ב"ה יום רביעי, ט"ז תמוז תשפ" | 08.07.20
"פריילאך זאל מען זיין"

לא צריך להיות מבין גדול כדי לזהות את אותו ניגון שחובר ביו"ד כסלו תקפ"ח ואת הלך הרוח של החסידים (בנימין ליפקין - עלה במחשבה)

הניגון המיוחס ליו"ד כסלו, יום גאולתו של האדמו"ר האמצעי, דמיניה קא אזלינן, חובר בשנה הראשונה של היותו ליום סגולה, במסגרת 'לשנה אחרת קבעום', שנת תקפ"ח.

היה זה יום למחרת הסתלקות הרבי. כל מי שנחשף לדברי הימים ההם, אינו יכול שלא להישאר שווה נפש לנוכח התנועה הניגודית ששרתה בו-זמנית על עדת החסידים.

ביום ט' בכסלו, אירעה ההסתלקות. נקל לשער כי רוחם של החסידים הייתה שפופה. מה מקום היה לחגוג את יום החירות שאירע שנה אחת קודם לכן, שעה שלנגד עיניהם ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש. ברור לחלוטין כי לתחושה הקשה שאפפה את הכול תרמה גם העובדה שהרבי, כ"ק האדמו"ר האמצעי, נסתלק בהיותו בן נ"ג שנה בלבד.

ואף-על-פי-כן, חזקה על החסידים, הוראתו הברורה של רבם, להיות שמחים. כי כן ציווה עליהם בימים האחרונים שבטרם הסתלקותם. כך נולד השיר (שבשנים האחרונות קיבל תחייה והפך נחלת הכלל, אם-כי בהטיה קלה מ'נוסחו' המקורי): "דער רבי האט געהייסן פריילאך זיין, פריילאך זיין, פריילאך זאל מען זיין".

במרוצת הדורות, אירעו עוד דברים בדברי ימי רבותינו נשיאינו, אשר בעיצומם של ימי מבוך ודמדומים, הייתה ההוראה להיות בשמחה. הביטוי הבולט ביותר לכך, בדורנו, דור השביעי, הייתה בהוראת הרבי שניתנה בשמחת-תורה תשל"ח, לאחר התקף הלב, להוסיף בשמחה ביתר שאת וביתר עוז.

כשדמעות ובכי בקולותיהם ובגרונם, שרו החסידים: "דער רבי זאל געזונט זיין, משיח זאל שוין קומען". ועם הגיע בשורה על הטבה במצב בריאותו של הרבי, אף הרהיבו לשורר: "דער רבי איז געזונט".

(14 שנים לאחר מכן, ימים אחדים לאחר כ"ז אד"ר תשנ"ב, באה לעולם הפיקציה בדמות: "ס'וועט זיין א רפואה שלמה ברוב שירה וזמרה". למרות שכיום הזה, הרוב המכריע של עדת החסידים כבר יודע אל נכון כי לא הנוסח הזה ולא משלו, לא יצאו מפה קודשו של הרבי באותם ימי 'יושב בסתר' – השתרש, משום מה, מטבע הלשון בן שלוש מילות האלמוות הללו בפי כל יונק וקשיש, משל מפי הגבורה יצא).

*

לא צריך להיות מבין גדול בקולמוס הנפש ובעולם השירה כדי לזהות את התווים המדויקים של אותו ניגון שחובר ביו"ד כסלו תקפ"ח (או בימים הסמוכים לו), על מנת לקלוט את הלך הרוח של החסידים.

למרות שהקו הכללי הוביל לעברה של השמחה, בתווי הניגון כמו במקצב שלו, ניכרה ערוגת הקרקע שבו הוא נזרע ונשתל עד שצמח. השיר אכן מוליך את החסיד המשורר מתנועה של מרירות אל ההפך הגמור שלה, אך הוא עושה זאת צעד ("פריילאך זיין") ועוד צעד ("פריילאך זיין"), עד שהוא מנתר אל השמחה בטהרתה ("פריילאך זאל מען זיין"), ובתוך כך, הוא שב, מחדד ומזכיר כי יש לעשות זאת, כי כן ציווה הרבי. גם כשהניגון מגיע אל שיאו, הוא עוד נותר בקרקע המציאות אם-כי תוך התייצבות בוטחת.

קווים מקבילים ניתן למצוא לכך בשוני הגדול שבין שירת 'והיא שעמדה' בניגון העממי, אותו נוהג לשיר העולם כולו, לבין 'והיא שעמדה' בנוסח החב"די.

השיר העממי המקפץ של 'והיא שעמדה' הוא לכאורה קצבי יותר, אבל כמו אותו סביבון בשיר הילדות, השיר הזה, מנתר, מנתר ומסתתר. הביטו בשפת הגוף של ה'עולם' המשורר אותו בימי הפסח. הראש מתנועע אנה ואנה, העיניים עצומות והפה ממלמל ושר. התנועה של "אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו", מתנגנת בגוון של סימן שאלה והיא מכפילה את עצמה, ועליה באה התשובה "והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם". בכל דור ודור אכן עומדים עלינו לכלותינו, אומר ה'עולם' בשירתו עצומת העיניים, אבל, אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.

השיר החב"די של 'והיא שעמדה' הוא אחר לחלוטין. אין בו קצב תוסס וקשה לרקוד בו אבל כל כולו משדר עוצמת ביטחון. המבט אל העומדים עלינו לכלותנו הוא מתוך עיניים פקוחות לרווחה. והיא שעמדה – מכריז השר בטון המתמשך - לאבותינו ולנו. והאוקטבה עולה ומתנשאת, כמו זוכרת ומזכירה את מוראות כל הדורות שקדמו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, ויורדת במורד הדורות והשנים, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ובאותו טון, באותה המשכיות, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

התנועה החסידית אינה נותנת מקום לאשליות או לציפיות שווא. גם לאחר הבטחת הטוב שב השיר ומסתלסל, אינו מרפה, שוב ושוב, תוך כדי בידוד המילים והגייתם המדוקדקת באופן שאינו מותיר מקום לספקות: אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. וכנגדם באה השורה התחתונה, הבהירה, ה'חותכת': והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

*

אם תרצו, זהו הבידול הראוי. עליו גאוותנו.

הימים הם ימי בחירות שבהם הארץ מזדעזעת ת"ק על ת"ק פרסה. כל שעה מביאה עמה בשורה אחרת אבל מי שירצה לדעת למה מקדיש הביטאון הרשמי של חב"ד, בשבוע כזה את דפיו יגלה בין דפי 'כפר חב"ד' עוד פרק בסדרת המכתבים המתורגמים של הרבי בפרסום ראשון; אוצר בלום של סיפורת אותנטית שמביא, זה השבוע הרביעי, הרב יהושע מונדשיין; הנאומים המאלפים של הרב לאזאר ועו"ד דרשוביץ בכינוס השלוחים; ועוד.

היינו מרשים לעצמנו לייחל כי מי שיבקש לדעת את דברה של חב"ד לאומה, בשעה כזאת, יטול לידיו את גיליון 'שיחת השבוע' ויגלה במאמר הפותח, לקח מאלף, שווה לכל נפש, באור פנימיות התורה (ללא אקטואליה רכה או 'קשה'; מותר, אפילו מומלץ) על התייצבותו של יעקב רגע לפני שהוא חוצה את העם אשר עמו לפני מחנות, כשהוא נושא עיניו אל על ומבקש: הצילני נא מיד אחי מיד עשו (עוד שיר חסידי של מיצוי הרגש).

מי שירצה להגיע אל השיח הפנימי של חסידי חב"ד בימים אלו, יגלוש אל 'שטורעם' וככל שיגלול לאורך ולרוחב את העמוד, יגלה פולמוס על 'אגרות' או דיון על התקשרות לצד דיווחים על המלאכה האמיתית בה שרויים המוני שלוחים בכל קצווי תבל.

זוהי אמונה מוצקת. זהו ביטחון שיש בו ממש. עיניו בארץ וליבו בשמים. כך ניתן לנהל את קרב המאסף אל מול הגלות הקשה. בדורון, בתפילה ובמלחמה.

בהימצאנו בימים שבין לידת חסיד (יו"ד כסלו) ל'ברית המילה של חסיד' (י"ט כסלו), בהיוותרנו, יתומים, לבדנו, ושרו של עשו, המייצג את מלכות הרשע של קושי הגלות, נאבק עמנו עד כדי פציעה - יכול נוכל לו.

י"א בכסלו תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
3
1. חיים יהודיים
בגליון האחרון של שיחת השבוע במדור חיים יהודים כתבו על נוצרי שתרם ליהודי. אגב, בבית הכנסת שאני מתפלל בו ומחלקים שיחת השבוע הודיע הגבאי שזה השבת האחרונה שזה נכנס מפני שהוא פגע בניצולי שואה שכאילו חב"ד לקוחת כסף מנכדים של הנאצים
י"א בכסלו תשס"ו
2. מרגש
תודה.
י"א בכסלו תשס"ו
3. מה הוא רוצה?
מה רוצה הכתב שליט"א?
י"ב בכסלו תשס"ו