ב"ה יום רביעי, ט"ז תמוז תשפ" | 08.07.20
סיפורן של הנרות

שתי שלהבות של נרות, בשורה ישרה, בהקו מכל אחת מהחנוכיות. והסיפור שלהם מזוג היה בתום, בטהרה, בכנות (בנימין ליפקין, עלה במחשבה)
הם ניצבו נרגשים מול שורת החנוכיות שבעובי הפתח. כל אחד מיקד את מבטו בשלהבות הנרות שבחנוכייה הפרטית שלו. הגדולים, בארשת חשיבות עצמית, הביטו בהנאה גלויה על כוסיות השמן שמהן עולה הפתילה בנרותיהם. הקטנים השוו את הגבהים של הנרות הצבעוניים. ואז נשמע קול מורם של אחד מהם. המורה אמר שצריך להקשיב לסיפור של הנרות. לרגע השתררה דממה ואחר שוב כבש את הסלון בליל קולות ילדותיים שעסקו בלהט בפשר הסיפור אותו לוחשות הנרות.

*

מתוך חדווה עילאית של "אני מתפלל לדעת זה התינוק", תוך כדי ניצול רגעי הסגולה של האחווה המשפחתית, בחסות השקט שהשתרר אותו הפרו רחש הסביבונים על הרצפה ולעיסת הסופגניות - ניסיתי אף אני לקיים את הוראת הנצח של הרבי ולהאזין למה שהנרות מספרים.

שתי שלהבות של נרות, בשורה ישרה, בהקו מכל אחת מהחנוכיות. והסיפור שלהם מזוג היה בתום, בטהרה, בכנות. באורם הזך הם ביטאו את סיפורה האחד והיחיד של אמונה. שלא דבק בה רבב. שאין בה מתום.

אמונה שנותרת באותו תלם ובאותו מקצב גם כשבחוץ מנשבות רוחות עזות ומארובות השמים הפתוחות ניתך מטר עז. אמונת אומן שגם כשבחוץ תשכל חרב ובחדרים מבעיתה אימה, נותרת בוטחת ובטוחה. אמונה היונקת את כוחה מאותו פך שמן טהור שנמצא מתגולל לפני אלפי שנים והצית את האור בן שמונת הימים.

*

והסיפור הזה, סיפור האמונה, אינו רק סיפורם של מתתיהו ובניו המכבים שניצבו כמעטים אל מול היוונים והמתיוונים והשיבו מלחמה.

הסיפור שבפי הנרות הוא סיפורם של עוד אלפי נרות דומים ששלהבת עולה בהם, בעצם רגעים אלו, בידי חיילים, קצינים, אלופים ומצביאים בצבא האור הכובש את העולם כולו.

את לפיד האמונה הבוער במלוא להט עוצמתו בלב כל אחד מאותם אלפי חיילים, הם מציתים ברבים באמצעות אלפי 'שמשים' ו'נרות'. נר של שעווה שאליו חוברים עוד שמונה נרות של שמן. נר של אמונה המצית את הנרות הספוגים בחכמה, בינה ודעת.

כי רק כוחה הגדול של האמונה יכול לגבור על הדמדומים ועל התהיות האורבים בכל שעל. רק אורה הבוהק של האמונה, ביפעת טהרתה, יכול להאיר את חשכת הגלות הזועקת מכל פינה. רק הדבקות הנצחית במאור יכולה לגבור על אחת-עשרה שנות חושך כפול ומכופל.

רק המבט באור פני מלך יכול להוציא אל רחובה של כל עיר, על פני היקום האנושי כולו, שירה ואורה של הודיה והלל, על ניסיך - בשנות האורה והברכה, ועל נפלאותיך – בעצם הקיום והפריחה בימים אלו, ועל ישועותיך – במהרה בימינו.

כ"ו בכסלו תשס"ו