ב"ה יום חמישי, כ"ה תשרי תשפ" | 24.10.19
הרא"ל קפלן ע"ה, ויבחלט"א בנו וממשיך דרכו הרב חיים קפלן על רקע ישיבת צעירי השלוחים
הרא"ל קפלן ע"ה, ויבחלט"א בנו וממשיך דרכו הרב חיים קפלן על רקע ישיבת צעירי השלוחים צילום: עיבוד מחשב
כי שמרו אמרתך

"באותה שעה נפרץ סכר הדמעות מעיניו של כל מי שנכח בסלון של משפחת קפלן". בנימין ליפקין לקראת היארצייט של הרא"ל קפלן (עלה במחשבה)

ראה עוד בנושא: שמונה שנים בלעדיו

הם ישבו בחצי גורן עגולה. פניהם כבושות בקרקע, עיניהם נתונות באבלים היושבים על דרגשי העץ. שעות אחדות קודם לכן הם נחתו בישראל. אחת הייתה מטרתם בבואם הבלתי שגרתי לארץ, אחרי שנים שלא פקדו אותה. אחד מן החבורה שמת, אמרו חז"ל, תדאג כל החבורה. והחבורה הכבודה כולה בחרה לבטא את כאבה, את אבלה, לנוכח האבדן הבלתי נתפס, כמו גם את דאגתה הכנה, בהופעה משותפת בבית אותו אחד, יחיד ומיוחד שבחבורה.

ימים אחדים קודם לכן הזדעזעה עדת חסידי חב"ד בעולם כולו עם היוודע הבשורה על פטירתו הטרגית והפתאומית של הגה"ח רבי אריה לייב קפלן ע"ה, ראש וראשון לשלוחי הרבי בעיר הקודש צפת, מקים ומייסד קריית חב"ד ומוסדותיה וחבר הנהלת אגודת חסידי חב"ד העולמית.

ההשגחה העליונה הביאה את כותב השורות להימצא בבית משפחת קפלן בבניין רב הקומות של קריית חב"ד בעיר הקודש הגלילית, שעה שאת סלון הבית גדשה פמליית היושבים ראשונה בצמרת הנהלת שלושת מוסדות העל של ליובאוויטש: מרכז לענייני חינוך, מחנה ישראל ואגודת חסידי חב"ד.

ישבו שם, זה לצד זה, יו"ר הוועד הפועל של אגודת חסידי חב"ד העולמית הרב אברהם יצחק שם-טוב, יו"ר המרכז לענייני חינוך הרב חיים יהודה קרינסקי, מנהל המרכז לענייני חינוך הרב משה קוטלרסקי, מנכ"ל הוצאת קה"ת הרב יוסף יצחק פרידמן, שליח הרבי בקונטיקט הרב ישראל דערן ועמם בני לווייתם בראשות דובר חב"ד הבלתי נשכח, הרה"ח ר' בערקה וולף ע"ה והרב מנחם-מני וולף, האיש אשר על קה"ת בארץ הקודש.

לרגע מסוים השתררה דממה מעיקה ואז פתח הבן הבכור, הרה"ח ר' מנחם מענדל קפלן. את דבריו נשא בקול חרישי שהדומיה ששררה בסלון אך היטיבה עמו.

"בחג הסוכות השנה", סיפר, "הייתה התוועדות יום הולדת של אבא. מלאו לו חמישים שנה. כשדיברתי בהתוועדות, השתמשתי בפסוק שנאמר אז בשיעור היומי בחת"ת, מתוך 'וזאת הברכה': 'האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, ואת אחיו לא הכיר, ואת בניו לא ידע' (דברים לג,ט). המילה 'בניו' מופיעה בתורה כשהיא חסרה את האות יו"ד וניתן אפוא לדורשה: נ' בו – על שם היותו בן חמישים. בדברי אז אמרתי שפסוק זה חל באבא, שבגיל צעיר עזב את בית אביו ואמו, נטש את אחוות האחים ויצא לשליחות. הוספתי ואמרתי שהשנה גם התווסף 'ובנו לא ידע', משום שאף אני יצאתי לשליחות בחו"ל".

וכאן השתתק לרגע הרב קפלן הבן, ובקול נשנק הוסיף: "כנראה שניבאתי ולא ידעתי מה ניבאתי, שכן עתה נתקיימו באבא, פשוטו כמשמעו, מילות הכתוב. האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, ואת אחיו לא הכיר, ואת בניו לא ידע. את כולנו עזב אבא"...

באותה שעה נפרץ סכר הדמעות מעיניו של כל מי שנכח בסלון הקטן והצנוע של משפחת קפלן. גדולים כקטנים, אריות שבחבורה לצד גדיים רכים לימים שהפכו ליתומים, הליטו פניהם ובכו.

המועקה שנוצרה המירה עצמה בחלוף דקות אחדות בדברי חיזוק מפי המנחמים שבאו ממרחקים, בהביעם מחויבות אישית לדאגה להמשך מפעליו הקדושים, אולם בזכרוני נותרו חקוקים הדברים אשר ככל שנקפו השנים מאז אותו מעמד כן הלכו והתגשמו.

צמרמורת אוחזת בי בכל פעם מחדש כשאני נזכר ברגע שבו נשמעו הדברים, עת אני מתבונן בהמשך אותו פסוק: "כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו".

בהתקרב יום השנה לפטירתו של הגרא"ל קפלן ע"ה, אי אפשר שלא לחוש ולהכיר בשמירת אמרתו, בבריתו הנצורה, בפירות השקעתו המכים שורשים, פורחים ומשגשגים, בניצוחו ביד אמן של בנו וממשיך דרכו, חברי הטוב לספסל הלימודים, חברי לחדר בשנת ה'קבוצה' הבלתי נשכחת, הרה"ח ר' חיים-חייקל קפלן, לאורך ימים ושנים טובות ובריאות.

כמה רחב לבו של כל מי שנכח בכ"ד בטבת השתא, בחנוכת הקמפוס המפואר של ישיבת צעירי השלוחים, בניהולו המיומן ורב התושייה, מורשת אביו. כמה רגש כל מי שהתוודע באלו הימים לפרויקט החדש עליו הוא שוקד, בהקמת 'קריית הסופרים', עד כי ניתן להמליץ עליו כי דמות דיוקנו של אביו ניבטת בו.

אך טבעי הוא אפוא לברך ולהתברך כי זאת הברכה תקויים בו, ובכל המשפחה הנכבדה, כהמשך הכתובים: "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה מחץ מתניים קמיו ומשנאיו מן יקומון".

י"ג באייר תשס"ו