ב"ה יום שלישי, כ"א מנחם-אב תשפ" | 11.08.20
ברחובות מוסקבה
ברחובות מוסקבה
"כמעט קפאנו, כמעט נטרפנו"

חדש: פרק שלישי ואחרון של יומן המסע לבריאנסק

הת' שי מייזליש שנסע עם הת' שמואל אופנר לקהילה היהודית בריאנסק שברוסיה, מסכם יומן מסע. אנו שמחים להגיש את החלק השלישי האחרון, בתוספת צילומים מהשליחות.

טבילה בנהר

בריאנסק, ערב יום כיפור.

קמנו בבוקר מוקדם ואף ערכנו כפרות. תרנגול לא מצאנו, ולכן הכנסתי עשרים שקלים למעטפה, ואותה תכננתי לתת לעניי ארץ הקודש.

כיון שחובה לטבול בערב יום כיפור, ומקווה אין בבריאנסק, החלטנו לאחר חצות היום לנסות ולטבול בנהר המקומי. את הבגדים הצנענו תחת אחד העצים בסמוך, אולם אז הגיע לאוזנינו רעש פתאומי של מנוע.

גם ללא משקפיים יכולתי להבחין באוטובוס רוסי המגיח לעברנו, אלא שלמזלנו האוטובוס היה ריק מאנשים ומדובר רק בנהג שחיפש לנוח בצד הדרך...

השמש שזרחה באותו בוקר, נטעה בנו את ההרגשה כי המים אולי יהיו קצת חמים, אך מתברר שטעינו. ובגדול.

המים היו קפואים לחלוטין, כאילו שיצאו זה עתה ממתקן קירור. קרסול הרגל עוד מצליח לסבול את הקור, אבל בהמשך זה נהפך להרבה יותר מצמרר.

כמעט קפאנו, אבל גם את זה עברנו בשלום.

נעלי בית בבריאנסק

קצת אחרי ארבע אחרי הצהריים עלה במוחי חשש שמא נעלי-הבית שהבאתי מהארץ עלולות להיקרע בצעדה הארוכה לבית הכנסת. גם אופנר גילה שנעלי הבית שלו מצופות עור, ולכן אנו חייבים לקנות נעלי בית חדשות ליום כיפור.

היום קצר והחג בפתח. ירדנו לשוק המקומי, אך למרבה הצער פספסנו בכמה דקות והשוק כבר נסגר. ניסינו אצל בעלי דוכנים שעוד ראינו באזור אך כולם אמרו שנבוא מחר בבוקר...

הרגשת הדכדוך שאפפה אותנו בצאתנו מהשוק נמוגה באחת כשבפינת הרחוב שלנו גילינו במפתיע דוכן נעליים ועליו זוג נעלי בית מגומי, בדיוק במידה של שנינו.

צדיק בעיר

הגענו לבית הכנסת, קצת לפני כל נדרי. רוב האנשים כבר הגיעו, ואחד מהם אף לבש קיטל לבן. אחד המקומיים הפתיע אותי באידיש שידע ובכלל במנהגים שידע למרות הגלות בה הוא חי.

המתפללים הסבירו לי כי הזקן הזה כבר בגיל 87 ובכלל לא גר בבריאנסק. אלא שלמרות זאת נוסע הוא מידי בוקר שעה וחצי כדי לעזור להם בתפילה ולהשלים להם מניין. על פניו של הזקן הזה שאיבד את כל משפחתו בשואה, ראיתי יגון אמיתי, אולם ייאוש כלל לא קיים אצלו בלקסיקון.

בעיני, היה הזקן הזה ההתגלמות של אוד מוצל מאש, וזכיתי לעמוד לצידו בעת אמירת "כל נדרי". בסיום התפילה בירך אותי ואת אופנר לחתימה טובה, ואף איחל לנו שנתחתן השנה.

תצא בחוץ

תפילת ערבית מאחורינו ושוב אנו צועדים הביתה. למגבעת השחורה שחבשנו לראשינו והעניבה הצבעונית שעיטרה את חזותנו, נוספה עתה תפאורה מוזרה עוד יותר, בדמות נעלי בית כחולות מגומי.

קריקטורה מהלכת על שניים. המבטים שהיו עד עתה נסבלים הפכו עד מהרה לחיוכים מכל עבר של התושבים.

כיון שדלת הכניסה לבניין שבו גרנו הייתה אלקטרונית, סיכמנו עם בעלת הבית הגויה, וולה, שנקרא לה כשנחזור בלילה.

ואכן, בהגיענו הביתה קראנו לוולה, אך לצערנו היא לא הגיבה. במקומה הגיח ממרפסת הקומה השנייה כלב רוסי אימתני וענק שנבח לעברנו בזעם. למרות שאני משתדל לא לחשוש מכלבים, פה היה לי חשש לא מבוטל שאם הכלב הזה קופץ לעברנו אנחנו לא נחזור לישראל בשנים הקרובות...

החלטתנו להמתין בשקט כמה דקות כדי לא לעצבן את הכלב שכמעט טרף אותנו, אלא שהקור והרוחות התעצמו, ושוב ניסינו לקרוא לוולה.

וולה לא הגיבה. האור אצלה דלק בבית, אך מה אפשר לעשות מול חלונות כפולים שאטומים לזעקתנו.

הדקות חולפות, וגשם קל החל לטפטף. לנו לא היו מעילי גשם, ומול הכניסה לבית אין שום מחסה. אחרי חמש דקות נפתחת בפתאומיות דלת הכניסה, אופנר שועט לעבר הדלת אלא ששם הוא נעצר. "מי אתה?" שואל אותו שכן זועף חבוש בצעיף ובמעיל עור. "אנחנו גרים פה" מנסה אופנר להסביר לו. השכן לא מתפעל, ורק מפטיר לעברנו שאנחנו יכולים להשתמש בקוד הכניסה האלקטרוני או לקרוא למישהו באינטרקום... רוסיה במיטבה.

שוב נותרנו בחוץ, כשהשאיפה שלנו היא צנועה: להעביר את ליל כיפור במיטה נורמאלית תחת קורת גג.

לפתע נפתחה הדלת לרווחה. וולה בכבודה ובעצמה מופיעה בפתח הדלת. "איפה היית?" שאל אופנר. "הייתי באמצע שיחת טלפון ולא יכולתי לסיים" הפטירה לעברנו וולה במבוכה.

רגש הרחמים וההזדהות שאפף את וולה, הוביל אותה להצהיר שגם היא יהודייה. אלא שה"גילוי" הזה עלה לוולה בתחקור מקיף של אופנר כדי לדעת מי בדיוק היה יהודי ממשפחתה. רק בסוף התברר שרק סבה היה יהודי, וחוץ ממנו כולם גויים. באנחת רווחה נכנסנו לדירה.

ברכבת למוסקבה

יום כיפור מאחרינו, ואנו כבר בדרכנו חזרה למוסקבה. הנסיעה שאורכת שש וחצי שעות החלה קצת לפני שמונה בבוקר, ולאחר חיפוש דקדקני בדרכון, התיר לנו שוטר הקרון לעלות לנסיעה.

המיטה שקיבלתי הייתה סמוכה לחדר העישון בו התאכנסו בעיקר שיכורים רוסים עם אלכוהול וסיגריות, אחד מהם אף צעק על אופנר שהוא טרוריסט, בעת 'מבצע תפילין' ליהודים, נוסעי הרכבת. הנוסעים הבחינו מי הצועק והתייחסו לזעקותיו בהתאם. לישון במנוחה לא הצלחנו, ועל כן למדנו רמב"ם וניצלנו את הזמן ל'מבצעים', כאמור.

חוזרים לישראל

כיון שלא יכולתי להישאר לחג הסוכות ברוסיה, חזרתי במוצ"ש אחרי יום כיפור לישראל. במונית שלקחה אותי לשדה התעופה הספיק הנהג לספר לי באנגלית רצוצה שסטאלין לא הרשה לו לטוס לחו"ל. "אתה גר פה אין לך למה לטוס לחו"ל" ציטט את סטאלין.

השעה הייתה אחת עשרה בלילה והטיסה הייתה אמורה לצאת בשתיים וחצי. לעצמי הבטחתי שהפעם אתעלם מהאוכל המוגש, ואישן בנחת כל הטיסה. בכל זאת יום עבודה עמוס מצפה לי מחר בארץ. אך לחשוב לא היה לי זמן, וכמעט בלי ששמתי לב נחתנו בשדה התעופה שבלוד.

כשהתיישבתי במונית בארץ ונמנמתי לאחר ליל השימורים הארוך חלפו במוחי חוויות רבות מהשליחות הקצרה והממצה. ביני לביני חשבתי שהשליחות כבר מאחורי, אולם בסוף הנסיעה, כשנעתר נהג המונית לבקשתי, והפשיל את שרוול חולצתו להניח תפילין, נוכחתי שוב שעבודת השליחות לעולם לא מסתיימת.

ז' בחשוון תשס"ו
מייזליש ברחבת בית הכנסת
מייזליש ברחבת בית הכנסת
 
עם הת' שמואל אופנר בכניסה לבית
עם הת' שמואל אופנר בכניסה לבית
 
על שפת הנהר הקר בערב יוכ"פ
על שפת הנהר הקר בערב יוכ"פ
 
הגב לכתבה

תגובות
7
1. ארוך מדי
יומן מעולה, אבל קצת ארוך
ז' בחשוון תשס"ו
2. יומן מיוחד מאוד@
נדיר להיתקל בכזו כתיבה עשירה!
ז' בחשוון תשס"ו
3. מדהים
שי אתה פשוט גדול!
אתה מכניס את כולנו לתוך העניין ממש
אחד השלוחים שסעדת על שולחנו במוסקבה.
ז' בחשוון תשס"ו
4. יפה מאד נפלתי מההגדרה קריקטורה
קראתי והפעם היה הרבה צבע יפה ועסיסי,
ההגדרה קריקטורה על שתים מעולה.
יש איזה קשר?
ז' בחשוון תשס"ו
5. אולי זה בגלל אחיו של אופנר
הקריקטוריסט הנצחי יחיאל.
ח' בחשוון תשס"ו
6. למה אתה כותב רק על...
החויות ולא על השליחות תכלעס?
היומן יפה מאוד אבל מה המסר שיוצא ממנו?
אני מקוה שתבין את המסר ותקח את זה בהבנה
ושוב פעם, היומן יפה מאוד ונראה כי נהנתם מאוד
י' בחשוון תשס"ו
7. כל יומן עשוי אחרת..
יש יומנים רבים שמספרים על השליחות ולא על החוויות, ויש כאלו הפוך. פה בחרו לכתוב בגובה העיניים על החוויות. חוץ מזה כתוב שם על אמירת חת"ת ורמב"ם ועל הנחת תפילין ברכבת ועוד.. וד"ל.
י"א בחשוון תשס"ו