ב"ה יום רביעי, כ" מנחם-אב תשע"ט | 21.08.19
אנחנו לא "בריסקערס"

"בכל הקשור להחמרות בפסח אין בנמצא מחמירים גדולים יותר מחסידי חב"ד. מה בינינו לבין אותו בריסקער? (בנימין ליפקין, עלה במחשבה)


"שמוץ איז נישט קיין חמץ או קינדער זיינען נישט קרבן פסח". לכלוך אינו חמץ וילדים אינם קרבן פסח. כזו היא האמרה העממית שאף נשמעה מפי הרבי (ככל הידוע לי, לפחות בהזדמנות אחת, כשאשה עברה לפני הרבי בחלוקת הדולרים, ותינתה את צרתה: הבית גדול והיא לא מסוגלת להספיק לנקות את כולו ואינה יודעת את נפשה...).

מה טומנת בחובה האמרה הזו: וכי מישהו נפטר מלנקות בערב חג הפסח 'בחורים ובסדקים'? וכי יש מי שמבקש להיות בן חורין להיבטל מגמר המלאכה, הלא היא נקיון הבית כולו ומירוקו לקראת הפסח? ומה פשר ההתראה בדבר 'גורלם' של הילדים? וכי עלה בדעת מאן דהוא  להקריבם חלילה?

ניתן לכאורה לומר שיש כאן שני קצוות ושניהם גם יחד צריכים לשלוט בכפיפה אחת, כשהאחד משלים את רעהו. שני הקצוות הללו באים לידי מיזוג מיוחד דווקא בחג הפסח כמו גם בהכנות לו.

*

תחילה כדאי להיזכר בדברים המופיעים במקורותינו באשר לעצם גודל מעלתן של ההכנות הפיזיות הרבות לקראת החג. מעבר לדרש הידוע הקושר בין ראשי התיבות של התקיעות "קשר"ק" לעבודת הקירצוף של הכנות הפסח – ידוע התיאור המופלא של הרבי הריי"צ על אותו תלמיד חדש שהתדפק בשערי 'תומכי תמימים' בליובאוויטש בהיותו למדן ובעל כישרון אלא שהיו לו מידות גסות וגם פניו היו מגושמות.

הרבי הרש"ב הורה לקבלו לישיבה אולם הורה לבנו להשית עליו שורה של עבודות כדי לזככו. מלבד סדרי הלימוד הקפדניים שהושתו עליו, הוטלו על אותו תלמיד כל העבודות הקשות הקשורות בברור החיטים, בהעמדת הרחיים של יד ובטחינה. עם הגיע שעת האפייה, שוב הוטלו עליו העבודות הקשות ביותר ובנוסף אף הוטלה עליו בדיקת החמץ בבית-הכנסת של 'החצר' ובלשכת הישיבה. עבודה זו עצמה נמשכה עד לפנות בוקר, ובשבע בבוקר כבר היה עליו להיות במקום אפיית המצה השמורה להכשרת התנור. בד בבד השית הרבי הקודם על התלמיד שורה של משימות לימוד לערב החג וליומו הראשון.

ובאחרון של פסח, כשהרבי הרש"ב הסב יחד עם התלמידים, רמז הרבי לבנו, הרבי הריי"צ, על אותו תלמיד ואמר: "ראה נא כמה גדול כוחה של זעה של מצווה. הרי הוא השיג פנים אחרות לגמרי. אין כבר הגסות ומראהו פני אדם".

*

בכל הקשור להחמרות הנהוגות בימי הפסח עצמם – אין בנמצא מחמירים גדולים יותר מחסידי חב"ד. הזהירות המופלגה מפני 'שרויה' או אבק שרויה, עד כדי אכילת המצות מתוך שקיות; כללי ההקפדה על אי אכילת כל פרי שאין לו קליפה; הסייג שלפיו אין מכניסים לפה כל דבר מאכל שנפל לרצפה; ההינזרות מתבלינים ומשורה ארוכה של מאכלים ומשקאות. לכל אלו אין אח ורע.

ובכל זאת, מה בינינו לבין אותו בריסקער שמקפיד לכאורה על קלה כבחמורה וכל כולו שרוי בשיעורים ובגדרים של האיסור וההיתר? ההבדל הבולט מכול ניבט, בראש ובראשונה, בחזות העושים והמעשים.

בעוד ארשת פני הבריסקער אפופה היסטריה, מורא ופחד מפני הנורא אשר עלול להתרחש בכל רגע נתון – פניו של החסיד קורנות משמחת חג. הוא אינו מוותר על קוצו של יו"ד, בכל אחת מההנהגות אותן ינק מבית אבא, אך את הכול הוא עושה מתוך שמחה של מצווה, מתוך תחושת התרוממות.

*

אותה אזהרה בדבר ה'שמוץ' ואודות ה'קינדער' לא באה חלילה להרפות ידי  נשים צדקניות השרויות במלאכת הקודש במלוא העוז. היא נועדה לזכור ולהזכיר לכול כי חסידים אנו ועם הזהירות מכל 'משהו' של חמץ או אבק לכלוך, בל נישאב לתוך אווירה חמצמצה של מרה-שחורה.

אם תרצו – עבודת הבריסקער בימי ההכנה לפסח כמו בפסח עצמו יכולה לשאת את הכותרת: "עבדים היינו לפרעה במצרים". מעבודת החסיד לעומתה, זועקת אמירת "אתה בחרתנו מכל העמים".

ט' בניסן תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
7
1. כשהרבי הרש"ב היה ילד
הוא שיחק עם אחיו הרז"א. ובמשחקם הם בדקו מי גבוה יותר. הרש"ב למרות שהיה צעיר מאחיו, היה גבוה יותר. ומשראה אחיו כך, חפר מעט בקרקע, והורה לו להכנס לגומא ולמדוד שוב. ראה זאת אביהם הרבי המהר"ש ואמר להם: אם אתה רוצה להיות גבוה מחברך, עלה אתה על כסא ואל תנמיך את קומת רעך.

כל הכבוד לנו. ואין כמונו בעולם. אבל מה זה קשור לבריסקערס, ולמה הטפיחה העצמית על השכם צריכה להיות מלווה בזלזול בזולת. מה גם שהדברים רחוקים מלהיות שטחיים.

צא ולמד, כמה נסיון של טביעת עין חסידית פנימית נדרשת כדי להבדיל בין הידוריו של ר' איצ'ה דער מתמיד וזהירותו בנטילת ידיים לצורך הדוגמא, ובין מוראו של אותו "בריסקער".

(אגב, האם הכינוי "דער מתמיד" הוא כינוי בעל אופי חסידי או בעל אופי בריסקאי?)
ט' בניסן תשס"ו
2. היה או לא היה?
אולי מישהו יכול לתרום מידע מסייע לסיפור המובא כאן, שהרבי אמר לאשה שעברה בדולארים וכו' אודות "שמוץ" ואודות "קינדער"?
י' בניסן תשס"ו
3. תשובה ל-2
המקור שלי הוא יומן 'בית חיינו' של אותו שבוע שבו התקיימה אותה חלוקת דולרים. שנת תש"נ או תנש"א כמדומני. הזיכרון שלי הוא מאותו שבוע שבו קראתי את הדברים, תוך כדי דיווח על עוד אנשים שעברו לפני הרבי. אותו יומן (שבאותו זמן היה נמכר כ'עיתון' נפרד, אינו תחת ידי)
י' בניסן תשס"ו
4. הסיפור על הרבי רש"ב
הסיפור אותו מביא מגיב מספר אחת, על הרבי הרש"ב והרז"א , הגובה והבור. חיפשתיו וחיפשתיו כל מקום אפשרי ולא מצאתי לזה מקור רשמי. האם למי מהגולשים ידוע היכן מקור סיפור זה. הרב מונדשיין, משהו לטיפולך?
י' בניסן תשס"ו
5. מי מכיר מי יודע?
שמועות מעין אלו התהלכו ב770 במשך שנים רבות. אבל מעולם לא שמעתי למי בדיוק אמר הרבי את הדברים הללו. אני כשלעצמי מתקשה להאמין שכ"כ הרבה נשים התלוננו בפני הרבי על בניהם שאינם עוזרים בהכנות לפסח. לא על דברים כאלו דיברו עם הרבי בשעת חלוקת הדולארים.
י' בניסן תשס"ו
6. תפסיקו עם השטויות
את מי זה מעניין תביאו חדשות.
י"א בניסן תשס"ו
7. אכן, על אחריותינו בלבד.
לוקחת את כל האחריות על הדמיון לדמויות מהמציאות, תודה לך על הרמזים הגסים :)
י"ח בניסן תשס"ו