ב"ה יום רביעי, ט"ז תמוז תשפ" | 08.07.20
חנוכיה בניו יורק
חנוכיה בניו יורק
ועל הניסים...

בפניהם ניכרה תוגה. הם הביטו בנרות, כמו ביקשו לשאוב מהם נחמה אך את ארשת חזותם אפפה עננת יאוש * סיפור לחנוכה מאת בנימין ליפקין
הם התגוררו באחד מפרבריו של רובע פלטבוש. זר כי היה נקלע לביתם היה מזהה על נקלה את ארץ מוצאם של שוכניו. שני העשורים בהם התגוררו במטרופולין הגדול לא הקהו את הצבריות שדבקה בכל ישותם והפכה אותם למה שהם. אפילו האנגלית השגורה בפיהם הייתה בעלת אקצנט ישראלי מובהק. לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הם היגרו משיקולי פרנסה. בנשמתם, בהווייתם, בכל ישותם, היו ישראלים.

לא כן היה בן הזקונים. ארץ הלידה שלו אמנם הייתה ישראל אולם זמן קצר לאחר מלאת לו שנה כבר נפתח הפרק השני בחיי הוריו. שמואל הפך עד מהרה לסם, גדל כאמריקני לכל דבר.

*

בואם של שלושת הבחורים החב"דיים בפתח הבית בפלטבוש, כשבידיהם נרות חנוכה, היה טבעי. כמי שמבקרים מדי יום שישי במוסך שבבעלות ניסים ומזכים אותו בהנחת תפילין, הזמינו הם עצמם לביתו לאחד מלילות החג להדלקת נרות ומסיבה סמלית לכבוד החג. והוא נענה בשמחה.

בפניהם של ניסים ורעייתו ניכרה תוגה שאיש מהנוכחים בהדלקה לא יכול היה להתעלם ממנה. הם הביטו בנרות, כמו ביקשו לשאוב מהם נחמה אך את ארשת חזותם אפפה עננת יאוש קשה.

עם תום ההדלקה, עת נדם קולם של הבחורים בשירת "הנרות הללו", מזג הבוגר שבהם, מנחם, 'משקה' לכוסיות, היישיר מבט בעיניו של ניסים ובקריאה של חיבה פנה אליו באומרו: חנוכה היום, אמור לחיים.

אנחה כבדה נפלטה ספונטנית מפיהם של ניסים וחנה.

הוא כחכך בגרונו וחנה הייתה זו שפתחה בדברים.

אני אספר לך, אמרה. אנחנו אובדי עצות. לא יודעים מה לעשות. זה סם, הבן שלנו. כבר לפני יותר משלוש שנים הוא הכיר כאן צעירה. כשהתברר לנו שהיא גויה, לא ידענו את נפשנו. ניסינו להניא אותו מהקשר הזה. הרגשנו שעולמנו חרב עלינו אבל הקשר שנרקם ביניהם היה חזק יותר מכל דבר אחר.

כשראה שהדבר כה חמור בעינינו, ישב יחד איתנו לטכס עצה. הוא הבין כי הוא שרוי במלכודת אך היה זה למעלה מכוחותיו להתגבר עליה. בעצה אחת החלטנו שיסע ארצה ויתגייס לצבא. האמנו ששם הוא ישכח מהכול ויפתח אולי פרק חדש.

שלוש שנים תמימות חלפו ואחריהן הוא הופיע כאן והכול חזר לקדמותו. כעת הם רוצים להינשא. אנחנו כבר השלמנו עם העובדה הזאת ועתה הקדשנו את כל המאמצים על מנת להביא לכך שתתגייר. לשמחתנו, היא הביעה רצון מלא לכך אלא שכאן נתקלנו בקשיים בלתי רגילים שמציבים בפניה. איננו רוצים בגיור מלאכותי והרבנים שאנו באים עמם בדברים, מערימים קשיים אינסופיים בפניה.

מה יהיה? איך אתם יכולים לעזור לנו?

השאלה נותרה תלויה בחלל. האווירה בחדר נעשתה לפתע דחוסה. שלושת הבחורים שאך לפני שעה קלה הופיעו כאן שלווים ובטוחים בעצמם, מצאו עצמם עתה נועצים את עיניהם בשלהבות הנרות. כעת הייתה זאת תחינתם שלהם למוצא. לנס.

*

ואז, ללא הודעה מוקדמת, נפתחה דלת הבית.

מבטם של ההורים ביטא, טוב יותר מכל מילה אחרת, כי הזוג שבפתח אינו אלא סם ובחירת לבו הנכרית.

למראה נרות החנוכייה ניצת אור בעיניו של סם שלא ציפה לפגוש בשלוש דמויות חסידיות בבית הוריו. חנוכה היום, מיהר האב, ניסים, להתעשת, ואלו נרות החנוכייה.

סומק עלה בלחייו של סם שעה שניסה לסבר את אוזניה במעט הידוע לו על חג החנוכה.

עמידתה הקפואה שידרה ניכור שהלך וגבר מרגע לרגע. מאישוני עיניה נשלחו באחת גיצי אש בהביטה חליפות בנרות החנוכייה ובשלוש הדמויות שייצגו יותר מכול את הממסד האורתודוכסי האומר לה לאו.

לפתע ננערה על מקום עומדה כנשוכת נחש.

רגע אחד, קראה בקול באנגלית בעלת מבטא מוחצן שאינו מחמיץ שום אות. האם הלילה אינו ליל ה'כריסמסט'? מה אני עושה כאן לכל הרוחות?!

שש זוגות עיניים ננעצו עתה בדמות שברגע הזה נראתה רחוקה מרחק שנות אור מכל מה שהבית הזה על יושביו מסמל ומייצג. את הלמות הלב של כל אחד מהיושבים יכול היה לחוש גם הזבוב הטורדני שניסה לשווא לרתק את תשומת לבם.

ואז, לנגד עיניהם הקמות, הסתובבה הנערה, נשאה את רגליה, פתחה את הדלת וטרקה אותה אחריה בחבטה אדירה.

קודש הם - - -

א' בטבת תשס"ו