ב"ה יום חמישי, י"ט אלול תשע"ט | 19.09.19  
 
הרב מנחם מענדל קפלן
עודכן לאחרונה בי"ח אדר תשס"ח
"למעלה מטעם ודעת" ומקומו בחב"ד
כידוע, חסידות חב"ד כשמה כן היא - חסידות השכל. כל-כולה מבוססת על השגת אלוקות באמצעות השכל האנושי, על התבוננות בגדולת ה' ובתוכנן הפנימי של התורה והמצוות, ועל ניצול כוחות השכל לעבודת ה'. עם זאת, לכל אורכה של תורת חסידות חב"ד חוזר ונשנה הביטוי "למעלה מטעם ודעת" והדרישה לעבוד את ה' בהתאם לכך. כיצד "מסתדרים" שני הדברים יחד?
בפתח המאמר עלינו להבהיר, שאין אנו באים לחדש דבר, ואף לא לדלות מספרי חסידות רעיונות עמוקים שאינם ידועים לחסיד מן השורה. אין בדעתנו אלא להבהיר מספר נקודות בסיסיות ופשוטות, שדי בהן כדי לשרש מספר טעויות גסות שהשתרשו לאחרונה בקרב אי-אלו מאנ"ש.
כוח ההכרעה של השכל
כאמור, חסידות חב"ד מעניקה את הבכורה בעבודת ה' לכוחות השכל (החכמה, הבינה והדעת), כאשר הם המנחים והמנהיגים את שאר הכוחות הגלויים שבאדם (המידות - נטיותיו הרגשיות של האדם) ואת הנהגתו בפועל (המחשבה, הדיבור והמעשה). זאת בהתאם לטבע האדם ש"המוח שליט על הלב" (תניא פי"ב).
עיקרון זה של השלטת המוח על הלב אף כונה, כבר בימיו של אדמו"ר הזקן, "אל"ף של חסידות". כך התבטא החסיד ר' משה מייזליש מווילנא, שניצל ממוות בטוח באמצעות יישום עיקרון זה, כשהצליח לעצור בעצמו מלהתרגש כשנפוליאון חשד בו בריגול: "האל"ף של חסידות הצילה אותי ממוות ממש" (אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג עמוד שיג, ושם הסיפור באריכות).
וכך אנו מוצאים ב"היום יום" ט"ז כסלו:
יסוד עיקרי בשיטת חב"ד הוא, אשר המוח השליט על הלב בתולדתו, ישעבד את הלב לעבודת השי"ת, מתוך השכלה הבנה והעמקת הדעת בגדולת בורא העולם ב"ה.
ואין המדובר רק בשימוש בכוחות השכל כאמצעי להגיע למצב הרצוי (כגון: התבוננות בגדולת ה' כדי להוליד אהבה לה' ויראה ממנו, שיביאו לכך שהמחשבה, הדיבור והמעשה יהיו כדבעי), אלא גם כאשר יש צורך להכריע מהו המצב הרצוי עצמו, או להחליט איזו פעולה נדרשת מהאדם במצב נתון כדי להגיע אליו - גם כאן "המוח שליט על הלב": השכל הוא הקובע והמכריע, והוא המנחה את שאר הכוחות לפעול בהתאם להכרעתו.
כך, למשל, מספר אדמו"ר מוהריי"צ ב"ליקוטי דיבורים" (ח"א עמ' פב - תרגום חפשי מאידיש):
אאמו"ר, בשל מצב בריאותו הרעוע, נסע לווינה אל אחד מהפרופסורים הגדולים. כדי לקבוע את האבחנה היה על הפרופסור לדעת את סדר-יומו המדוייק של אאמו"ר - כמה שעות ביום הוא עובד וכיצד מתנהלת העבודה. הפרופסור התעכב על שאלת מהותה של תורת החסידות.
ענה לו אאמו"ר: תורת החסידות היא, שעל המוח להסביר ללב מה יש לרצות, ועל הלב להביא לידי פועל בחיי היום-יום את הבנתו של המוח.
שאל על כך הפרופסור: איך עושים זאת, והרי המוח והלב הם שני חלקי-עולם שים גדול מפריד ביניהם?
ענה לו אאמו"ר: העבודה היא לבנות גשר בין שני חלקי-עולם אלו, או לפחות למתוח ביניהם חוטי טלפון וחשמל, באופן שאור המוח יגיע אל הלב.
יתרה מזו: בעוד בנושא הראשון (השימוש בכוחות השכל כדי להגיע למצב הרצוי, כשהוא עצמו נתון ידוע מראש) יש בעמדתה של חסידות חב"ד משום חידוש, בעוד אחרים טענו וטוענים ששימוש מרכזי במידות, למשל, הוא דרך עדיפה - הרי בנושא השני (ההכרעה מהו המצב הרצוי או מהי הפעולה הנדרשת) דומה שאין בכך כל חילוקי דעות. הכל מודים שבמקרה של ספק הדורש הכרעה יש לעיין במקורות המתאימים ולמצוא את התשובה באמצעות השכל, ולא להכריע על-פי תחושות בטן למיניהן.
כל זאת לא רק כאשר קיים ספק אם המידות והרגשות באות מצד הקדושה או ח"ו להיפך. גם במקרה שברור שהתחושות הן קדושות וטהורות, מלמדת אותנו תורת החסידות שהנהגת האדם צריכה להיות על-פי הכלל "מוח שליט על הלב", ולא בהתאם לתחושות אלה בלבד. כך אנו מוצאים באגרות קודש כ"ק אדמו"ר חכ"א עמ' קסג):
אכפול את דבריי, שאין כוונתי כלל לפעול נפילת ונמיכת הרוח, ורק שעכ"פ מכאן ולהבא יהי' מוח שליט על הלב אפילו על התרגשות והתפעלות דקדושה, ויעויין ג"כ במאמר של הצ"צ הנדפס לחנוכה תשי"א בההקדמה שם.
זו, בין השאר, היתה הסיבה לשלילת הנהגתם של "חסידי תל"ק", כפי שאנו מוצאים בד"ה החלצו ה'תשמ"ז (התוועדויות ח"ד עמ' 125):
והשלום... הוא שהמדות יתנהגו ע"פ המוחין, הגברת המוח על הלב. דאפשר שיהיו המוח והלב בפני עצמם, וצ"ל הגברת המוח על הלב. וי"ל דוגמא לדבר מהסיפור הידוע שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר ע"ד הפתגם "דער תל"ק איז אן א טאלק" שבשנת תק"ל היתה הנהגת כמה בריקודים וכו' און קוליען זיך וכו' ואמר ע"ז אדמו"ר הזקן שאין זה הסדר הראוי אלא צ"ל הגברת המוח על הלב.
עבודה "למעלה מטעם ודעת"
לכאורה, הדברים פשוטים מובנים מאליהם לכל מי שמכיר ולו במעט בחסידות חב"ד ובהלך רוחה, ואין בהם משום חידוש. ואכן, בימים כתיקונם לא היה צורך להבהיר דברים פשוטים אלו. אך דא עקא, שדווקא בתקופה זו ישנם הסבורים שפג תוקפו של ה"אל"ף של חסידות", ושבימים אלו אין לנהוג על-פי הוראות השכל; ו"טעמם ונימוקם" עמם - שעבודת ה', בתקופה זו בפרט, צריכה להיות באופן ש"למעלה מטעם ודעת".
ואכן, במקומות רבים בתורת החסידות, ובמיוחד בשיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר, מופיעה הדרישה לעבוד את הקב"ה "למעלה מטעם ודעת", ולא להסתפק בעבודה ש"על-פי טעם ודעת".
הדגשה יתרה של הצורך בעבודה ש"למעלה מטעם ודעת" אנו מוצאים כאשר מדובר בעניינים הקשורים עם הגאולה העתידה. מפורסמים הם, למשל, דברי אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע במאמר ההסתלקות, ד"ה באתי לגני ה'תש"י (ספר המאמרים ה'תש"י עמ' 117):
והנה כשם שיש הטי' למטה מן הדעת שהוא נק' בשם שטות דקליפה, הנה כמו"כ ישנו הטי' למעלה מן הדעת, והוא שטות דקדושה... ולהיות שהעבודה במשכן ומקדש הוא לאהפכא חשוכא לנהורא דהחושך עצמו יאיר, והיינו דמהשטות דלעו"ז יהי' בבחינת שטות דקדושה. לכן הי' המשכן מעצי שטים דוקא, והיינו הלמעלה מן הדעת המתברר ונעשה מן הלמטה מן הדעת. וזהו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוך כאו"א, וזה בא ע"י עבודת האדם בעבודת הבירורים שלו, שפועל לאהפכא חשוכא לנהורא, והיינו להפוך את הלמטה מן הדעת דעולם (פון וועלט), שיהי' מזה למעלה מן הדעת, דישנם כמה דברים באדם שהוא נוהג ועושה כן וויילע אזוי טוט וועלט, והדברים האלה הם כמו חוק שבלתי מזיזים אותו ממקומו לפי דכן הוא הנהגת העולם, וכמו בכמה עניני נימוס והדומה כו', הנה את זה צריכים להפכו אל הלמעלה מן הדעת בעבודה... הנה זאת תהי' עבודתו להפוך שטות זה דעולם, ויעמוד על נפשו ויקבע לו עתים לתורה, ואז הנה ושכנתי בתוכם, שיאיר לו גילוי אור אלקי בנפשו.
ביטוי קיצוני עוד יותר אנו מוצאים ב"היום יום" י"ב טבת, בשם כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע:
גם האנשים בעלי מוחין הנמצאים עתה, צריכים להניח שכלם ולא לילך אחרי הטעם ודעת, כי יכולים להטות ע"פ שכלם כו' עד כי ח"ו מרה תהי' באחרונה כו', וזהו העיקר בזמן הזה בעקבות המשיח, שלא לילך אחר השכל וטעם ודעת, כי אם לקיים התורה והמצוות בתמימות ואמונה פשוטה באלקי ישראל.
ואכן, הופעתו של המושג "למעלה מטעם ודעת", והדרישה לעבוד את הקב"ה בדרך זו, מעוררת, לכאורה, מספר תמיהות:
א) כיצד יתורצו הסתירות, לכאורה, בין המקורות שהוזכרו לעיל? כיצד ייתכן שכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, האומר ש"גם האנשים בעלי מוחין הנמצאים עתה צריכים להניח שכלם ולא לילך אחרי הטעם ודעת", ועד-כדי-כך שההליכה אחר השכל עשויה להביא לכך ש"ח"ו מרה תהי' באחרונה" - הוא עצמו קובע ש"על המוח להסביר ללב מה יש לרצות, ועל הלב להביא לידי פועל בחיי היום-יום את הבנתו של המוח"? האם ניתן לסמוך על הכרעתו של המוח או לא?
ב) עצם הביטוי "למעלה מטעם ודעת" מורה על כך שמדובר בדרגה שהיא נעלית יותר מהשכל, ומכאן שהיא ראויה, לכאורה, לזכות הבכורה במאבק על השליטה בהנהגתו של האדם. מדוע, אם-כן, מדגישה חסידות חב"ד את הצורך להישמע להוראותיו של השכל? מדוע לא ננהג תמיד "למעלה מטעם ודעת"?
ג) אם, אמנם, העבודה באמצעות השכל היתה שייכת רק בדורות הקודמים, ואילו בימינו אלו יש לזנוח את השכל ולעבוד רק "למעלה מטעם ודעת" (כטענה הנשמעת לעתים קרובות בשנים האחרונות) - מדוע מוסיפים אנו להיקרא "חסידי חב"ד"? האם לא היה מן הראוי לשנות את השם ל"חסידי למטו"ד" (וכמובן, להפסיק להגות בספר התניא, ובשאר ספרי החסידות העוסקים בעבודת ה' באמצעות כוחות השכל וחב"ד, ובמקומם לעסוק רק בספרים שיוכרזו כמתאימים ל"חסידות למטו"ד")?
ד) כיצד נוכל לדעת האם דרך עבודה מסויימת היא "למעלה מטעם ודעת", או שהיא נובעת מהמידות שלמטה מהשכל - "למטה מטעם ודעת"? אנו יכולים רק להבחין בכך שנטייתנו לסוג עבודה פלוני אינה שכלית, אבל איך נדע אם היא למעלה מהשכל או למטה ממנו? כיצד נבדיל בין "שטות דקדושה" ובין "חסידי תל"ק"?
"למעלה מטעם ודעת" - מחוץ להכרת האדם
שאלות אלה, כמו גם ה"שיטה" הקוראת להזניח את עבודת השכל והחב"ד ולהתרכז רק בעבודה ש"למעלה מטעם ודעת", נובעות, לדעתנו, מחוסר הבנה בסיסי של המושג "למעלה מטעם ודעת" ומקומו בנפש האדם, ביחס לכוחות השכל והמידות:
ההבדל המרכזי בין הכוחות ש"למעלה מטעם ודעת" (כוח האמונה, מסירות-הנפש וכו') לבין כוחות השכל והמידות הוא בכך, שהאחרונים הם כוחות "פנימיים", בעוד הכוחות ש"למעלה מטעם ודעת" הם כוחות "מקיפים".
הכוחות ה"פנימיים" הם הכוחות הקיימים בתודעתו ובהכרתו של האדם, ובאמצעותם מתנהלים כל התהליכים הפנימיים בנפשו של האדם שהאדם מודע להם. הכוחות ה"מקיפים", לעומתם, אינם קיימים כלל בתוך הכרתו של האדם (ומדובר, כמובן, באנשים כערכנו). הם פועלים מחוץ לה, והאדם כלל אינו מודע להם ולפעילותם (ראה הסבר מקיף ומפורט ביחס לכוח האמונה, הכולל את ההגדרות המדוייקות לכך בתורת החסידות, במאמרו של אאמו"ר ז"ל בגיליון הראשון של "פרדס חב"ד").
כאשר נדרשת מהאדם עבודה באמצעות כוחות שכלו, למשל (כגון: התבוננות בגדולת ה') - אין הוא צריך אלא להפעיל את כוח השכל המתאים על הפרמטרים המתאימים, ובכך ליישם את הנדרש. בדומה לכך, כאשר יש צורך בעבודת המידות, לא נותר לו אלא לעורר את הרגש המתאים (אם-כי, כמובן, הדבר קשה יותר מאשר השימוש בכוחות השכל).
לעומת זאת, כאשר נדרש עניין הקשור עם הכוחות ש"למעלה מטעם ודעת", אין האדם יכול בפשטות "להפעיל" את הכוחות ו"לצאת לעבודה", שהרי אין לו כל גישה לכוחות ה"מקיפים", שהם פועלים "ברקע" ואינם קיימים כלל בתודעתו. לאדם, כשלעצמו, אין כל צל של מושג על תוכנם של כוחות אלו, מה תוכן זה דורש ממנו, וכיצד עליו להתנהג כדי למלא אחר דרישה זו.
מה עושים, אם-כן? כיצד ניתן לבצע דברים הקשורים בכוחות ש"למעלה מטעם ודעת"?
ובכן, כשמדובר באנשים כערכנו, אין בררה אלא להיעזר לשם כך בגורם חיצוני. על האדם למצוא מקור נגיש, מחוץ לאדם עצמו, שיוכל לספק לו את התכנים ואת הדרישות המתאימים לכוחות ש"למעלה מטעם ודעת", ואז לעבוד את עבודתו בהתאם. פעולה זו, של קבלת התכנים מאותו מקור, בהכרח שתבוצע באמצעות כוחותיו ה"פנימיים" של האדם (שכן זוהי הדרך היחידה שבאמצעותה אדם מבצע פעולות כלשהן בתודעתו).
כשמדובר, למשל, בכוח האמונה - על האדם למצוא בתורה (באמצעות כוח שכלו והבנתו) את התכנים שעליו להאמין בהם (שהם תואמים, כמובן, את אלו שבכוח האמונה שבנפש האלוקית שבו); כשמדובר בחסיד הנדרש לפעול בעניין מסויים "למעלה מטעם ודעת" - עליו למצוא את הוראות רבו בנדון (תוך הפעלת שכלו כדי למצוא את ההוראות המתאימות למצב הנדון, ולהבינן כראוי), ולנהוג על-פיהן ללא סייג, מבלי לערב יתר על המידה את שכלו ונטיותיו האישיות, ובכך הוא מפעיל את הכוחות ה"מקיפים" שבו עצמו (שכן, הואיל והרבי הוא "נשמה כללית", הרי דרישותיו מהחסיד תואמות את אלו הקיימות בכוחות ש"למעלה מטעם ודעת" שבנשמת החסיד).
לסיכום, אם-כן: העבודה ש"למעלה מטעם ודעת", הקשורה עם הכוחות ה"מקיפים" שבאדם, אינה יכולה להתבצע על-פי הבנתו, תחושותיו ונטיותיו של האדם עצמו. היא חייבת לכלול בתוכה את המרכיב של "קבלת-עול" - קבלת ההוראות מן הגורם המתאים (דבר המבוצע דווקא באמצעות הכוחות ה"פנימיים"), ורק לאחר-מכן יכולה העבודה עצמה להתבצע.
ולמי שעדיין מטיל ספק בכך - הרי הדברים מפורשים ב"קונטרס ומעין" (מאמרים כו-כז) לכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, בהסברת המושג "שטות דקדושה". וכך נאמר שם (מאמר כז פ"א - ההדגשות אינן במקור):
והנה אלו אשר אור נפשם האלקית מאיר בהם בגילוי ויש להם דעת והשגה באלקות והעיקר שהם בעלי עבודה... אבל מי שאין אור נשמתו מאיר בו בגילוי כ"כ ונפתה בפיתויי היצר, זאת היא עצתו שלא לבא כלל לידי חשבונות פרטי' אלא לעמוד נגד כל מונע ומעכב בתוקף גדול מצד הבחי' הב' שבנפש והוא בחי' עצם הנשמה שלמע' מטו"ד. דהנה שכל ומדות הן רק כחות הנפש ולא העצם אבל עצם הנשמה למעלה מבחי' השכל... והיינו התוקף שיש בנשמות להיות סו"מ ועש"ט בלי שום טעם ובלי שום טענה ומענה כלל... וכמו"כ יש בנש"י ענין העקשות בקדושה בתוקף גדול וכמו במס"נ על קדה"ש שיהרג ולא יעבור ח"ו, וכן יכול להיות בכל דבר להיות בתוקף גדול שלא ללכת בדרכי היצה"ר והנה"ב ולא להמשך אחרי תאוות לבו, אחרי שיודע כלל הדבר שכל התאוות והתענוגים הגשמי' המה תועבת ה' אשר שנא, ובפרט דבר איסור ורע ממש אינו נכנס כלל בטענות וחשבונות בזה, וכמו"כ אחרי שיודע שצריך להתפלל ולשמוע פי' המלות עכ"פ ולקבוע עתים לתורה, אינו נכנס כלל בשום טענה ומענה ואינו מביט כלל אם יפסיד אם לא יפסיד, להיות כי מוחלט אצלו בהחלט גמור אשר הוא צריך לעשות את שלו המצווה עליו ע"פ התורה והמצוה ולעמוד חזק נגד תאוות הנה"ב שלא לעשות מה שמתאווה לבו בשום אופן בכח ותוקף גדול, והו"ע בחי' השטות דקדושה שהוא היפך הדעת דעה"ד טו"ר וגם לא ע"פ הדעת דקדושה כ"א בהתוקף שמצד עצם הנשמה.
כך מסביר, אם-כן, אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע את שני סוגי העבודה - העבודה ש"על-פי טעם ודעת" והעבודה ש"למעלה מטעם ודעת": עבודה ש"על-פי טעם ודעת" פירושה, שהאדם מבצע את הפעולה רק לאחר שהוא מבין ומשיג היטב את תוכנה הפנימי בשכלו ובמידותיו; ואילו עבודה ש"למעלה מטעם ודעת" ("שטות דקדושה") משמעותה, שלאחר שהאדם יודע את הנדרש ממנו ממקור חיצוני (וכל "ידיעה" היא באמצעות השכל), הוא מבצע את הדבר בתוקף וללא סייג, מבלי להמתין עד ששכלו ומידותיו יכירו וירגישו את תוכנו הפנימי.
העבודה ש"למעלה מטעם ודעת" אינה סותרת את השימוש בכוחות ה"פנימיים"
בכך מיושבות כל התמיהות שפתחנו בהן:
א) משמעותם של דברי אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שבימים אלו הכל "צריכים להניח שכלם ולא לילך אחרי הטעם ודעת" היא, שבתקופה זו יש לנהוג בהתאם לסוג העבודה השני שב"קונטרס ומעין", ולא להמתין בביצוע עבודה מסויימת עד לאחר שהשכל האנושי יבין וישיג את תוכנה הפנימי, שכן הבנה זו עשויה להיות מוטעית ואף לגרום להטיית האדם מההוראות המקוריות.
אך (נוסף לכך שברור שעדיין יש צורך בעבודת ה' בדרך החב"ד, בהתבוננות בתוכנם הפנימי של הדברים ובהחדרתם לכוחות הפנימיים שבאדם, אלא שכדי למנוע סטייה אין לתלות בכך את העבודה עצמה, בניגוד לדורות קודמים שבהם היה מקום לסוג עבודה כזה - הרי מלבד זאת) ברור שעדיין נותר מקום רב למושג "המוח שליט על הלב", כפי שהסביר אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בעצמו לפרופסור.
כאשר, למשל, יש צורך להכריע ולהחליט כיצד לנהוג במצב מסויים, כאשר אין הוראות ברורות הקובעות איזו מהדרכים היא הנכונה - הרי, גם בתקופה זו, הדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות המוח והשכל האנושי, כש"המוח שליט על הלב" - הוא המנהיג את הרגשות, ועל ידיהם את האדם כולו, לנהוג על-פי אותה הכרעה שהושגה באמצעות השכל.
ב) הצורך להישמע להוראותיו של השכל נובע מכך, שזהו הכוח הנעלה ביותר בין הכוחות ה"פנימיים", ולכן לו זכות הבכורה עליהם. אמנם נכון שהכוחות ש"למעלה מטעם ודעת" הם נעלים יותר, אבל הם אינם נגישים, ולא תמיד קיימות הוראות ברורות מבחוץ המבטאות אותם; וגם כאשר הוראות אלו קיימות - הרי, כדי להבינן כראוי וליישמן, עדיין יש צורך להשתמש בשכל.
ג) אמנם נכון, שבימינו אלה עיקר ההדגשה היא על העבודה ש"למעלה מטעם ודעת" - ביצוע הדברים הנדרשים על-פי ההוראות, מבלי להמתין עד שהכוחות ה"פנימיים" ישלימו לחלוטין עם תוכנן הפנימי; אבל אין בכך כדי לפטור אותנו משימוש בכוחות ה"פנימיים", כפי שהוסבר לעיל באריכות. וכאשר אנו, כחסידי חב"ד, משתמשים בכוחות ה"פנימיים" - מעניקים אנו את הבכורה לכוחות השכל (בניגוד, למשל, לגישתם של "חסידי תל"ק", שהעדיפו לנהוג על-פי הרגש).
ד) אין כל קשר בין עבודה ש"למעלה מטעם ודעת" להתנהגות "למטה מטעם ודעת"; אלו שתי גישות הפוכות לחלוטין. עבודה ש"למעלה מטעם ודעת" ("שטות דקדושה") פירושה ציות מוחלט להוראות מבלי לערב נטיות אישיות (שכליות או רגשיות), בעוד התנהגות "למטה מטעם ודעת" ("חסידי תל"ק") פירושה התנהגות על-פי הנטיות האישיות הרגשיות בלבד.
כאשר האדם חש, אם-כן, בנטייה רגשית לעבודה בדרך מסויימת, והוא "מרגיש" (או "מאמין") שכך יש לעשות - הרי לא זו בלבד שאין הדבר הופך אוטומטית לעבודה ש"למעלה מטעם ודעת", אלא שעצם העובדה שהוא חש בכך היא ההוכחה המוחלטת שלא כך הדבר, שכן ה"למעלה מטעם ודעת" אינו ניתן לתחושה!
כאשר נניח כולנו הצידה את נטיותינו השכליות והרגשיות, וננהג באופן ש"למעלה מטעם ודעת", מתוך ציות מוחלט ומלא להוראותיו הברורות של כ"ק אדמו"ר (לאחר שנבין אותן כראוי באמצעות השכל), מבלי לגרוע אך גם מבלי להוסיף את התחושות וה"אמונות" הפרטיות למיניהן - נזכה שמצב ה"שטות דלעומת-זה" שאנו שרויים בו עתה יהפוך במהרה ל"שטות דקדושה", שקר העולם יהפוך לקרש המשכן ובית-המקדש השלישי, ונזכה לשמוע תורה חדשה מפיו של משיח תיכף ומיד ממש.



הוסף תגובהתגובות