ב"ה יום שלישי, כ"א מנחם-אב תשפ" | 11.08.20
התמימים השלוחים לטורקיה בשדה התעופה
התמימים השלוחים לטורקיה בשדה התעופה
אגדה של פסח. נוסח טורקיה

אילו לא הודיעו לנו שלא נוכל להעלות את הקרטונים לטיסה, דיינו. אילו לא עצרו אותנו במכס, דיינו. אילו לא אבדו שני תיקי תפילין, דיינו. אילו לא נותרנו עם 2 קילו מצות ל-700 איש, דיינו. אבל בכל שליחות ושליחות הקב"ה מצילנו מידם, והרבי מסייע לנו. בנצי ששון ביומן שליחות מרתק מטורקיה, בליווי תמונות (לתקן עולם)


מאת בנצי ששון, אנטליה, טורקיה

באותו בוקר, ערב חג הפסח, כשהייתי בדרך לשדה תעופה. הייתה בתוכי הרגשה שמדובר בעוד עריכת סדר קטן ותו לו, הרגשה שגרמה לי להיות רגוע ושלוו לחלוטין.

גם מספר ימים לפני כן, כשנפגשנו, כל חברי הקבוצה ליום עיון לקראת היציאה לשליחות בטורקיה, הובהר לי שאני הוא זה שיהיה 'אחראי' על הקבוצה, לא היה נראה שאכן מדובר באחריות רבה. הניסיון מהשנים שעברו מעריכת לילי סדר בנפאל, תאילנד, הולנד ואוקראינה כמו טפחו על שכמי כאומרים לי: "זה קטן עליך". וכך למרות כל המחשבות, התחושות וההרגשות הגיע רגע האמת, שהראה לי שבחיי היום יום כמו שלנו, שום דבר לא בטוח במאת האחוזים, וזאת בשל כך שיש מישהו שמנווט את הכול ממרומים.

דרמה בשדה התעופה

שבוע לפני היציאה התאספנו יחד כל חברי הקבוצה ליום גיבוש והכנה לקראת היציאה לשליחות בטורקיה. הרב מענדי קרמר שבמשך ארבעת השנים האחרונות לקח לידו את הארגון והניהול על הסדרים בטורקיה לנופשים הישראלים, ישב עימנו במשך מספר שעות והתווה בפנינו את דרכי הפעולה וכן את הפרטים החשובים אותם זקוקים אנו לדעת במשך הזמן בו נשהה בטורקיה.

יום לפני הטיסה התאספנו יחד מספר בחורים בישיבת 'תורת אמת' בירושלים בכדי לארגן בקרטונים 'מאובטחים' את עשרות בקבוקי היין, חבילות המצות, האוכל הכללי והפרטי. וכל זאת בכדי לוודאות שלמרות תלאות הדרך נקבל בשלמות את כל המצרכים הדרושים לנו לעריכת הסדר וכן לזמן שהותנו בטורקיה.

889_1_400

בשעת בוקר מוקדמת, קרוב לשעה שש בבוקר, החלו אט אט חברי הקבוצה להתאסף בשדה התעופה. לאחר שכולם הגיעו ואיתם גם 30 הקרטונים העמוסים בציוד לעריכת לילי הסדר, החלה השיירה לנוע לכוון הבידוק הביטחוני כשעל פני התמימים נסוך החיוך שאומר: "יוצאים לדרך".

השיירה שהתקדמה לה לאיטה בשדה התעופה, משכה תשומת לב רבה מהעוברים ושבים שגדשו את שדה התעופה. כמות העגלות והבחורים החבדניקי"ם שליוו את העגלות כמו נתנו הסבר לכולם במה המדובר. אלו שלא היו בטוחים לאן ממריאים החבדניקי"ם שעות ספורות לפני החג, שאלו והתשובה שאותה הם קיבלו, גרמה להם להרים גבה, כשהם מפטירים: "החבדניקי"ם האלו, שיהיו בריאים, אנשים מיוחדים".

השיירה נכנסה למסלול הבידוק, ואז משום מקום, הגיח לעברנו עובד ביטחון שהציג את עצמו כמנהל משמרת, כשהוא מודיע לנו בצורה חד משמעית שבשום פנים ואופן לא תינתן לנו האפשרות להכניס את עשרות הקרטונים לתא המטען של המטוס. ההרגשה הייתה שהכול ירד לטמיון, פניו של קרמר כמו אמרו את הכל, וגם כשהוא הסביר בצורה יפה למנהל המשמרת שזה נעשה בידיעת החברה והכול ידוע וסגור מראש, הפטיר הוא: "מצטער, אלו החוקים החדשים, תשכחו מזה".

ההרגשה הייתה מאד לא נעימה, הבחורים שמרו על זכות השתיקה, כשל אחד צייר לעצמו את הבאות, היחידי שהחדיר בנו מעט תקווה, היה מנדי, שדאג לומר לנו, 'אין מה לדאוג הכול יעלה על המטוס'.

בינתיים, הושארה ערימת הארגזים מאחורינו. כל אחד מאיתנו לקח איתו את דבריו הפרטיים וכן ארגז אחד שאותו הורשינו לקחת וכך המשכנו מהבידוק הביטחוני לעבר עמדת הצ'ק-אין.

889_15_400

המבטים של עובדי הביטחון, דיילות הקרקע וכן שאר הנוכחים ליוו אותנו פנימה, הם הרגישו וגם דאגו לומר את מה שאנחנו חשבנו, הרבה לא היה ניתן לעשות ואנחנו המשכנו הלאה בתקווה שנזכה לשמוע בשורות טובות.

הזמן היה לרעתנו, זמן הטיסה התקדם במהירות ואנחנו עדיין היינו בעמדת הצ'ק-אין. וכאילו זה לא הספיק, לפתע התברר ששתי מזוודות של שניים מהתמימים נעלמו, דבר שעיכב את הקבוצה כולה. בשל קוצר הזמן הוחלט להמשיך לכוון בית הנתיבות. שניות ספורות לפני שעברנו את בדיקת הדרכונים קיבלנו את הידיעה המשמחת שכל הקרטונים הועלו לטיסה שלנו, וכן ששתי התיקים האבודים נמצאו בבור הביטחון, וזאת לאחר שהם נעלמו מעיני בעליהם בזמן ההמולה וההתרחשויות שקרו עימנו בבידוק הביטחוני.

"טיסה 750, מתל אביב לאנטליה נסגרת כעת, הנוסעים האחרונים מתבקשים לסור בזריזות אל עבר שער B6". הודעה זו נשמעה מספר פעמים במערכת הכריזה של שדה התעופה בזמן בו עשיתי את דרכי על עבר השער. כשהגעתי למקום הבנתי שעוד שתי בחורים עדיין חסרים וניסיתי לעשות ככל שביכולתי בכדי לעכב ולו במעט את סגירת השער. שניות ספורות לאחר ההודעה האחרונה, בו גם קיבלתי אזהרה שאם אני אמשיך לחכות ולא יעלה למטוס אני יישאר בארץ, זיהיתי באופק את הבחורים החסרים כשהם גומאים במהירות את מסדרונות הענק של השדה תעופה.

את הרגע בו התיישבתי על כיסא המטוס, קשה לי לשכוח, המבטים על פניהם של הבחורים שישבו מסביבי כמו דיברו בעד עצמן, עוד לא יצאנו לדרך, וכבר הספקנו לעבור חוויה לא כל כך נעימה, עכשיו שידענו שהמטען איתנו ההרגשה הייתה אחרת, ואנחנו רק קיווינו שה'סטרא אחרא' תסתפק בזה.

שניות מספר לפני שהמטוס המריא אל על, הספקנו לקבל מספר הודעות SMS ממנדי קרמר שדאג לדווח לנו על הזמנים הנכונים של כניסת החג, וכן עוד מספר פרטים חשובים.

889_14_400

המטוס המריא, ואנחנו כבר החלנו להתכונן לשלב הבא. לאחר שהמטוס תפס גובה והתאזן במקצת, עברנו ברחבי המטוס וחילקנו פליירים המזמינים את הנופשים הישראלים ללילי סדר במלונות המפוארים ביותר של אנטליה. המראה שלנו וכן הפרוספקטים שחילקנו גרמו להתעניינות רבה בקרב מאות הישראלים שהיו בטיסה, כאשר עד רגע הנחיתה עדיין היינו עסוקים במתן תשובות למגוון השאלות, וכן בעדכון הנוסעים בלילי הסדר המחכים להם בעיר הנופש אליהם הם נוסעים.

אל מסוע המזוודות הגענו בזריזות כשאנחנו מצטיידים במספר רב של עגלות. הקבוצה התפרסה על פני המסוע כולו בכדי לזרז את התהליך של העמסת הקופסאות הרבות. אט אט החלו המזוודות וכן חלק מהקרטונים להיערם על גבי העגלות. חלק מהבחורים התפזרו ברחבי השדה בכדי לחלק פליירים לשאר הישראלים שנחתו באותו זמן בשדה התעופה. בתחילה היה נראה שתוך מספר דקות נסיים עם ה'טקס' המיוחד של העמסת הציוד. אלא שאז החל לעבור זמן רב בלי שנקבל כל חבילה. מה שהיה נראה בתחילה כעיכוב התברר כבעיה וזאת לאחר שכל נוסעי המטוס עזבו ממזמן את מסוע המזוודות, ואנחנו נשארנו לבד מחכים למספר רב של קופסאות שמשום מה התמהמהו מלהגיע.כשהבנו שמדובר בבעיה, פנינו לעבר המשרד המטפל בבעיות כגון אלו, רק שגם שם לא ידעו מה להגיד לנו, ואנחנו התחלנו לחשוש ששוב פעם מדובר באיזו 'פשלה'. לאחר מספר דקות נשמע צעקה מאחד הבחורים שזיהה את כל החבילות כשהן מורדות מאחת המעליות הרבות יחד עם עוד מספר תיקים אבודים.

זיק של שמחה ניצת מחדש בעיננו, ואנחנו החלנו בהעמסת הציוד על העגלות הרבות שהועמדו לשם כך. כשחלק מאיתנו עסקו בהעמסת הציוד, פנתה קבוצה אחרת לניקיון הארגזים שהתכולה בהם נשברה או נפגמה, לאחר כמחצית השעה התארגנו לקראת יציאה כאשר אנחנו משאירים מאחורינו 2 מזוודות שנעלמו ובתוכם זוג תפילין ביגוד רב ואוכל פרטי לחג. בתקווה שהם ימצאו ע"י חברת התעופה.

השיירה החלה לצעוד לעבר היציאה משדה התעופה. כשהפעם עיניים אחרות בחנו אותנו. היו אלה אנשי המכס שלא הסירו ולו לרגע קט את עיניהם, הם דאגו לעקוב אחרינו במשך כל השעה בה התרוצצנו בשדה התעופה. כשהשיירה הגיעה על דלפק המכס, כפי שחששנו התבקשנו לעצור ולעמוד בצד. למקום הגיע מנהל תחנת המכס, שעקב אחרי הנעשה מהרגע שהוא הבין שהקרטונים הרבים שייכים לנו. עוד לפני שהוא התחיל בתהליך הבירוקרטי בנוגע לארגזים, הוא התעניין לדעת מה היה מעשינו בחדר השירותים זמן רב כל כך. הסברתי לו שנשברו לנו מספר בקבוקי יין וכל מה שעשינו זה ניקינו את הבקבוקים השלמים והעברנו אותם לארגזים חדשים, ואז אני מבין שה'מנהל' אינו דובר אנגלית. כשראיתי שהוא מאוד מסוקרן והוא פונה לכוון חדרי השירותים התלוויתי אלי כשאני מנסה להסביר את הנעשה במגוון שפות שחלקם ידועים לי במקצת וחלקם הומצאו ברגעים האלו ממש, וכל זאת בכדי לסבר את אוזנו. רק כשהגענו לחדרי השירותים והראיתי לו את חלקי הבקבוקים השבורים, וכן את הכמות האדירה של מגבות הנייר הצבועים בכתמי יין, הוא נרגע וכך גם אני, חשבתי שסיימנו ואולי נצא סוף סוף מהמיצרים לכוון בתי המלון אלהים היינו אמורים להגיע, אבל אז התברר לי שרק עכשיו מתחילה האגדה של פסח, אגדת תוצרת טורקיה.

כמו שהזכרתי מקודם, מנהל המכס, לא היה דובר אנגלית, ולמקום הוזעקה אחת מדיילות החברה איתה הגענו, שהסבירה לנו שלפי חוקי המדינה אין אפשרות להכניס את הארגזים לתוך המדינה. המבוכה, ההלם, השוק ואולי האי הבנה גרמה לנו לאבד את עשתונותינו, ניסינו להסביר, לומר, לספר ואפילו לשחד ופשוט לא היה עם מי לדבר, מנהל המכס חמור הסבר, לא היה מעוניין לשמוע ולהתעסק איתנו בשום פנים ואופן, הוא קבע והוא לא התכוון בשום פנים ואופן לשנות את דעתו שלו.

889_13_400

רמת העצבים עולה למקסימום

ברגע בו הבנו שאנחנו לא נצליח לשנות כלום, החלנו בסדרת הודעות SMS שנשלחו למארגן הסדרים ר' מנדי קרמר, שבהודעה החוזרת אלינו ביקש מאיתנו ליצור קשר עם סוכן 'השטיח המעופף' – גיל, שהיה אמור להיות באזור השדה תעופה. לאחר בירור קצר התברר שאולי הוא נמצא בחוץ, וכך לאחר מספר דקות ניתן לי האישור לצאת מהשדה בכדי לתור אחר אותו 'גיל'. כשיצאתי החוצה המקום היה ריק מאדם, כל מאמצי למצוא טלפון באזור נפלו לטמיון. אחרי הסתובבות בכל האזור בו הוא היה אמור להיות, החלטתי לשוב על עקבותי, ואז הגיח למקום צעיר נחמד שהציג את עצמו כשלוחו של גיל, וכך הגעתי לגיל, שלאחר התייעצות קצרה החליט לשלוח יחד איתי את אחד מעובדיו שינסה לשכנע או לשחד את מנהל המכס.

גם כאן, עברה לה שעה, ומנהל המכס נותר בשלו. הסוכן הטורקי שנלווה אלי, דאג ליידע אותי על כך שבשנים שעברו הוא עזר לקבוצות החבדיו"ת שבאו לערוך את הסדרים, וגם לתיירים אחרים שנזקקו לו ושתמיד זה הסתדר, 'אבל הפעם', הוא אמר לי: 'מדובר במנהל קשוח ביותר וזה לא יהיה פשוט בכלל להניא אותו מהחלטותיו'.

חלק מהבחורים שהעייפות הכריעה אותם אחרי עבודת האריזה בשעות הלילה, והיציאה המוקדמת לעבר שדה התעופה, גרמה להם להירדם על מסוע המזוודות שהיה מושבת. אם לרגע חשבנו שבזה הסתיים הסיפור, הרי שטעינו כאשר התבקשנו ע"י מנהל המכס להביא את כל הארגזים לעבר עמדת הבידוק, שם הוא דאג לפתוח ארגז אחרי ארגז, כשהוא ממספר כל מצרך, ודואג להעלות לנו את רמת העצבים למקסימום.

889_3_400

השעה הייתה 2 בצהריים, השעון רץ, ועצם הידיעה על כך שבעוד כ 5 שעות נכנס החג גרמה לנו להיכנס ללחץ וחרדה מפני הבאות.

לאחר זמן מה החליט מנהל המכס על שחרורם של 21 בקבוקי יין, מתוך 240 שהבאנו איתנו, וכן את שקית הפרסים שנועדה לילדים שהשתתפו בסדר, ועוד מספר פריטים, כאשר שאר הדברים נלקחו אחר כבוד לעבר משרדי המכס. התמימים ניסו לעצור את העגלות, אבל זו הייתה מלחמה אבודה מראש, הרבה לא היה מה לעשות, ולנו לא נותר אלא להביט בעגלות ובציוד העצום שהוכנס לתוך חדר גדל מימדים, כשהוא ננעל ע"י סוגר ובריח. אנחנו נשארנו ערירים, כאשר רק רכושנו הפרטי איתנו ותו לא.

במשך כל השעות הללו, קיבלנו אין ספור של הודעות SMS מהארץ, שזו בעצם הייתה הדרך היחידה בה היינו יכולים להיות בקשר עם העולם החיצון.

לאחר שעבר זמן ושום דבר לא השתנה, הוחלט לשלוח את חברי הקבוצה לעבר בתי המלון בכדי שיוכלו להתחיל בארגון הסדרים. אני נשארתי במקום בכדי לנסות לשחרר את הסחורה, בזמן שהקבוצה עשתה את דרכה החוצה התקבלה הצעה מהארץ ליצור קשר עם מקורב של הרב חיטריק שנמצא באיזור שלנו ויש לו כוח השפעה, כמה דקות לאחר מכן הוא כבר היה על הטלפון ואנחנו העברנו את השיחה ישר למנהל המכס, הבעות הפנים של מנהל המכס היו נראים חיוביות ואני ציפיתי שזה הסתיים בטוב, עברו להם 20 דקות, השיחה הסתיימה, ולמרות החיוכים וכל התחושות השיחה לא עזרה ואנחנו נשארנו בלי כל הציוד שלנו. לאחר שהבנו שחבל על כל רגע החלטנו לעזוב את המקום, בתקווה שמהארץ יצליחו לסדר משהו דרך השגרירות או אנשים בעלי השפעה מטורקיה עצמה.

הרגשה של החמצה, ליוותה אותי כשיצאתי מתחומי שדה התעופה, כשהגעתי להסעה היה ניתן להבחין היטב בהבעת הפנים הקודרת שהייתה נסוכה על פני הבחורים. רק המחשבות על הסדר ה'מיוחד' שהולך להיות לנו בלי כל הציוד הנדרש לכך גרם לנו להיות נדכאים.

889_400

השמחה מוקדמת מידי

התחנה הראשונה אליה הגענו, היה זה מלון רסיה, הממוקם בעיר אנטליה עצמה, שם אוכסנו בשנה שעברה ציוד וחומר הקשור לפסח, דבר שהפיח בנו מעט תקווה שבעז"ה יהיה שם ואפילו קצת פריטים שיעזרו לנו ב'סדר'. כשהגענו למקום נוכחנו לדעת שמשום מה לא כל מה שדווח לנו היה שם, וגם מה שכן היה, היה במצב מוזנח ומעורר חמלה.

לאחר מכן פנינו לסופרמרקט עירוני בכדי לעשות קנייה של ירקות ופירות שאיתם נעשה את החג. כשהגענו למקום, כל הנהלת החנות הייתה על הרגליים, הכמויות האדירות שהעמסנו לעגלות גרמו לרבים מעובדי הסופר להגיש לנו עזרה ותשומת לב מירבית.

ואז בעיצומם של הקניות, נשמעת זעקת שמחה מפי אחד מהבחורים שלפלאפון הנייד שלו התקבלו ההודעות מהארץ, כאשר הוא צועק: "הסחורה שוחררה, והיא בדרך אלכם". אי אפשר לתאר את מה שהיה שם, מצב הרוח של כולם השתפר בין רגע, והחיוך היה נסוך על פני כולם, כאשר כולם המומים מהבשורה הטובה שנחתה עלינו כעת.

ישר לאחר הקניות יצאנו לעבר השדה תעופה בכדי להעמיס את כל הסחורה המשוחררת, למרות העייפות וכל התלאות שעברנו לפני כן, הבחורים היו ערניים לחלוטין, ההסעה המתה מקולות שמחה, וכשהגענו לשדה תעופה קפצו הבחורים מהרכב בכדי לקבל את הסחורה המשוחררת.

לאחר מספר דקות של המתנה, התברר שאנחנו צריכים לפנות למשרד הנמצא בטרמינל אחר, ואכן תוך דקות ספורות היינו במקום. לאחר מספר דקות התלווה אלינו פקיד המכס, שהחל לדבר איתנו ולהסביר לנו דברים משונים שפשוט לא הצלחנו להבין אותם.

דקות לאחר מכן שחזרנו לטרמינל בו הוחרמה לנו הסחורה התברר שהשמחה שלנו הייתה לשווא, בתחילה הנהלת המכס ביקשה רק מסמך מסוים, ולאחר הרבה מאמצים שהשיגו אותו, החליטו אנשי המכס שהם מעוניינים בעוד מספר מסמכים שלא הייתה לנו את האפשרות להשיג אותם בזמן המועט שנשאר לנו.

גם הפעם, המתנו, ציפינו לבשורה או שינוי לטובה, רק שזה לא הגיע, ואנחנו הבנו שאת הסדר הזה נצטרך לחגוג, עם קצת מצות, מספר בקבוקים של יין, ומעט אוכל שהבאנו איתנו בחיקנו.

בשדה התעופה נשאר התמים צביקה ניימן יחד עם אחראי חברת 'השטיח המעופף' –גיל, בתקווה לנסות ולשחרר ולו מעט מהאוכל שהוחרם לנו. אנחנו עלינו על ההסעה כשפנינו מועדות לכוון חוף לארה שבסמיכות לעיר אנטליה שם ממוקמים בתי המלון בהם אנו אמורים לערוך את לילי הסדר.

889_2_400

עכשיו שהיינו כבר בדרך ליעד הסופי שלנו, עם הממצאים הלא כל כך נעימים, הבנתי שאנחנו נצטרך לעשות 'סדר' בכל הבלגאן הזה, 'ליל סדר' שלמרות כל מה שעברנו הצטרך להיות חוויתי ומיוחד במינו.

המלון הראשון אליו הגענו היה 'טיטניק', ירדתי מהרכב יחד עם הבחורים מוישי פולק ולייזר זוננפלד שהיו אחראים על הסדר במלון.

מהטיטניק לקרמלין

רגע האמת הגיע, למספר דקות נעלמו לי המילים מהפה, כל מה שהכנתי בראש כמו ברח לי מהפה, היה קשה לי לבטאת את מה שחשתי פנימה עמוק, לא ידעתי איך אני אמור להעביר להם את התחושה הנכונה וההרגשה שתיתן להם את החוזק לעשות סדר מכלום. חלוקת המוצרים המעטים שהיו לנו הייתה קשה חוץ מכיפות, מספר קטן של הגדות, ו 5 בקבוקי יין לא היה לי כלום להביא להם. ואז המבט שלנו נפגש, והמילים שהגיעו אלי כמו משום מקום יצאו לי מהפה בלי אפשרות לסגור אותו: "מוישי, לייזר, אנחנו שלוחיו של הרבי, מה שיהיה, ומה שגם קרה הכל זה רצונו, ולנו לא נותר אלא לקיים ולמלאת את מבוקשו, יהיה טוב, תפציצו ואני בטוח שיהיה לכם הרבה הצלחה. החיבוק בינינו כמו סיים את הדקות המיוחדות הללו, וכך לאחר מספר סידורים קצרים, ולאחר שווידאנו שהם אכן קיבלו אולם לעריכת הסדר, עזבנו את המקום כשאנחנו מבטיחים אחד לשני להיפגש לסעודת חג, וזאת למרות המרחק הרב השורר בין בתי המלון.

889_4_400

889_6_400

משם המשכנו לבית המלון הבא, 'הקרמלין'. היופי וההדר בצבצו מכל עבר, ואנחנו התחלנו לפרוק את התיקים ואת מעט המוצרים שהיו ברשותנו.

התמימים מענדי וישראל יוזביץ, ושניאור שטיינברג שהיו אחראים על עריכת הסדר במלון העמיסו את מיטלטליהם המעטים על העגלות, וגם כאן חזרו על עצמם אותם דקות בהם ניסינו יחד לחשוב כיצד לערוך את הסדר בצורה הנכונה והמעניינת ביותר, וזאת למרות המצב הבעייתי.

889_11_400

הפעם בשל הסמיכות בין בתי המלון שלהם למלון בו אני וחברי שהינו, החלטנו להיות בקשר ולהיפגש לעיתים תכופות, ואולי גם לדאוג לאיזה ביקור גומלין אצל חברינו בבית מלון המרוחק.

עכשיו הגיע תורי, אחרי נסיעה קצרצרה, נכנס הרכב בשערי המלון 'טופקאפי', השעה הייתה 6 וחצי, 8 שעות אחרי הנחיתה מישראל, זכיתי סוף סוף להגיע למקום בוא אני אמור לארגן את הסדר. את פני קיבלו דיילי בית המלון שהיו לבושים כסולטנים טורקים, הסגנון הטורקי ניבט מכל עבר, ואכן הרגשתי בטורקיה. זמן למחשבות לא היה ואני ישר פניתי להעמסת הדברים לעגלה שחנתה בסמיכות לרכב. לא היה לי עם מי לדבר, להתייעץ או לשתף, ואני נכנסתי בגפי ללובי המלון.

לאחר מספר דקות התברר לי שעדיין אין אולם לליל הסדר, ואני הרגשתי שאני עומד לקרוס מכל המאורעות שקרו עד עתה, ואלה שעדיין קורים ויקרו בעתיד.

ואז הגיע צביקה, החברותא שלי, המבע על פניו כבר סיפר לי שלשחרר את הציוד הם לא הצליחו, ואנחנו נגשנו יחד לסידורים שהיו רבים כאשר בעוד כשעה קלה נכנס החג.

המראה שלנו, מיגנט אלינו מספר לא מבוטל של נופשים ישראלים שבאו לברר אודות הסדר, ואכן בו ברגע דאגנו לתלות במקום שלטים וכן לפזר את הפליירים שהיו ברשותנו.

לאחר שיחה קצרה עם מנהל האירועים, קיבלנו את אולם 'בית הגלידה', בכדי שנערוך בו את ליל הסדר. בנתיים התחלתי בסבב טלפונים לשאר בתי המלון בכדי להתעדכן בנעשה, ולסכם אודות הזמנים בהם ניפגש.

שמחה רבה, שמחה רבה(?)

הזמן אץ טס, והשמש החלה לשקוע, קרני השמש שהאירו את חדרינו כמו האירו את ליבנו, ובתוכי קיננה ההרגשה שה'סדר' הזה אכן הולך להיות מיוחד במינו.

השעה היעודה הגיע, והמקום עדיין לא היה מסודר. לרגע התחלתי לחשוש שגם הטורקים מתקתקים לפי שעון חב"ד, רק שישר דאגתי להבהיר להם שבמקרה הזה זה לא אפשרי. ואכן תוך 20 דקות באולם סודרו עשרות כיסאות בצורת מעגלים, ושולחן הסדר ניצב בקדמת האולם. המראה של השולחנות הריקים ללא בקבוקי היין והמצות, עם קערות ליל הסדר קצת הביכו אותי אלא שאז החלו לזרום למקום אנשים ללא הפסקה, כשבניהם מספר לא מבוטל של חברה שהיו איתנו בטיסה שבה הגענו מהארץ, וכשהם התוודעו לקורות איתנו הם לא האמינו למשמע אוזנם. השמועה עשתה לה כנפיים, ותך דקות ספורות התגודדו רבים סביבי בכדי לשמוע את הפרטים המדויקים.

889_5_400

בשעה 9, התמלא האולם בלמעלה מ 200 איש, כאשר זקנים וזקנות, משפחות ילדים, וצעירים מילאו כל פינה באולם.

הפתיח של הסדר נפתח בסיפור הטרי שקרה לנו בבוקרו אל אותו יום, הקהל שנדהם מהמקרה, הסכים במלוא פה לדברים שאותם אמרתי בסיום דברי, "שהאווירה, השמחה ובכלל עצם החוויה האדירה שתהיה כאן בסדר, היא זו שתכתיב את הצלחתו של הסדר ולא שום דבר אחר', כשבסיום דברי פתח הקהל בשיר 'שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע פסח בא.'

את הסדר עצמו, יהיה קשה לתאר לפרטים, אבל כמו שתיארתי לעצמי בתחילה כך אכן קרה. במקום ארבעה כוסות של יין שתו המסובים רק חצי כוס, את רוב סימני הסדר לא עשינו, רק שהסבר ניתן על כל דבר. שולחן עורך היה רק בשירה והרבה שמחה וצהלה, וילדי החמד הרבים שהיו במקום דאגו לשיר את 'מה נשתנה' כשהקהל האדיר מצטרף וגורם למקום להראות כמו סעודה משפחתית גדולה. החיוך והשמחה על פני המשתתפים הפיח בי מידי כל פעם מחדש את הכוחות להמשיך וליהנות גם מהמועט, מועט שהפך את הסדר הזה, לרבים מהמשתתפים וכך גם לי ולחברי לסדר מיוחד במינו.

889_8_533

את ה'סדר' המיוחד חתם השיר 'אחד מי יודע', כשהקהל הרחב יוצא מגדרו. ואז שניות ספורות לפני שפתחתי בנאום הסיום, קם לו ממקומו אחד מהמשתתפים והודה בחום לנו, לתנועת חב"ד, ולעומד בראשה, כשהקהל האדיר עונה לו במחיאת כפיים סוערות שנמשכו למשך זמן רב.

לאחר שהודיתי לכל המשתתפים, על החוויה שהם העניקו לנו, פתח הציבור בסדרת שירים יהודים, כאשר בדרך ליציאה עברו כולם להודות לברך ולהלל את הסדר המיוחד שאכן סידר להם את הפסח.

את אותם דקות שלאחר הסדר לא אשכח לעולם. האולם שהתרוקן כליל כמו היה עד ל'סדר' שהיה במקום מספר דקות לפני כן. הכיסאות הרבים שעמדו להם צפופים, וכן מספר בקבוקי יין ריקים סיפרו את סיפורו של הסדר המיוחד, וחברי ואני הבטנו אחד על השני, כשלפתע צחוק מתגלגל פורץ משנינו, צחוק שלא הצלחנו להפסיקו למשך זמן רב. "מי היה מאמין", אמרנו אחד לשני, "עברנו את זה בלי כל הציוד הראוי לזה, וההצלחה הייתה מעל ומעבר". ההרגשה בפנים עמוק, הראתה לנו מה הוא כוחו של המשלח, עד כמה גדולה הזכות שלנו, שדווקא במקום כזה, בו ידוע הדבר, שאנשים מגיעים אליו בכדי לברוח מהסדר ומכל הקשור לפסח, דווקא כאן הצלחנו להצית נשמות רבות, ולדאוג לכך שהמיתוס הזה יישבר.

'דבר מלכות' על הדשא

את הסדר שאנחנו עשינו לאחר מכן, קשה לתאר, למרות העייפות והתלאות שפקדו אותנו, ישבנו שנינו עד השעות המאוחרות של הלילה, והארכנו בסיפור יציאת מצריים הידוע, ובסיפור יציאת מצריים שאליו היינו עדים שעות ספורות לפני כן. במשך כלך הסדר קיננה בי מחשבה אחת, והיא הייתה אודות החברה האחרים, מה קורה איתם, איך עבר עליהם הסדר, ואיך הם מרגישים, ואם הכל בסדר איתם, ואם המחשבה אודותם נפלתי שדוד למיטה, אחרי יומיים של חוסר שינה.

מה שכן אני זוכר שבבוקר התעוררתי בשל דפיקות רמות על דלת חדרינו, וכשפתחתי את הדלת נדהמתי לראות את חברינו מהמלון המרוחק עומדים על מפתן הדלת כשהם מחייכים ומאושרים.

לפני שעוד הספקתי לשפשף את עיני דאגתי לשאול אותם איך היה הסדר אצלם, והתשובה שלהם, כמו הציתה אור בעיני, התיאור שלהם היה כל כך משמח ומעודד, ואני שכל הזמן חששתי מפני הבאות, נדהמתי מעוצמתו של המשלח, פשוט עמדתי נפעם, וביקשתי מהם לפרט את הכל. מצב הרוח של כולנו עלה, ואנחנו רק חיכינו לשמוע את מה שקרה אצל הקבוצה השלישית.

889_9_400

אחרי טבילה בים, ולימוד קצרצר פנינו לעבר המלון השני בכדי לנסות ולמצוא את הקבוצה ששוכנת באחד מחדרי המלון 'קרמלין' שמכיל למעלה מ 2000 חדרים.

גם כאן השגחה פרטית כיוונה אותנו לאחד מחלקי הבית מלון שם נדהמנו לגלות את 3 חברי הקבוצה ישבים על אחד מכרי הדשא, כשהם לומדים מתוך חוברת ה'דבר מלכות'. המחזה של המפגש בננו היה כל כך מעניין, החיבוקים, הנשיקות והטפיחות אחד על השני לא הפסיקו, ולרגע זה היה נראה כמפגש לאחר מספר שנים, החיוך היה נסוך על פני כולם, וגם הקבוצה השלישית דאגה לעדכן אותנו בסדר המיוחד שהיה להם, וההצלחה הכבירה שגרמה לרבים מבאי המלון להשתתף ב'ליל הסדר'.

אחרי מספר דקות שהתאוששנו החלטנו שכולם יגיעו לבית מלון שלנו, ושם לאחר התפילה נעשה ארוחת חג חגיגית, עם מלאי המזון שהיה לנו מאותם בחורים שדאגו להביא איתם אוכל מהבית.

תפילה בלתי נשכחת

את תפילת השחרית של אותו בוקר, קשה לי לשכוח, הבחורים התפרסו על פני החדר, וכן במרפסת, כאשר כל אחד מנגן לחוד, ולפעמים כולם יחד, האווירה הייתה כל כך עילאית ומיוחדת, ואת זה היה ניתן לראות היטב על פני הבחורים, שאחרי כל החוויות שהם עברו היו נראים ניחוחים, שקטים ורגועים כשהם שקועים בתוך מילות התפילה. ואז הגענו לקטע השיא של ברכת 'מוריד הטל', המנגינה כמו בקעה שחקים וכל הבחורים יחד, שרו וניגנו אותה כאשר למספר רגעים הייתה הרגשה שאנחנו נמצאים בבית חיינו. כח המשלח כמו עטף את החדר וההרגשה העילאית גברה מרגע לרגע.

בסיום התפילה, עשינו חלוקה נכונה של מוצרי המזון, ולאחר שהעמסנו על עצמנו את כל הפריטים הנצרכים ירדנו לעבר המקום בו חברי ואני עשינו יום לפני כן את הסדר, ושם בבוסתן היפיפייה ארגנו לנו שולחן, עם כיסאות, ולאחר שעטפנו אותו כדבעי עשינו קידוש, והחלנו בסעודת החג, שנמשכה למשך זמן רב.

המחזה שלנו יושבים שרים ומתוועדים גרם לרבים ממשתתפי הסדר בליל אמש, ובכלל לנופשים חדשים שהגיעו למקום, להשתתף איתנו בסעודת החג, כאשר כל אחד מחברי הקבוצה מספר את החוויות שלו מליל הסדר, כשמידי פעם מתחילים כולם בניגון שמחה שנשמע היטב ברחבי המלון.

סעודת החג שהייתה חוויתית ומיוחדת במינה נמשכה זמן רב, ובעצם היוותה כפיצוי מסוים לחברי הקבוצה לאחר כל התלאות אותם הם עברו ביממה האחרונה.

וכך במהלך ימי החג, דאגנו לעשות את סעודות החג יחדיו, דבר שגרם לנו שמחה רבה, כאשר אנחנו דואגים לחלק את האוכל בצורה נכונה בכדי שיהיה מספיק עד יום ראשון בו עזבנו את טורקיה.

בערב שבת, דקות ספורות לאחר זמן הדלקת נרות, היה ניתן לשמוע היטב את שירת 'לכה דודי' שהדהדה בין כותלי המלון, התמימים שכנראה קיבלו הארה שבתית דאגו שהיא תפרוץ לכל באי המלון, ואכן המחזה היה נראה ונשמע מעניין ומיוחד במינו.

ארבעה ימים לאחר הגעתנו לטורקיה, בבוקרו של יום ראשון, עזבנו את בתי המלון חזרה לארץ הקודש, הנופשים הרבים שהיו עדים לעזיבה הרעיפו עלינו ברכות ותודות למכביר, ואז הבנו עד כמה היה שווה הכל למרות התלאות והקשיים.

בלילי הסדר שהתקיימו בעיר אנטליה, השתתפו קרוב ל 700 איש, וזאת מלבד המאות שהשתתפו בסדרים שנערכו במרמריס ובאיסטנבול. הסדרים נערכו בעזרתם הרבה של התמימים: צביקה ניימן, מענדי וישראל יוזביץ, שניאור שטיינברג, מוישי פולק, אליעזר זוננפלד, לוי העכט, חיים אליהו גלוכובסקי, שמוליק אופנר ושי מייזליש, ואודות למארגן המסור, הרב מענדי קרמר, שבמסירות רבה עוסק בארגון הסדרים מהחל ועד כלה, כולל פגישות עם חברות הנסיעות, – ושם ללילות כימים להצלחה ולרווחת הבחורים השלוחים.

זו הייתה חוויה לא רגילה, חוויה בה ראינו וחווינו על בשרינו שלמרות כל המאמצים הכבירים וההכנות לעריכת הסדרים שבועות לפני כן, ולמרות שהכל היה נראה מלכתחילה שלם ומסודר, קרה מה שקרה, ואז כוחו של המשלח הציל את המצב וגרם להכל להראות אחרת, ליל סדר שכנראה לא יישכח מאלה שהשתתפו בו, ובמיוחד מאיתנו.

אשרינו, ששלוחיו של הרבי אנחנו!

כ"ח בניסן תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
6
1. מהמם
בנצי כתיבה יפה מאוד, גם תיעוד מדויק ,וגם ניסוח יפה, ובנוסף לכל, נראה שאתה היית אחד הדמויות הדומיננטיות שם
כ"ט בניסן תשס"ו
2. בנצי.. חבל"ז
איזו כתבה נפלאה!! יישר כח!
כ"ט בניסן תשס"ו
3. ישר כוח
ל' בניסן תשס"ו
4. Levi Monsey NY
Ready for the summer ?! ......
ב' באייר תשס"ו
5. Yehi Hamelech Hamoshich !
KOL HAKAVOD
MENDY YUZEVITZ
SEE YOU IN BRASIL

YOSSI MAIMON
ב' באייר תשס"ו
6. לרב מנדי שליטא
יישר כוח !! תמשיכו לעשות חיל ..
ח' בטבת תש"ע