ב"ה יום רביעי, ט"ז סיון תשע"ט | 19.06.19
ועדיין לא בא

על כינוס במלאת שנתיים לשיחת הקודש, על נקודת מפנה טרגית, שמונה-עשר ימים לפני כ"ז אדר * בנימין ליפקין כותב לכ"ח ניסן (עלה במחשבה)

זה היה בכ"ח בניסן תשנ"ג. שנתיים בדיוק מלאו לשיחת הקודש שחוללה מהפך דרמטי, ובה, לראשונה זה ארבעים שנות נשיאות ויותר, העביר הרבי, במילים מפורשות, כואבות ונוקבות את כל כובד המשקל בנושא המרכזי שהיה משאת נפשו משך כל השנים – הבאת המשיח – אל עדת החסידים.

בחסות המצב החדש של "יושב בסתר עליון", שנוצר בכ"ז באדר ראשון תשנ"ב, במלאת אחד-עשר חודשים בדיוק, מיום ליום ומחודש לחודש, ליום בו נאמרה שיחת הקודש חסרת התקדים – היה שרוי העם החב"די כולו באווירת שיא בכל הקשור להווייה והטרמינולוגיה של 'מבצע משיח'.

סדר היום בכל חב"ד באשר היא (למעט העמדה הרשמית והממוסדת בה דגלה, כקול חריג ובודד, הנהלת אגודת חסידי חב"ד העולמית) הציב בראש כל המעיינות את "הכרזת הקודש" כחלק מאיווי שהקיף את העדה כולה, כי כל פעם נוספת שבה תישמע הקריאה מן הקצה אל הקצה, יזדרזו מחוגי שעון הגאולה במהירות כפולה והנה הנה תהיה ההתגלות המיוחלת.

בהיכל הסינרמה בתל-אביב התקבצו אז, במצוות צא"ח, "חסידי חב"ד בארצנו הקדושה" ועמם תלמידי התמימים מרוב ישיבות חב"ד אשר מילאו את שורות האולם. בעיני ההמון היה זה מבחן ראשון של הממסד באירוע פומבי כלל-ארצי. מקום ל'תירוצים' נוסח 'אופן המתקבל' וכהאי גוונא, לא היה, שכן האירוע כולו יועד אך ורק לאנ"ש. והוא אכן נשא אופי שאינו מותיר מקום לספקות, מהכרזה שנתלתה בחזית הבמה ועד למסרים ולאישים שנשמעו בו לכל אורכו.

*

בידי כותב השורות שמורה עד היום תכתובת אישית עם האחראים על תכני האירוע בימים שקדמו לו. הייתי אז בסך-הכול תלמיד בישיבה-גדולה אולם בסוג של אכפתיות, סגנון "בשבילי נברא העולם" שבאותם ימי נערות בער בעצמותיי ומצא לו אפיקים שונים, החלטתי ליטול יוזמה, ובאמצעות פקס מסניף הדואר (כדי שלא להסגיר את הפעילות החריגה להנהלת הישיבה שגם במשרדה שכן פקס), התנהלה ביני ובין האחראים בצא"ח על תוכן האירוע תכתובת פעילה, מבלי שהללו ידעו את שמי המלא אלא יזהו בי מקור לכמה רעיונות באשר לתבנית האירוע ומהלכו בשם רצון טוב של "מי שאכפת לו".

היה זה די משעשע לשבת במחיצת חבריי לכיתה בשורות שהקצו לנו ובטרם יסיים כל נואם לשאת את דברו, לחשתי להם, "מיד לאחריו יזמינו את פלוני שידבר על נושא פלמוני". משכך התרחש והחבר'ה הביטו משתאים בנביא החדש שצמח בקהלם, אמרתי באותו חיוך מסתורי, "ואחריו, יוזמן הרב פלוני להקריא את פסק הדין". כך לכל אורכו של האירוע, אשר בסיומו ניגשתי אל ירכתי הבמה, לחצתי את ידו של מי שלחצתי וכששאל לשמי, עניתי "אני 'שחק' מהמכתבים". לרגע היה הלה המום ואז לחץ שוב את ידי ואמר, "אימצנו את הצעתך, ראית?". הנהנתי במרץ בהתרגשות נערית משל הייתי המושך בחוטים של אירוע שיתן את אותותיו על הגלובוס כולו. הוא שאל לשמי "האמיתי" ונפרדנו לשלום.

כמנהגי בימי חלדי, המהלך כולו תועד על-ידי מיד במעטפה מיוחדת שהכילה את כל התכתובת לצד כרטיס הכניסה והחומר שהונח בשקית על כל אחד מהמושבים באולם. על גב המעטפה השמורה עמי מופיע כתב יד נערי בסגנון פומפוזי: "כ"ח ניסן תשס"ג, מזכרת מפעילות מאחורי הקלעים שנשאה פרי".

*

מעבר לזיכרון האישי החביב, זכורה לי היטב הבעיה העיקרית שריחפה באוויר ואשר לעברה הוטל לראשונה הזרקור באותו מעמד. השחזור הזה נחוץ כי החלל האדיר, אותו חלל משווע של אז, היה ונותר תלוי באוויר, עד עצם היום הזה, 15 שנה לאחר שיחת הקודש של אור לכ"ח בניסן.

זמן קצר לאחר ההפתעה הגדולה שפקדה את כולם לנוכח דברי הרבי חסרי התקדים, נרשמה בארץ, כמו בעולם כולו, עליית מדרגה בכל הקשור לפעילות לזירוז הבאת הגאולה. הקמפיין הגדול של כל הזמנים יצא לדרך תחת הכרזה "היכונו לביאת המשיח", שכבשה את הארץ והביאה את נושא המשיח לשיחת היום על פני שבועות וחודשים.

hikonu666t_400_01

ההלם שנחת על כולם עם התרחש האירוע בערבו של כ"ז באדר ליד האוהל, וככל שנקפו הימים והוסט הערפל והתבררו תוצאותיו הקשות – פינה את מקומו תוך חודשים אחדים לאווירת אופיום שהציבה במרכז את פרסום זהותו של הרבי כמשיח כחזות הכול אשר בכוחה ובאמצעותה ניוושע. בתווך, נוצר וואקום שגדל והעמיק.

וואו האלט מען? איפה אוחזים כעת? שאל את עצמו כל מי שציפה להמשך הסדרה שכמו נעצרה בעיצומה של התהוותה, כשהיא משכפלת שוב ושוב ברמה יומיומית כמעט את פרק האמצע, ללא פרקי המשך, ללא סוף מסתמן.

לצד השאלה הנוקבת שלא היה איש שיתן לה מענה – הסתתרה מבוכה נוספת. כל מי שעקב אחר לידתו של קמפיין 'היכונו לביאת המשיח' והצגתו בעלונים הפנימיים שחולקו לשלוחים למשל וכיו"ב, ידוע ידע כי זהו השלב הראשון של המערכה. היה לזה אפילו שם מקצועי. פיתוח מודעות החסר שמיד לאחריו אפקט הבשורה. כלומר, תחילה היה על עם ישראל לפתח את המודעות לכך שאנו זקוקים למשיח ובתוך כך פשטה ברחבי הארץ בשורת הסלוגן שקראה להתכונן לבואו. כבר מתחילה הוצב יעד שבדיעבד נותר ברמה התיאורטית.

היעד כיוון לשלב הבא של הקמפיין. שלב ההסברה. שוב לא מדובר היה בסלוגן כובש באמצעות סטיקרים, גגונים למכוניות ושלטי חוצות שכבשו את הארץ אלא במלאכת חריש של הסברה.

מן ההגינות לציין כי דבר אחד חשוב וקובע ברכה לעצמו ניתן בעצם הופעת הספר הנפלא 'ימות המשיח' שריכז את כל תורת הגאולה בשפה שווה לכל נפש (לכותב השורות אף זכור אישית 'מבצע' מיוחד שנערך בין כתלי הישיבה בקריית-גת שבמסגרתו פוזרו ביומא דפגרא מסוים, כל תלמידי הישיבה בנקודות שונות במוקדים הומי אדם ברחבי הנגב, והפעם לצד זיכוי המוני בהנחת תפילין, הוצבו ועוצבו דוכנים מיוחדים למכירה מסובסדת של הספר). אולם מעבר להופעת הספר – קמפיין מסודר של הסברה, באותה השקעה ובאותם היקפים, מעולם לא יצא לדרך.

אותו כינוס התיימר להביא בשורה בתחום זה. הכינוס נשא את בשורת השקתו של מיני-קמפיין שנשא את הכותרת "שרי עשרות" ואשר התפוגג באותה מהירות בה הבליח.

הסיבה לחוסר המעש אמיתית ונעוצה בשתיים. האחת נוגעת לעצם התכנון והשנייה להתפתחות שלא היו נתונות לשליטה.

בכל הקשור לתכנון, ניתן היה לשמוע, לימים, סוג של הודאה מצד אלו שנטלו חלק בהגיית ועשיית הקמפיין שלא היה לו תקדים, לא בארץ ולא בעולם. ההודאה הזאת הכילה 'וידוי' לפיו אמנם הוצב מראש יעד ערטילאי לשלב הבא, שלב ההסברה, אך איש לא הכין עבורו תכנית עבודה מסודרת, שכן "כולנו היינו בטוחים, לא היה לנו ספק, שהנה, הנה, תוך כדי הקמפיין שכבש את הארץ, משיח בא, וגמרנו".

הסיבה השנייה שלכאורה לא ניתן להאשים בה איש תלויה בקצב ההתפתחויות שנולד בכ"ז אדר ראשון. תחילה הלם ואלם רבתי. וככל שנקף הזמן, בעיקר מאז תשרי תשס"ג, סחף טוטאלי בכיוון אחד ויחיד, בשם ה"יחי" שהפך – בהשראת כל ראשי ודברי חסידות חב"ד, יש להודות – לחזות הכול. במצב דברים שכזה, כשבתווך מקננת שאיפה עצומה להחלמת הרבי המלאה, איש לא יכול היה להוציא אל הפועל את השלב הבא המתוכנן של הסברה, כי הכול התערבל והיטשטש ומכאן ואילך ניתן הס מוחלט לרציונל ונשמע, מקיר לקיר, הידד לאמוציונל.

*

הספר 'חשבונו של עולם' (שעם כל הצניעות וחוסר האובייקטיביות, זהו ספר חובה ביום הזה; תקנו אותי אם אני טועה רק לאחר קריאתו), משרטט נקודת מפנה כואבת, טרגית, שהתחוללה ימים ספורים לפני כ"ז אדר.

מיד לאחר פרק שלושה-עשר המתאר את שיחת הרבי "עשו כל אשר ביכולתכם" וכל מה שבא בעקבותיה (לרבות חשיפתו לראשונה של מכתב ארוך ודרמטי שכתב אל הרבי, שעות אחדות לאחר השיחה, מזכירו האישי של הרבי, הרב חדקוב ע"ה), בא הפרק: "עדיין לא בא".

הפרק הזה מתאר בתמצית את המכה שניחתה דווקא בזמן שבו הכול היה נתון בשיא השיאים. דווקא בימים שבהם התבטא הרבי כי נמצאים אנו "אין די העכסטע צייט", זמן השיא וכל מי שבא בשערי בית חיינו או עקב בשקיקה אחר המתרחש, חש כי הגאולה בפתח – ביום חמישי ט' אדר ראשון, נשא הרבי שיחת קודש חריפה וכואבת מאין כמותה, במלאת שבעה לרצח המזעזע של הגב' לאפין הי"ד. במהלך השיחה נקב הרבי בביטויים קשים מאוד.

כך אמר הרבי (בדברים שנרשמו בתרגום מסליל ההקלטה:) "מה ייצא מזה שנאמר עוד טענה ושוב טענה – ועד שכבר לא יודעים מה עוד אפשר לעשות: ניסו כבר באופן של שמחה; ניסו כבר באופן של שמחה של שישים יום רצופים של חודש אדר ו'בריא מזליה' וכו' וכו'; ניסו כבר בכל האופנים – ועדיין לא בא! עדיין אין את הגאולה האמיתית והשלמה בפשטות! ומה יצא מזה שאני שאומר זאת עוד פעם ושוב ושוב, ואחר-כך יחזרו על כך ויכתבו זאת – עדיין אין את הגאולה השלמה בפועל!!!".

בהמשך (לאחר אתנחתא מבהילה בשטף דיבורו הקדוש, שלא תועתק כאן מחמת קוצר היריעה ההולכת ומתארכת) אומר הרבי: "ועוד והוא העיקר, שאין להאריך בדברים אלו, כמו שכתוב, 'על כן יהיו דבריך מעטים', כי 'ברוב דברים וכו'' יכול להיות איזה עניין שלא כדבעי, וממילא – מה ייצא לי מזה, מה ייצא לכם מזה, ומה ייצא לכל הסביבה מזה"...

שיחה קשה זו הייתה במידה רבה בעלת מסר חד וכואב יותר מזו שנאמרה על-ידי הרבי באור לכ"ח בניסן. בעצם היא היוותה סיכום של התקופה בת אחד-עשר החודשים שמאז אותה שיחה. היה זה סיכום מר, נוקב ומרטיט בייחוד מפני עיתוי אמירתו – שמונה עשר ימים בלבד לפני האירוע של כ"ז באדר ראשון.

*

עדיין לא בא. זהו בדיוק המצב בו שרוי עם ישראל, בו שרויים אנו 15 שנה לאחר הטלטלה שפקדה אותנו בשמיעת דברים מפורשים מפי הגבורה שעד כה אוזן לא שמעה אותם. אם היית מעז לומר למישהו, אז, בפרק הזמן שבין אור לכ"ח ניסן לבין כ"ז אדר כי 15 שנה עוד עלולים לחלוף ועדיין לא בא – היית מקבל סטירת לחי הגונה. כיום עינינו הרואות זאת ולא זר. מכאן נובע הוואקום. מכאן נובע החידלון. זו תחילתו וזו תכליתו של מצבנו העגום. עדיין לא בא.

כ"ז בניסן תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
11
1. במחילה מכבודו
אני חושב שקצת נסחפת וקצת צניעות בנימין לא תזיק. ביום זה שיחות של הרבי קודמות לספר חשוב ככל שיהיה וגם אם הוא מעשה ידיך (להתפאר?)
כ"ז בניסן תשס"ו
2. צ"ל תשנ"ג, לא תשס"ג
כ"ז בניסן תשס"ו
3. תשנ"ג
ולא ס"ג....
כ"ז בניסן תשס"ו
4. פומפוזי, הסבר המונח
לאנ"ש בוגרי הישיבות...
כ"ז בניסן תשס"ו
5. אתה הסטוריון טוב, אבל,
נראה שבינך לבין אמונה פשוטה יש מרחק רב.

כך מסתמן לי מכתיבתך הרציונלית לחלוטין.


ת'אמת זה מתאים לעיתונאים...

אבל ממך כאברך חב"די שהתחנך על תורתו של כ"ק אדמו"ר הייתי מצפה ליותר
כ"ז בניסן תשס"ו
6. תשס"ג?
תשס"ג לענ"ד זה שתים עשרה שנים לאחר השיחה
כ"ז בניסן תשס"ו
7. טעות
מבצע ה"היכונו" יצא לעולם (כחודשיים) לפני כ"ז אדר.
כ"ח בניסן תשס"ו
8. סליחה
אבל אתה ועוד אחד מהעיתונאים שלנו. שבסטמר היו מוצאים לחוץ למחנה.
אין לכם זעות דיבור גם אם אתם צודקים בנאה אחוז
יודעים בבירור מגמת הספר שלך ושל ידידך.אבל לשיטת ודרך הבעש"ט האט דאס נישט קיין ארט!!!ואתה יודע שחבריך אלו שעושים עצמם חבריך גם סולדים מהוצאת הלילוך החוצה "וההבנה" שבספרך.בכל אופן גם אם תצעק קדוש קדוש 100 פעמים חסידי ליובאוויטש אינם שוטים אף שהרבה חמלה יש להם גם על אלו שאסןר לרחם עליהם.והם יודעים מה זה אמת ומה זה פרוודה
כ"ח בניסן תשס"ו
9. לא לעווות ואעפ"כ לא להתנתק
יש כאן הוכחה מענינת לקביעה הידועה "יהודי לא רוצה ולא יכול להתנתק לגמרי מהקב"ה".
לכאורה אם הכתב יש לו בעי' עם השיחות של הרבי, שהם הם היסוד להשטורעם הגדול "הנה משיח הבא" עם משמעות של של עולם העשי', ועד שכבר ישנה טעימה מכך בפועל (ולא רק ברוחניות) וכתוצאה ישירה מקבלת הדברים כפשוטם (כפי שהדגיש הרבי) א"א הי' למנוע מלהצביע על זהות המשיח (כפי שעושה זאת הרבי באופן ברור כבר במאמר הראשון) והדברים ברורים בכל המשך השיחות של התקופה האחרונה שבהם בא באופן מיוחד גם דגש על זהותו של משיח וכו'.
לכאו' אם הכותב לא מסוגל לכעל את השיחות, לא נוח לו אתם שיקיא אותם שיהפוך להיות ברסלב,קאפוסט או סתם "עמך" של "ישראל הצעיר" (כפי שמתאים לרמתו הרדודה והשטחית)
ואעפ"כ לא, הוא אינו יכול להתנתק מן השיחות, והוא רוצה להיות קשור אליהם, אלא שלדאבוננו העצה שלו לכך הוא לנסות לעוות ולתת לשיחות הקודש הרציניות והאמיתיות שווי משקל כמו של הכתבות שלו. רח"ל.
היו הרבה כאלה שעשו ועושים עד עתה כך עם תושב"כ ותושבע"פ שלדעתם הרבה דברים שם לא מסתדרים עם המציאות וכו'. אך עם ישראל נשאר נאמן לה' ולתורתו.
כ"ח בניסן תשס"ו
10. סליחה על השאלה
מה בעצם אתה רוצה להגיד? פשוט לא הבנתי את המסר.
כ"ח בניסן תשס"ו
11. חשוב פעמיים
מאז ומקדם דרשו מאיתנו, חסידים להניף בגאון את המסר החב"Sי ולרגע לא לוותר על התוכן והמסר הברור. חשוב פעם נוספת ואח"כ תפרסם דברים עם תוכן אציל, רגיש ומכיל תוכן יותר עמוס ויותר מענייםץ
בברכה לבשורות טובות בעתיד ולא על העבר שכן כבר פירסמת!
כ"ח בניסן תשס"ו