקראון-הייטס.

הרבי נקב אז בפרטי פרטים של גודל הצער והאבדן לילדים היתומים הרכים, כתוצאה מהרצח הנורא.

והחי יתן אל לבו - - -

ב' במנחם-אב תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
6
1. למה אין תגובות?!
האם זה מלמד שהציבור חלילה אדיש להרוגין?!

מעורר תדהמה!
ג' במנחם-אב תשס"ו
2. עתונו של ר' בנימין "בקהילה" לא הצטיין בתקופת ערב גירוש קטיף
בשעה ששלומי אמוני ישראל הקיאו מתוכם את מגרשי היהודים, בעתון "בקהילה" המשיכו לראיין אותם ובכך לתת להם לגטימציה.

גם המאמרים והסקירות על גזירת הגירוש "הצטיינו" בעתון זה ב"אובייקטיביות" מדהימה.

בקיצור: לפלוט הרגשים זה קל. ליישמם זה קצת יותר קשה.

ה' במנחם-אב תשס"ו
3. שקר גס ומכוער
"חיים",

אתה מנסה לנצל את הזיכרון הקצר של הגולשים. כל מי שקרא את עיתון "בקהילה" בערב ההתנתקות, ראה שהעיתון נקט עמדה חד משמעית נגד ההתנתקות.

עד היום איני יכול לשכוח כיצד נגד הזרם ועם כל הסיכון הכרוך בכך, עם צירופה של יהדות התורה לקואליציה, העז עיתון "בקהילה" לצאת בכותרת ראשית: "הטרסנפר יצא לדרך".

אז על מה אתה מדבר בדיוק?
ז' במנחם-אב תשס"ו
4. ל-3
אולי זכור לך למשל מאמר של אריאל אייזנברג למשל ב"בקהילה"
שכותב על הקמפיין למען גוש קטיף: "מה לנו ולכל הסהרוריה הזאת"?

אולי זכור לך נתינת לגיטמציה לכל מיני אישים (שהיום ברור לכולם שהם אחראים למלחמה של היום) ע"י ראיונות נינוחים ומנומסים עימם?

מדוע עתון חרדי שפשוט אצלו שלא יראיין למשל את טומי לפיד ולא פשוט אצלו שלא מראיינים את שרון בתקופת ערב הגירוש?

ועדיין לא כל כך מהר שכחנו את התחברותו של אחד מעורכי העיתון ליוסי בילין וחבורתו בתקופת הזיית "הסכם ג'נבה".


י' במנחם-אב תשס"ו
5. לסרוק לך כמה שורות של יעקובזון?
י' במנחם-אב תשס"ו
6. על זיקת עורך "בקהילה" להסכם ג'נבה
להלן קטע מ"מעריב"
-----------------------------


"עדינה בר-שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף, תהיה חברה ב"מועצה הציבורית" של יוזמת ז'נבה שתיחשף מחר בטקס מיוחד ב"בית דני" בתל-אביב. גורמים המקורבים להנהגת יוזמת ז'נבה טוענים כי בר-שלום קיבלה היתר מיוחד מאביה, המנהיג הרוחני של ש"ס, להצטרף למועצה. שמות נוספים שיכהנו כחברי המועצה הציבורית הם: אויבו ויריבו המושבע של אריאל שרון מימי מלחמת יום כיפור, האלוף אברהם אדן (ברן), האלוף במילואים נתי שרוני, אלוף-משנה במילואים עומר בר-לב, עופרה מאירסון (רעייתו של רפאל איתן), הפרסומאי החרדי דודי זילברשלג, ריפעת טורק (חבר מועצת עיריית תלאביב) ועדי אלדר, יושב ראש מרכז השלטון המקומי. לטקס שיתקיים מחר בתל-אביב אמורה להגיע משלחת פלשתינית גדולה."

http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/05022004/ART642950.html

י' במנחם-אב תשס"ו