ב"ה יום רביעי, ט"ז תמוז תשפ" | 08.07.20
אחות נשכחת

"מי יודע אם לעת כזאת הגעת?", בנימין ליפקין, עורך השבועון החרדי 'בקהילה' בטור שנכתב מתוך גילוי לב, במיוחד לפורים (עלה במחשבה)

את ההארה הראשונה לדברים שאני עומד לכתוב, קיבלתי ערב פורים אשתקד. אז שלח לי, ידידי המשורר, הרה"ח ר' אורי מרטון, ששיריו הנפלאים מתפרסמים מדי שבוע, בעיתון 'בקהילה', במדור 'שיר ליום השבת', שיר מיוחד שנשא את השם 'אחות נשכחת'.

כך אומר השיר לאחר שלושה 'בתים' המתארים את שוך שמחת ימי הפורים, בימים ההם:

ורק אחת נותרה.
נושאת החן, היא היועצת, בת דודים.
רק היא אל בית המלך, מכל היהודים
ומחרישה החרש...
לא מדברת, בודדה, יפה
היא שם תדור לנצח, בכפיפה
בבית החדש, בנוף ארמון
עם מלך כסיל, טפש...
רק שמה על מגילה חרות
כן. לה סיפור לא תם ולא פשוט
גם אם יש מי יודע אם לעת כזאת הגעת
בעבורה הפור נותר, עודו סיוט
ולילה, ועוד ליל, ואלף
                    מתיסרת שם לדעת - - -

יצא לכם לחשוב על כך פעם? עם ישראל חוגג בהמוניו. ונהפוך הוא. אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. ובבית המלך, נותרה לה אסתר. היא לא באה לשם מרצונה הטוב. היא נלקחה בעת החיפוש ההמוני עת ביקשו למלך נערה יפה מכל מחוזות הממלכה. כל אחיה, בני עמה, חוגגים, אך היא נותרה, בכלא של זהב. בבית אחשוורוש.

*

אלמלא היה פורים הערב, לא הייתי מרשה לעצמי וידוי פומבי כזה. אבל אולי בפורים מותר לגלות. אם-כי המשל אינו דומה לנמשל, ואין כאן כורח וגם לא אחשוורוש, אבל אחות יש כאן והיא בבית המלך.

המילים "מי יודע אם לעת כזאת הגעת", הם כמעט מטבע לשון שבשגרה בפי כל עסקן ואף רב, היודע לצלצל ולדרוש, להפציר ואך לתבוע. עליך לפרסם כך וכך, עליך לכתוב כך וכך. עליך לדאוג שיהיה כתוב כך וכך, עליך למנוע בכל מחיר שלא יהיה כתוב כך וכך.

איש מכלל הפונים הללו, כמו המקטרגים והבזים, לא ישב וחשב פעם מה מתרוצץ במוחו, בלבו, בהווייתו, של האיש היושב אל מול מקלדת, במערכת של עיתון רב השפעה על כלל חוגי ועדות הציבור החרדי לגווניו. הוא אמור להיות נאמן לתפקידו המקצועי ורב האחריות ובד בבד משתדל בכל מאודו שלא להינתק, ולו למראית עין, מאישיותו העצמית, מעובדת היותו חסיד, 'תמים', חד מן חבריא.

כן. את יומו הוא פותח במניין החב"די. הוא שומר על מכסת השיעורים כלחם-חוק. ואז הוא יוצא לדרכו, אל בית המלך. שרים וח"כים, עסקנים ומלחכי פנחא, ירקדו כביכול לפניו. זה ירצה להבטיח את פרסום תמונתו בגודל הראוי, האחר יבקש לוודא כי שמו יאוית כהלכה, גם אם יותקף. ובינות לארבע הקירות, יושב הוא, מול צג מחשב ובעוד ידיו מלהטות על המקלדת, סערה אופפת את ראשו הקודח.

בית רפואה או בית חולים? מה הגבול. מה, אני עורך עיתון חב"די? חג שבועות מתקרב, הנה הזדמנות לקורטוב של חסידות בעיתון. אז מה, נביא פתאום ראיון עם משפיע? לכבוד מה? אה, נעשה רב שיח, כמה 'משפיעים' מכמה חצרות על תורת הבעש"ט. יופי. עשיתי משהו. עוד ארבע ידיעות על ארבעה ראשי ישיבות נערמים על השולחן. אולי מספיק, מה? אני עורך יתד נאמן? מוני אנדר על הקו. שוב הוא מבקש ידיעה, "אפילו רק תמונה, בנימין", על האירוע הקרוב. מה עושים? יותר טוב ידיעה אחרי האירוע, מסכימים על פשרה. המו"ל מחייג. נזכר 'לנזוף' על מכתב למערכת מהשבוע שעבר. "רואים שאתה חב"דניק, לא הבנת שמכתב כזה קוראים ולא מפרסמים?". מה תעשה לכבוד יו"ד שבט בעיתון שלך, שואל שכן, עם החזרה אחרי יום מפרך של עבודה. לך תסביר לו שעם לכל יומא דפגרא העיתון יקדיש כפולת עמודים, העורך יישלח אחר כבוד לכפר חב"ד או ללוד למצער. מספר חסוי בצג הסלולרי. להרים או לא? נו, נראה כבר מי זה. רב מקריית-ספר. לא, הוא לא מתחזה. הוא פונה בלשון רבים. "למה נראה לכם שמעניין את כלל הקוראים שליצמן החליט לבקר בכפר חב"ד? ועוד קושיה: למה נראה לכם שחייבים לשים את זה בשער? לא, אני לא מתערב, אני רק שואל מה היה ההווא-אמינא, מה השיקול-דעת כאן".

*

"בבית המלך" – מסיים שירו הנפלא של אורי מרטון (עוד 'אח' בבית המלך; שאלו אותו מה הוא חווה, בתנאי שיקבל רשותי לספר לכם...) – "שם נותרה לנו אחות. ואנו? אם שכחנוה לאנחות?"...

אז לחיים, חסידים. לחיים, חברי כיתתי באשר אתם. שושו ועלזו לכם עם שומעי לקחכם, מעגלי מקורביכם, המסבים עמכם הלילה להתוועדות הפורים בביתכם או בבית חב"ד שלכם. בפעם הבאה שתאמרו לחיים, זכרו את חברכם המקיים אף הוא סוג של שליחות לא קלה, אפילו כפויית טובה. לחיים ולברכה!

י"ד באדר תשס"ו
 
 
הגב לכתבה

תגובות
13
1. בנימין, מבין ללבך
א פריילכען פורים!

י"ד באדר תשס"ו
2. אמיץ אתה
עוד לא קם עיתנאי אמיץ כמוך


חבר כיתתך
י"ד באדר תשס"ו
3. חזק ואמץ, אחא.
זה כמה שנים שאני חושבת על אסתר. המגילה משאירה אותי מידי שנה עם השאלה "אז מה היה בסוף?". התסריט הזה קטוע.

טור נוגע. נהניתי לקרוא.

מה, לא תפרגן לנו את כל השיר של אורי?
(מסור לו שהשיר נפלא!)
י"ד באדר תשס"ו
4. אשרינו...
ומה טוב חלקנו שלא נעמדנו/העמדנו בניסיון שכזה...
אכן מעורר מחשבה על מה שעובר עליך ועל עוד מושכי בעט שכמותך...
כתיבתך מרגשת, לעיתים יותר מידי...
מעריך. שימק'ה
י"ד באדר תשס"ו
5. בנימין אתה תותח אין כמוך
בנימין אתה תותח אין כמוך
עיתונאי שחדור במילוי שליחות הרבי וכל מעשיו לשם שמים.
י"ד באדר תשס"ו
6. קשה לי לרחם...אבל מבין לליבך
חברי וידידי היקר
בעל הכשרון והנשמה.

למרות שאני מתקשה לרחם על "הצרות" שלך, אני מבין לליבך.

מאחל לך שה' יתן לך את מלוא הכוח לעשות את שליחותך לנח"ר הרבי על הצד הטוב ביותר.

עלה והצלח.

חבך לכיתה...ממדינה רחוקה
ט"ו באדר תשס"ו
7. שטויות
איזה מתוך הלב ואיזה נעליים שטויות במיץ עגבניות.
ט"ז באדר תשס"ו
8. בעיקר נהנתי מהשיר שציטטת (מאת אורי מרתון)
אם אתה יכול להעלות לינק לשיר בשלימותו.
איזה רעיון נפלא. מעולם לא חשבתי על הזווית הזו - ההקרבה של אסתר בכל הסיפור..
אני חושב, שכל אחד מאיתנו איפה שהוא יכול למצוא בעצמו את סוג ההקרבה הזו. זו ממש הארה.
אנא, בנימין, אם אתה יכול להעלות את השיר בשלימותו..
ט"ז באדר תשס"ו
9. הכתב הליטאי לא יתבייש במוצאו
הוא לא יעשה חשבון נפש מעל גבי האתר של התנועה ממנו הוא בא. הוא ישרבב בגאון את השקפתו, יצנזר מה שבא לו לפי השקפתו בלי למצמץ לאף כיוון, אם רק באפשרותו, ויכניס במישרין או בעקיפין מכל הבא ליד.

לחיים לחיים.
י"ז באדר תשס"ו
10. ל-9
טוב שכתבת "אם יש באפשרותו". בכך סתרת את כל דבריך המופרכים.
י"ח באדר תשס"ו
11. "לבנימין, לבנימין אמר
ידיד ה' ישכון לבטח"! מלשות אבל אתה לא לגמרי צודק. גם אני מבין לליבך, עדיין כואב לי על כמה החמצות גדולות. והכי בולטת שבהם- הכתבה שהוכנה במוסף קולות, ערב פתיחת ה'זמן' בחודש אלול, והיה סיקור על כל הישיבות כולל הנידחות ביותר, ואף מילה על ישיבות תות"ל ברחבי הארץ והעולם. יוק. לא קיים. מה אתה מתבייש במוצאך? מה ביקשנו? פיסקה כמו כולם. לא משו מיוחד. ואם יש משו מיוחד שמצדיק כתבה בפ"ע גם זה אפשר!והעיקר לא לפחד כלל. בנימין, ה' ייתן לך כוח. מעריץ את כתיבתך המקצועית
י"ט באדר תשס"ו
12. הנה קישור לשיר כולו:
כ' באדר תשס"ו
13. כמו ש"ס---
'בנימין הצודק' - מחד, 'תשפיע' כמידת האפשר. מאידך, מה יה על ה'עצמיות'? לדעתי [העניה, אבל לא דלה]תפוס לשון ראשון. כלו', במידת הזהירות. למתוח את החבל החב"די במידה נסבלת [על רודפיה]. במבט שני: זה, בערך, מה שאמרו תמיד הפוליטיקאים שביקשו להכשיר צעדים ומעשים, שנגדם כתבת בטור הצמוד. עכ"פ - עמדתי [האישית] כעמדת 5...
כ"ג באדר תשס"ו