ב"ה מוצאי ש"ק, י"ז תמוז תשע"ט | 20.07.19
הוראות אלו נכתבו בדם

כשפרס מדבר על כניסה לבירות, וכליטאים זועקים "גיור כהלכה", לדברים הללו יש טעם של דם (בנימין ליפקין, עלה במחשבה)

הפעם הראשונה בה מתנסים חיילים טירונים עם אש חיה היא בשעת המטווח. הדריכות של המפקדים ניכרת היטב בפניהם. באחריותם הבלעדית נתונים עתה עשרות צעירים שאך לפני ימים אחדים עברו את תהליך החיול. הם בקושי ערכו היכרות מעמיקה עם כלי הנשק שבידיהם ועתה הם עומדים לירות בו אש חיה. טעות אחת קטנה, יכולה לקפח חיים. סטייה קלה מנוסח ההוראה, כמוה כפיקוח נפש ממש.

את המתחם המוקצה לשם כך, באזור מדברי, הרחק משטח הבסיס, מקדמים שלטים עם שורה של פקודות למטווח. הוראות ברורות באותיות קידוש לבנה. מתחת להוראות, נכתב באותיות אדומות: חייל, זכור! הוראות אלו נכתבו בדם.

משמעות המילים האדומות הללו ברורה למדי. ההוראות הללו לא נכתבו כסייגים שנקבעו מראש או הוגדרו על-ידי גנרל או מצביא שצפה את הנולד. אלו הוראות שנולדו, במרוצת השנים, והיו לחובה ברורה, לאחר שדרכים אחרות, מקילות יותר, שננקטו, גבו מחיר דמים.

פעמים רבות, כשנתקלתי באותיות האדומות הללו, גם בתחנות הבאות של בסיסים בהם שירתתי במילואים – שאלתי את עצמי: מדוע בעצם זה אמור היה להיות כך? למה כל ההוראות הללו, בחלקן הגיוניות ומתבקשות, לא היו הרפואה שהקדימה את המכה? מדוע היו כאלו שנדרשו לשלם בחייהם על מנת שהוראות אלו ייכתבו?

המסקנה המתבקשת היא שגם במקרים אלו, כמו ברבים אחרים, פעלה תרבות ה'סמוך' הישראלית שהפובליציסטים כה אוהבים לתקוף ולהתקיף. יהיה בסדר, שחו זה לזה מנסחי הפקודות בצה"ל. וכשקרה מה שקרה, שב ההיגיון לפעול אלא שאליו צורף הרגש המאיים בנוסח: זכור, הוראות אלו נכתבו בדם.

*

השבוע הייתה לי ההזדמנות לראות עין בעין בהתגשמותן המאוחרת והטרגית של המילים "הוראות אלו נכתבו בדם". בשתי ההזדמנויות, שמיד אספר עליהן, הגילוי אך חידד את כאב הלב. שכן, בניגוד למשל הצבאי, כאן היה מי שניסח את ההוראות, זעק והתריע על קיומן, אך אוזני העם ומנהיגיו המדיניים אטמו.

יותר מחמש מאות רבני ערים, דיינים וראשי ישיבות התכנסו השבוע למרתון הלכתי של יומיים ומחצה במלון 'מצודת דוד' בירושלים. היו שם מרבית רבני הערים בישראל, רוב מכריע של חברי בתי הדין ושורה ארוכה של ראשי ישיבות ורבנים היושבים על מדין בקהילות ישראל. מטרת הכינוס הייתה מוגדרת וברורה: לטכס עצה כדת מה לעשות לנוכח ריבוי נישואי התערובת בישראל ובתפוצות.

ההפתעה קידמה את פניי כבר בכניסה למלון. התיק שניתן בידי כל אחד מהמשתתפים נשא כותרת בת שתי מילים שאינן משתמעות לשתי פנים: גיור כהלכה. מאוחר יותר שבה והיכה הגילוי הזה בכל פעם מחדש כשנשמעו הנאומים, דברים חוצבי להבות, מפי הדוברים בזה אחר זה.

לא מעטים מהדוברים נמנים עם אותו חוג שעד תמול שלשום בז בכל דרך אפשרית למלחמת הקודש של הרבי על שלמות העם. דרישתו הנחרצת, הכואבת והבלתי מתפשרת של הרבי לתיקון חוק השבות ולהוספת המילה "כהלכה" בסעיף הקובע כי "יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או מי שנתגייר" – נתקלה על-ידם בלעג שמצא את ביטויו בטרפוד חוזר ונשנה של הניסיון לחוקק את החוק.

ועתה, הם ולא אחרים, מגייסים את מלוא הרטוריקה שבפיהם והציטטות שבידיהם, כדי לבטא את החורבן הגדול שמחוללות פשרות הגיור. הם הקוראים לכונן, לא פחות מאשר, ועדת חקירה שתחקור את המחדלים שקדמו למצב הנוכחי.

אילו זכינו, היו נשמעים לנשיא הדור ומנהיגו וחוסכים את המראות הללו. עתה, לא ניתן אלא להחיל על ההחלטות החשובות שהוכרזו בתום הכינוס את הקביעה כי החלטות אלו נכתבו בדם.

*

במסגרת תפקידי הזדמן לי לפגוש כמה וכמה פעמים את שמעון פרס לשיחות ממושכות. באחת ההזדמנויות הללו, ביקשתי לשמוע מפיו באופן בלתי אמצעי את מה שיש לו לומר על הרבי.

גם אם לקחתי בחשבון שהאיש לא ישכח את תוצאות אותו תרגיל ידוע שאמור היה להכתירו כראש הממשלה, וברגע האחרון טורפד, כתוצאה מהוראתו הישירה של הרבי – ניסיתי לנתב אותו לכיוון פגישתו עם הרבי. אותה פגישה שבסיומה צוטט כאומר: "זה האדם הגדול ביותר שפגשתי מעודי".

לתדהמתי, הגיב פרס בחיוך אירוני באומרו, "אם אני זוכר נכון, הרבי אמר לי בהתייחס למבצע שלום הגליל, שצריכים היו לכבוש את ביירות ואפילו להגיע עד דמשק. נו, באמת", הפטיר בלעג בלתי נסתר.

השבוע, תוך כדי הדיווחים החיים מהזירות השונות של המלחמה בצפון, התקיים באחת מרשתות התקשורת ראיון חד ומפוכח עם המשנה לראש הממשלה, השר לפיתוח אזורי, שמעון פרס.
 
אחרי הקדמה ארוכה על כך שהמלחמה הזו נכפתה עלינו ועל כך שאין לנו כל עניין לפגוע בחפים מפשע, נשמעו מפי פרס הדברים הבאים: "אין פשרות בלחימה הזאת משום שהתוצאה שלה חייבת להיות אחת. לא יכולה לה להיות תוצאה אחרת. למען התוצאה הזאת הגענו כבר לביירות ולא נהסס לפעול בה". לשאלה אם גם כוחות קרקע ייכנסו לפעולה, השיב פרס כי כבר כעת יש כוחות קרקעיים, ולמרות ש"אין זו משאת לבנו, אם ניאלץ, נעשה זאת".

בשלב מסוים הזכירו שני המראיינים לפרס כי איראן הזהירה מפני תקיפה של סוריה, שהיא בעלת ברית הגנה עמה. פרס הגיב: "איננו מפחדים מדמשק. אין לנו סיבה לפחד מדמשק. אולי להפך".

*

שתי מלחמות, שני מאבקים, שתי שלמויות, שהיו משאת נפשו הטהורה של הרבי. שלמות העם ושלמות הארץ. היום הדברים הללו נשמעים מפי קטנים וגדולים. אך לדברים הללו יש טעם נלווה. טעם של דם.

כ"ה בתמוז תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
11
1. כרגיל, פנינים
כ"ה בתמוז תשס"ו
2. שלום הגליל או יום כיפור
אולי מישהו יודע מתי פרס היה ביחידות. לכאורה זה לפני תשמ"ב ואם כן דברי הרבי התיחסו למלחמת יום הכיפורים ולא ל'שלום הגליל.
כ"ה בתמוז תשס"ו
3. עוד מאמר נפלא שמצביע על התעשתות
כ"ה בתמוז תשס"ו
4. בנימין
נהנתי כמו תמיד לקרוא את המאמר שכתוב בטוב טעם ובכשרון רב. תודה.
כ"ה בתמוז תשס"ו
5. מעורר התפלצות
עצוב! כואב!

הרבי שתת דם על מאבקים אלו

האם היה אדם אחד ישר שקם ואמר:

סליחה, ליובאוויטשער רבי, על המרורות שהשבענוך.

סליחה, מחילה, כפרה!

ההיה אחד כזה, או שגם ברגעי משבר קשה להכות על חטא?!
כ"ה בתמוז תשס"ו
6. לקרוא ולהתמוגג.
היכולת להעלות על הכתב את התחושות של כולנו, לשלב עבר והווה, אמנות לשמה.
כ"ו בתמוז תשס"ו
7. למה?????????????????
כמו שאומרים: בוקר טוב!
מדוע היו צריכים לחכות עד עתה בנושאים חשובים אלו?
למה הרבנים הליטאים לא יכלו לזעוק 'גיור כהלכה' או לפחות לא לטרפד אותה?(עיין ערך שנות הל' ומ')?
כ"ו בתמוז תשס"ו
8. א' מט' הקנים
אבל הפעם בנימין דבריך פשוט דברי אמת וחבל על הדם...
בהצלחה יחי המלך המשיח
כ"ו בתמוז תשס"ו
9. לא היה
הסיפור עם פרס לא היה כמובן.
למה להמציא סתם סיפור שכביכול פרס מזלזל ברבי. אולי הוא כועס עליו אך לא מזלזל.
כ"ו בתמוז תשס"ו
10. נהפכת לשי גפן? מטיף בשער?
כ"ז בתמוז תשס"ו
11. חזקה על תעמולה
ה'ליטאים' לא התנגדו ל'מיהו יהודי'. הם טענו שתיקון החוק ל"כה לכה" לא ימנע את הפירצה, כי בג"ץ יטען שגם 'גיור' ריפורמי הוא 'כהלכה'... עוד טענו הליטאים שיש דברים לא פחות חשובים. זה הכל.
י' במנחם-אב תשס"ו