ב"ה ערב ש"ק, י"ז חשוון תשפ" | 15.11.19
הרב אבא רעפסון
הרב אבא רעפסון צילום: אשר ליצמן
לא ימיש מתוך האהל

י"ב שנים תמימות ימלאו בשבוע הקרוב להתייצבו של ר' אבא רפסון על משמרו. בנימין ליפקין בטור מיוחד לקראת ג' תמוז (עלה במחשבה)

יש תמונות שלעולם לא יסורו מן העיניים. לנצח הן ימשיכו לרצד כמו אירעו אך תמול שלשום. ככל שנוקפים הימים ויום ההילולא ג' תמוז הולך ומתקרב, התמונות הללו מתחדדות והלב והעיניים שבים לבהות בהן.

היו אלו ימי השהייה הארוכים בבית הרפואה 'בית ישראל' במנהטן. לשם גלתה ליובאוויטש שבליובאוויטש למשך שלושה עשר שבועות. מאות בחורים שעד כה לא העלו בדעתם לצאת מגבולותיה של קראון הייטס, למעט יציאה למבצעים, עשו להם את דאון-טאון של מנהטן לביתם השני, מאז אותו בוקר, מר ונמהר, של כ"ז באדר השני.

הזכרונות לימים הללו מובילים באחת אל אודיטורים בית הרפואה שהיה מלא מפה לפה, מדי שבת בשבתו, ובו נערכו התפילות, בניצוחו המיוחד של השליח האגדי, הרב שלמה קונין, שהטביע חותם מיוחד על ימי השהייה ב'בית ישראל'.

משם נודדים המראות אל ה'היי סקול', בית-ספר עממי, על-יסודי, השוכן מול בית הרפואה שהפך אכסנייה לחסידים הרבים ולהמוני 'עמך' שפקדו את בית הרפואה כל שעות היממה. במקום הזה התקיימו התוועדויות רבות, באולם הספורט הענק נערכו סעודות השבת, חדרי הלימוד נוצלו ללינה על שקי שינה וכאן גם נערכו הסדרים של ליל הסדר.

קשה לשכוח גם את הפארק שלמרגלות בית הרפואה. העצרת המרכזית של י"א ניסן, התכנסות די אומללה, התקיימה בפארק הזה. בפארק הזה גם נערכה החופה לחתונה המיתולוגית של בת הרב גוטניק עם בן הרב קרינסקי. והיה גם המקווה ברחוב גראנד בלואר, באיסט סייד, מרחק של חצי שעה הליכה מבית הרפואה, אליו נהרנו לטבילה.

בין הדמויות הרבות שהיו לחלק בלתי נפרד מהשהייה הארוכה נצרבו בזיכרון במיוחד ר' אברהם לידר, שרוחב ליבו הגיע באותם ימים לתודעת ההמון עת פרש את חסות ארגון 'אהבת חסד', שבראשו הוא עומד, לאש"ל מלא לשוהים הרבים.

יום אחד הופיע במקום ר' שליימק'ה מיידנצ'יק ע"ה. הסתבר שיום קודם לכן פרש לגמלאות מעבודתו רבת השנים ברכבת. מיד למחרת עלה על מטוס והגיע ל'הוספיטל'. הוא שהה בבית הכנסת הקטן, בקומת הכניסה של בית הרפואה, יומם ולילה, משל היה אחד הבחורים.

זה המקום. בית-הכנסת הקטן. זו הייתה החממה הכי אותנטית שביטאה את הדבקות העיקשת במקום. בד' אמותיו של הרבי. מקדש מעט קטן וחדר מבוא זעיר לפניו. במשך שעות היום והערב התחלפו בו מאות. בשעות הלילה הקטנות נצפו בו בתרדמתם או שמא בנמנומם מול ספר תהילים או ספרי שיחות, 'היושבים'. אלו ששום מאורע שבעולם לא יכול היה לנתק אותם מהשהייה המתמשכת.

אבא רעפסון היה אחד מהם. הוא היה אז בחור. בחלק מהשעות היה אחראי על לימוד עם כמה ילדים ובשאר היה נוכח נצחי במקום. לא הייתה בדבקותו שום פוזה. לא היה לו כל תפקיד. הייתה זו תנועה שלא ניתן היה להתעלם ממנה. באת למקום – ראית את אבא. נכנסת לבית הכנסת – ראית את אבא.

קול הסירנה המחריד שבקע מהאמבולנס שבישר על כך שניצחו אראלים את המצוקים, לפנות בוקר יום ראשון ג' בתמוז – היה הקול שהוציא את אבא מבית הרפואה.

וכל בית ישראל בכו את השריפה אשר שרף ה'. והמונים עלו אל בית החיים על שם מונטיפיורי ומאות על מאות של בחורים ואברכים נותרו שם בין רגבי האדמה ופיסות הדשא הפנויות, מבכים, מיללים, ממאנים להינחם.

רק אחד היה ונותר שם. הוא לא הוזעק למקום כדי למלא משרה של מנהל או ממונה. הוא היה שם. הוא לא עזב את המקום ולא נטש אותו. אנא ומלכא בלחודוהי.

י"ב שנים תמימות ימלאו בשבוע הקרוב להתייצבו של ר' אבא רפסון על משמרו. במרוצת השנים היה שמו לשמו הנרדף של האוהל הקדוש. הוא מושא לתחינות מכל כנפי תבל, בלילות ובימים, בנוסח בהול: "אנא היכנס לאוהל וזעק את בקשתי הדחופה, המצב קריטי".

כלה קיץ, עבר חורף ואנחנו לא נושענו. ור' אבא לא ימיש מתוך האוהל.

כ"ו בסיון תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
5
1. חזק!
אין מה לומר, החזיר אותי בבת אחת מספר שנים אחורה.
כ"ו בסיון תשס"ו
2. אין על ליפקין!
כל מילה מיודקת...
הקריאהה מנגת על המיתרים, ממש מצמרר!
כ"ו בסיון תשס"ו
3. לא מתאים
נעדר כל חוש,
לא מתאים לכותב.
לא מתאים לנכתב.
לא מתאים לזמן.

לא מתאים.
כ"ו בסיון תשס"ו
4. לכן אתה בחור......
ולא תמים ,כי בהרגש צריך להבין....בחב"ד לא מספידים בחיים אנשים אבל בעקרון הכתבה במקומה
כ"ז בסיון תשס"ו
5. אין מילים!
מי כמו אבא מייחל כבר למוש מאוהל ולראות את הרבי מלך ביופיו ב"אוהל יוסף יצחק ליבאוויטש"

מי יתן!
כ"ז בסיון תשס"ו