ב"ה יום חמישי, י"ד כסלו תשפ" | 12.12.19  
 
הרב אלי וולף
עודכן לאחרונה בכ"ד אב תשס"ח
לצאת מה"כלים"
וכאשר "עמדו למעלה", כאשר האדם יוצא מהרגילות שלו, כאשר הוא מתעלה מעצמו – אזי "נדמה להם למטה", הוא זוכה לראות אותו למטה, לראות את ההשפעות והברכות. אבל אם מצב זה מביא אותו למצב רוחני של "עמדו למטה", שהוא יורד מרמת ההתקשרות שלו שעד עתה, שהוא יורד ברמה הרוחנית ביחס לזמן ש"המלך היה בעיר" – אזי "נדמה להם למעלה". הוא לא רואה את הברכות הנשפעות כאן למטה, והוא חושב ש"המלך יצא מהעיר",
עומדים אנו בתוך שלושים יום קודם העשירי בשבט. בימי ההכנה ליום זה.

אלו ימים של "עמדו הכן כולכם", כלשונו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ במכתבו הידוע לקראת ב' ניסן: "מסוגל הוא היום הזה להתקשר בעץ החיים, אנ"ש ותלמידי התמימים, עמדו הכן כולכם, אתם נשיכם בניכם ובנותיכם, לקבל ברכת ה' בשפעת חיים ופרנסה טובה ונחת מיוצאי חלציכם..." כפי שהוא מאריך שם בברכותיו של יום מסוגל זה.

בימים אלו, ימי ההכנה ל"יום מסוגל" זה של יו"ד בשבט, יש לצאת משגרת היום, לחשוב מה עושים עוד, מעבר למה שעשינו עד היום, לעמוד "הכן", כדי שנחוש ונפנים את העובדה שאנו עומדים לקראת "יום מסוגל", כדי שנהיה ראויים "לקבל ברכת ה' בשפעת חיים וכו'", וכדי שאכן נוכל באמת "להתקשר בעץ החיים" ביום זה.

*

לפני כשבוע, וועד הנחות בלה"ק החל להוציא לאור את התוועדות מוצאי יו"ד בשבט תשכ"ד. לימוד השיחות של הפארבריינגען הזה, יכול לשמש כבסיס איתן להכנה לקראת יום מסוגל זה. השיחות הללו הם גם מורה דרך להתקשרות במצבינו אנו, בתקופה של אחרי ג' תמוז.

בשיחה הראשונה של ההתוועדות הזו, הרבי מבאר את ההלכה האומרת "יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת", שלמרות ש"המלכה" עזבה את העיר, "הנפש היתרה" יצאה מגוף האדם – על האדם "לסדר שולחנו במוצאי שבת".

ואדרבה, הרועה נאמן לא נפרד מצאן מרעיתו גם אחרי הסתלקות הנפש מהגוף. הרועה הנאמן "עומד ומשמש" אף להלן, בכל הצרכים – הגשמיים והרוחניים -  של הצאן.

"הנפש הכללית" של גוף הדור, מחיה לא רק את הראש והלב, אלא היא דואגת ומחיה גם את הציפורניים והשערות. נשיא הדור דואג ומספק את הצרכים הרוחניים והגשמיים, הן לבעלי המוחין, הן לבעלי הרגש, הן לאלו שאינם בעלי רגש או הבנה, ואפילו לאלו "הפושעים ומורדים בתלמידי חכמים".

ובזמנים אלו, כאשר "אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי", מקבלים את ההשפעה מיד וללא הגבלות. ולא כדעת אלו שחושבים שכאשר ישנו המצב של "צדיקא דאתפטר" אזי צריך להיות הסדר היפך הענין של "יסדר שולחנו".

ההוראה מהלכה זו – אומר הרבי – שגם בזמן של "מוצאי שבת" צריכים לסדר השולחן כפי שהיה בזמנים הקודמים, כי "המלך לא יצא מהעיר", אלא אדרבה, אשתכח יתיר מבחיוהי, הן במילי דשמיא, ואפילו במילי דעלמא.

"הדבר היחיד שנדרש הוא – אומר הרבי – המשכת כל רוחניות, אינה אלא – ע"י אהבה. וכאשר עומדים פנים אל פנים, שזהו הסימן על ענין הקירוב והאהבה, אזי "אשתכח יתיר מבחיוהי"...

""עמדו הכן כולכם", יש לעמוד מוכנים, שזהו הסימן על האהבה והקירוב, ואז מקבלים את הברכות, ברכות נשיאנו, נשיא כל ישראל, במילי דשמיא ובמילי דעלמא".

*

כדי לזכות להתקשר בעץ החיים, כדי לקבל את ה"ברכת ה' בשפעת חיים" על האדם לצאת מרגילותו. אם האדם עומד "בקירוב ואהבה", אזי הוא יעשה למען האהוב מעבר לרגילותו. הוא ייצא מהכלים, מכלי המדידה וההגבלה שלו, למען האהוב.

במאמר "באתי לגני" של שנת תשכ"ח (המאמר הנלמד בשנה זו, ב"מחזור השלישי" של באתי לגני, בהיות ומאמר זה מבאר את אות "ח"י" במאמר ד"ה באתי לגני של שנת ה'שי"ת), מבאר הרבי את הסיבה לכך שכדי לנצח במלחמה מבזבז המלך עבור אנשי החיל את האוצרות שהיו כמוסים וחתומים מעין כל רואה. דהיינו, שלא זו בלבד שהמלך משתמש באוצרות, אלא הוא אף "מבזבז" אותם, ש"בזבוז" – הוא למעלה ממדידה והגבלה –

ראשית, כי מדת הנצח, מושרשת בעצם הנפש, ובעצם הנפש אין כלל מקום לחשבונות. ולכן כדי שצבאות ה' ינצחו במלחמת ה', נותנים להם באופן של בזבוז את ה"אוצר" שלמעלה.

והרבי מוסיף ואומר, שהנתינה באופן של "בזבוז", היא רק בגלל שכך הוא רצונו של הקב"ה, מצד העליון, אלא הדבר נובע גם מצד מעשיו של התחתון, בזכות ובשל פעולותיו של התחתון, בזכות מעשיהם של "אנשי החיל" – "דמכיון שהעבודה שלהם היא באופן דבזבוז (למעלה מחשבונות), שטות דקדושה שלמעלה מטעם ודעת, לכם הם מתאימים וכלים שיומשך להם האוצר שלמעלה באופן דבזבוז".

כאשר אנו יוצאים מהכלים שלנו, מהגדרים הרגילים, כאשר אנו עושים מעל ומעבר לשגרת היום יום, כאשר "העבודה היא באופן דבזבוז למעלה מחשבונות, שטות דקדושה", כאשר עומדים "פנים אל פנים, מתוך אהבה וקירוב" – אזי אנו כלים ראויים לקבל את ה"ברכת ה' בשפעת חיים", להיות ראויים "להתקשר בעץ החיים", להיות ראויים שיבזבזו עבורנו את "האוצר שלמעלה", לזכות לראות שאשתכח יתיר מבחיוהי, במילי דשמיא ובמילי דעלמא.

*

תקופה זו היא תקופה של בלבול וליקוי מאורות. תקופה של חושך גדול מחד, אך מאידך - זו תקופה של "אשתכח יתיר מבחיוהי".

מחד שוררת בוקה ומבוקה ומבולקה, ואין צורך להאריך בדבר הגלוי לעין כל. מאידך – זו תקופה של "יתיר מבחיוהי", וגם בזה אין צורך להאריך.

מוסדות ליובאוויטש מתרחבים ופורחים בעולם כולו, שלוחים יוצאים כל העת למקומות חדשים, והקהילות שהם מקימים ממלאים פני תבל תנובה. גם בפן הגשמי אין להשוות את היקפי הבניה והעשיה, המצב הכלכלי ומחזור הכספים של השלוחים בעולם כיום לעומת שנים עברו. רואים את ברכותיו וכוחותיו של הרבי בכל צד ושעל.

זה נכון, וגם זה נכון.

השליח לאלבני שבמדינת ניו יורק, הרב ישראל רובין, הביא בקובץ "היכל הבעש"ט" חוברת ט"ו, שיצאה לאור בחודש תמוז תשס"ו, ציטוט מספר "ויוצא פרח" על פרקי אבות, שהודפס באירופה לפני כמאה שנה, שם הובא מדברי כ"ק רבנו הזקן בעת הלוויתו של רבו, הרב המגיד ממעזריטש. וכך הוא אמר:

הגמרא במסכת סוטה מביאה את הסיפור אודות קברו של משה רבינו: "וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל גסטרא של בית פעור "הראנו היכן משה קבור", עמדו למעלה - נדמה להם למטה, למטה - נדמה להם למעלה. נחלקו לשתי כיתות, אותן שעומדים למעלה נדמה להן למטה, למטה נדמה להן למעלה".

כאשר אנו עומדים בזמן ומצב של "קברו של משה רבינו", אזי איננו יכולים להמשיך בשגרת היום-יום, זה מחייב אותנו לחולל שינוי בכל התנהלות החיים שלנו, זה תובע מאיתנו להשתנות, להתעלות, להתאמץ.

וכאשר "עמדו למעלה", כאשר האדם יוצא מהרגילות שלו, כאשר הוא מתעלה מעצמו, כאשר הוא מתאמץ ועושה יותר על מנת "להתקשר בעץ החיים", והוא במצב של "עמדו למעלה" – אזי "נדמה להם למטה", הוא זוכה לראות אותו למטה, לראות את ההשפעות והברכות, את ה"ברכת ה' בשפעת חיים" כאן למטה, הוא נוכח לראות ש"אשתכח יתיר מבחיוהי" הן במילי דשמיא והן במילי דעלמא.

אבל אם מצב זה מביא אותו למצב רוחני של "עמדו למטה", שהוא יורד מרמת ההתקשרות שלו שעד עתה, שהוא יורד ברמה הרוחנית ביחס לזמן ש"המלך היה בעיר" – אזי "נדמה להם למעלה". הוא לא רואה את הברכות הנשפעות כאן למטה, והוא חושב ש"המלך יצא מהעיר", הנפש היתירה יצאה מהגוף.

*

לקראת יום המסוגל יו"ד בשבט, צריכים אנו לעמוד במצב של "עמדו הכן כולכם". לצאת מהשגרה והרגילות, להיות במצב של "עמדו למעלה", לעמוד פנים אל פנים, באהבה ובקירוב, ולעשות זאת באופן של "בזבוז", ללא חשבונות, למעלה ממדידה והגבלה –

וכך נהיה כלים ראויים בע"ה, לקבל את ה"ברכת ה' בשפעת חיים", לזכות "להתקשר בעץ החיים", ולהגיע ליום הזה בו נזכה לראות את הרבי בעיני בשר, למטה מעשרה טפחים, ולא רק "נדמה להם למטה", אלא "דא למטה אין א גוף".




הוסף תגובהתגובות