ב"ה ערב ש"ק, י"ז חשוון תשפ" | 15.11.19
יתוקן מה שפגמתי בספירה

איש חסד, בעל גבורות, בן תפארת, רב נצח, דמות הוד, איש יסודי ובן מלך. בנימין ליפקין בפרפרזה לתום ספירת העומר וערב חג השבועות (דעות)

זהו סיפור על איש חסד. עם רדת ליל יומו הראשון של חול המועד בזמן חרותנו, עוטה הוא ארשת של קדושה. בהטעמה ובכוונה בוקעות מפיו המילים, היום יום אחד לעומר. ריבונו של עולם, לוחשות שפתיו. בזכות ספירת העומר שספרתי היום, יתוקן מה שפגמתי בספירה, חסד שבחסד.
 
ונפשו תתרוצץ עליו ותיטמר אל גבהים. תתרומם, תתפעם ושוב תתמרק. על רגעים שבהם לא היה הוא אלא מתחסד ובה בעת עטוף בגבורות. על ימים בהם נטה הוא קו של חסד למי שאין בלבו רחמים. על שעות שבהן היה הוא חסוד במקום שיטו אליו גזירת מלכות. על מידת המחויבות הנגזרת מהוד חסידותו ועל יסודיות שנפגמה לנוכח שפע חסר אבחנה.

זהו סיפור על בעל גבורות. במלאת שבוע אחד ושני ימים, יתייצב בקומה זקופה ומפיו יצאו המילים, היום תשעה ימים. ריבונו של עולם, יאמר בעיניים רושפות ובפנים לוהטות. בזכות ספירת העומר שספרתי היום, יתוקן מה שפגמתי בספירה, גבורה שבגבורה.

וכמו גיצי אש מתעופפים תתלהט נפשו, רצוא ושוב. על שניות של מעידה בהן יצרו גבר עליו ולא היה הוא גבר על חטאיו. על זמני דמדומים בהם גבורה וחסד שלטו בו חליפות. על אירועים בהם התפאר בהיותו גיבור ועל יסודות של קווים אדומים שניטשטשו. על כי התיימר לעתים להיות גיבור כלפי מלכותא דרקיעא, בתורו אחר הוד מסתורין, כשעיניו טחו מראות לנגדם, דברים שיצאו מפי הגבורה: "אם יסתר איש במסתרים, ואני לא אראנו".

זהו סיפור על בן תפארת. בשני בחודש השני, במלאת טו"ב ימים לספירה. ריבונו של עולם, יתפאר ויתקדש ויתרומם. בזכות ספירת העומר שספרתי היום, יתוקן מה שפגמתי בספירה, תפארת שבתפארת.

וכמו במחול של פאר, תדלג רוחו, אנה ואנה. עלי התפארות מיותרת מיסוד הרוח המולידה את הכעס והגאווה. על פאר רב הוד, המבכר טפל וחיצון על פני עיקר ויסוד. על חסד שניתן תוך התפארות וללא התחשבות במקבל. על ממלכתיות מפוארת במקום תפארת שיודעת מקומה.

זהו סיפור על רב נצח. במחצית הדרך, באמצע ההר, במלאת חמישה ועשרים יום תמימים. אצבע צרדה תופפת וכולו אומר שירה, כאומר למנצח. ריבונו של עולם, מנגן פיו בדבקות. בזכות ספירת העומר שספרתי היום, יתוקן מה שפגמתי בספירה, נצח שבנצח.

וכחיצים ביד גיבור, מתלהטות מידותיו, מכות, מקישות על פתחים נעולים, אבני דרכים. על ימים של גבורת ניצחון מול לילות בהן נפל שדוד כמנוצח, נוכח מלכות של רשע. על רגעי הוד של זריחה מול רגעי שפל שקיעה בהם שיווע לדקה של חסד. על התייצבותו על כן מנצחים מפואר בעוד נפשו מפרכסת ועל אבן היסוד שאליה שאף, אך את קרב המאסף לחתירתה לא ניצח.

זהו סיפור על דמות הוד, בן תורה. בליל ההדלקה, מרחוק נשמע הלמות התופים, כפסע מפריד בינו להבות הלפידים שעוד מעט קט ישתלהבו בפתילות, בעצים. היום שלושה ושלושים, יכריז בפתוס. ריבונו של עולם, יאמר בקול רם ונישא. בזכות ספירת העומר שספרתי היום, יתוקן מה שפגמתי בספירה, הוד שבהוד.

וכמו שמן ששון הניתז על פני להבות, מתרוצצים כל חושיו, כמחול משחקים. על הוד שהועם עת נאזר בגבורה ועל הוד תורת היסוד שנשתכחה. על הצטעצעות מוחצנת שהתפארה על פני הודה של מלכות ביפעתה. ועל הסתפקות בהוד תורה, עת נדרש מעשה של חסד, והקומץ לא השביע את הארי.

זהו סיפור על איש יסודי. שמונה יממות בלבד מפרידות בינו ובין קו הסיום. שתי תיבות ואות אחת לפסוק 'ישמחו' עוד נותרו. בעודו חגור באבנט המעניק לו עוד רובד של קדושה ומעניק חציצה ראויה. ריבונו של עולם, לוחש הוא כשעיניו בשמים ולבו בקרקע. בזכות ספירת העומר שספרתי היום, יתוקן מה שפגמתי בספירה, יסוד שביסוד.

וכמו חוטי משי המשתלשלים כלפי מטה ושבים ונארגים אל רום מעלה, נמשכות כל תכונותיו ומתרפקות, מרפרפות. על אבן מאסו הבונים, בגבורת קנאה, במקום שזו תהיה לאבן היסוד. על יסודות של פאר מושתתים מפי המלכות, שהומרו בבארות נשברים, יסודות רעועים אפופי הוד מדומה או רוויי חסדים נראים לעין.

זהו סיפור על בן מלך. לילה לפני התקדש זמן מתן תורתנו, במבט מתנשא, גבוה מעל גבוה, ישקיף על חלקת אטד שעורי העומר שנערם לגבהי תשעה וארבעים קומות סדורות על אגפיהם ותתי מדוריהם. ריבונו של עולם, ילחש בשקיקה, בפעם האחרונה לשנה זו. בזכות ספירת העומר שספרתי היום, יתוקן מה שפגמתי בספירה, מלכות שבמלכות.

וכמו מטח של אגוזי מלך שבבת אחת הותרה קשירת שקיק הבד שעטפם, תינתק באחת פקעת בת חמישים יום שהייתה כטבעת חנק עלי צוואר. ועמה יוטחו רגעי מלכות של חסד שהומרו באחת בענישה יתירה ושמאל דוחה. מצבי אנרכיה של התעלמות מוחלטת מדבר דינא דמלכותא. רגעי הוד נדירים בהן ניתן תוקף של צו שעה לדינא דמלכותא. ורגע נורא של דין ורחמים בו הותרסה השאלה במלוא עוזה: אי מלכא אנא, עד השתא, במלאת תשעה וארבעים יום, אמאי לא אתית לגבאי - - -

* * *

זהו סיפורה של ספירה. השבה על עצמה, בקביעות שבנפש, לילה אחר לילה, באותו סדר ובאותה נעימה. כשהיא חורצת שורה ועוד שורה בספר המידות האנושי השואפות, מייחלות, בכל מהותן, להתעלות, להיטהר, להתקדש.

ואטהר, ואתקדש, בקדושה של מעלה. אמן סלה.

ה' בסיון תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
7
1. מסר
מישהו יכול להסביר למה התכוין המשורר? ומה בדיוק עלה במחשבה?
ה' בסיון תשס"ו
2. מזדהה עם מגיב מס'1
ה' בסיון תשס"ו
3. שאלה
1 ו2, כשאמרתם בספירת "חסד שבחסד חסד שבגבורה" חשבתם פעם מה אמרתם? למדתם או שמעתם פעם שיעור אחד בתניא שמסביר מה זה חסד, מה זה גבורה, מה זה תפארת?
וליפקין, הפתעה, חשבתי שאתה יודע רק לכתוב טוב אבל לא ידעתי שאתה גם יודע להיות עמוק ועוד בחסידות, יפה
ח' בסיון תשס"ו
4. מה שפגמתי בספירה
מישהו העיר את תשומת לבי על כך שאומרים בקול.. מה שפגמתי בספירה... ובדרך כלל גם שואלים את החבר איזו ספירה, בס"ה שוכחים שמדובר בפגימה, וצריך קצת להתבייש שפגמו...
ח' בסיון תשס"ו
5. גם אני לא הבנתי...
ח' בסיון תשס"ו
6. בחסד עליון
אין מלים
ח' בסיון תשס"ו
7. משעמם
חשבתי לעשות "חסד" עם עצמי ולהפסיק לארוא את הכתבה באמצע, "התגברתי" והמשכתי עד שהגעתי למצב של "רחמים" עצמיים אבל החלטתי שלא להתיאש ובסוף "אנצח" ואצליח להבין את "הוד" רוממות הכתבה המשעממת עד "היסוד" שחייבים לציין שבכל זאת הוא כתב אותה "בממלכתיות" כלשהי.
י"א בסיון תשס"ו