ב"ה ערב ש"ק, י"ח תמוז תשפ" | 10.07.20
הרב יורקוביץ
הרב יורקוביץ צילום: י' בלינקו
להעניש תלמיד בשינון בע"פ?

האם מותר להטיל על תלמידים לשנן קטעים בעל פה מהתנ"ך - תורה שבכתב? הרב יורקוביץ, רב ומרא דאתרא שיכון חב"ד בלוד במאמר מיוחד (חצי שיעור)
הרב ברוך בועז יורקוביץ'

שאלה: האם מותר להטיל על תלמידים לשנן קטעים בעל פה מהתנ"ך תורה שבכתב?
 
תשובה: ראשית אבקש להשיב רק מהיבט הלכתי גרידא ואיני מעונין להיכנס כלל להיבטים חינוכים של הענין. כגון: האם זה חינוכי לחייב תלמיד בתור עונש לחזור ולשנן בעל פה.

פעם אחת אף ראיתי בבית כנסת, שאבא ביקש מבנו שילמד משהו בעל פה שאל הילד את אביו מה עשיתי שאתה מעניש אותי? 

הנח להם לישראל

בספר תורת חיים (הנהגות ופסקים הגרי"ח זוננפלד - עמ' 205) כתב: "מותר למלמדים ללמד את התינוקות פסוקי תנ"ך בעל פה, על מנת שיהיו דברי תורה שגורים בפיהם". וביאר (שם): "נחלקו הפוסקים אם האיסור לומר בע"פ דברים שבכתב הוא דוקא להוציא אחרים ידי חובתן או דילמא בכל גוונא [עיין בשו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סי' מט, ויש להיזהר כסברא ראשונה (שאסור) אבל המקל כסברא אחרונה אין צריך למחות בידו], ואולם הכא הנח להם לישראל, והרי בשירה (דברים לא, יט) נאמר "ועתה כתבו לכם וגו' שימה בפיהם", ומצינו שהתינוק היודע לדבר מלמדים אותו לומר את הפסוק "תורה צוה לנו משה" הגם שעדיין אינו יודע לקרות, וכדילפינן לה מקרא ד"ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם" (דברים יא, יט) כמו שפירש רש"י (שם), והוא מהספרי.

בשו"ת ציץ אליעזר (הרב אליעזר וולדינברג - חי"ג סי' יא) נשאל האם מותר למורים להטיל על התלמידים ללמוד קטעים בעל פה כפסוקי שירת הים שירת הבאר וכן שירת דבורה ותפלת חנה וכדומה ואם אין לחוש בזה משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה כגון פסוקי שירת הים, או שירת הבאר, או משלי בלעם וכן שירת דבורה ותפלת חנה.

הנה שאלתי, אם.. משום שיש תועלת מכך בחינה "פסוק לי פסוקך" אפשר לסמוך על מה שמביא הטור בשם אביו הרא"ש דהאיסור הוא דוקא להוציא רבים ידי חובה, ובמשנה ברורה מביא שכך סוברים פוסקים הרבה וכן הט"ז והגר"א, אך כאמור דעת המחבר אינה כך ואם אומרים להם ללמוד בעל פה הרי יש כאן "חנוך" נגד פסק המחבר, והדבר צריך לפנים.

והשיב: הנה דין זה של דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ פורש וצומצם בדברי רבותינו הראשונים והפוסקים ז"ל והועמד על תנאים ידועים ותנאי כללי ועיקרי נאמר בזה בטור (או"ח סי' מט בשם אביו הרא"ש ז"ל), והוא, דלא אמרינן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה אלא להוציא אחרים ידי חובתם, אבל כל אחד לעצמו רשאי.

... ונראה ברור שע"פ זה הוא דעמא דבר להקל בדברים שבכתב לאמרם בע"פ, הן פסוקים והן ענינים שלמים והיינו בהיות שלא בא הדבר להוציא רבים ידי חובתן, ולכן אין כל מקום וכל טעם למחות בידי אחרים בזה, או לבטל מנהגים שנהגו בזה, או לבטל מנהגים שנהגו בזה לשם מטרה ותועלת חינוכית מכוונת, ויעוין בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' ט') שכותב וז"ל: וזה כלל גדול שהיה מוסד בידינו, אם הלכה רופפת בידך פוק חזי מה עמא דבר, כי פשוט הוא אשר באהבת ד' את עמו ישראל יסיר מכשול מדרכיהם ולא יטו כל העולם אחר היחיד אילו סברתו דחויה עיי"ש. ומינה בק"ו לכגון נידוננו שרבו גם רבו גדולים וטובים דקיימא בהך הלכה ובהך טעמא וסוברים אותה לעיקרית.

ומה שמעיר כבו' ובא כי דבהיות דדעת המחבר אינו כן הרי אם אומרים להם ללמוד על פה הרי יש כאן חנוך נגד פסק המחבר.

על זה אשיבנו בתרתי. ראשית אשתמש בלשון - מושאל מהגמ' ואשאלה ממנו: וכי פסח אחד יש לנו בשנה וכו'. כלומר, האם זה המקום היחידי שמצינו שפוסקים וכן מורים ומלמדים את התלמידים לנהוג דלא כפסק המחבר? אמנם המחבר וכן הרמ"א המה לנו הבסיס היסודי לפסק ההלכה, ולאורם נלך, אבל לא פעם פוסקים למעשה דלא דכוותייהו בהיות ונושאי כליהם וגדולי הפוסקים שאחריהם הכריעו דלא כמותם, והרי יש לנו כללי הוראה בזה, ומה מקום איפוא לחשש של חנוך נגד פסק המחבר? אתמהה.

ושנית, במקרה שלפנינו אין בכלל בהוראה כזאת הוראה מפורשת נגד פסק המחבר. דהנה הב"י בעצמו בטור מפרט כמה וכמה דרכי היתר בקריאה בע"פ ע"פ מקורות, ...באופן שלמעשה אין לפנינו כלל כל הוראה מפורשת נגד פסק המחבר.

ולמסקנה העלה שנראה ברור להלכה דאין מקום להחמיר ולעקור המנהג הנהוג מקדמת דנא בהרבה בתי - תלמוד לתינוקות להטיל על הילדים ללמוד קטעים בע"פ בתנ"ך, שהרבה תועלת בזה לחינוכם, ומכמה מובנים הן לשעתו והן לעתיד.
 
סיכום:

בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סי' יא) העלה דאין מקום להחמיר ולעקור מה שנהגו בהרבה תלמודי תורה להטיל על הילדים ללמוד קטעים בע"פ מן התנ"ך, כיון שיש בזה הרבה תועלת לחינוכם, ולכן אין כאן איסור של דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה.

וגם לפי הפס"ד של אדמו"ר הזקן (או"ח סי' מט) שיש להיזהר כדעה הראשונה שאסרו חז"ל לומר דברים שבכתב בעל פה, רק הדברים שהם שגורים בפי הכל. אבל אם לא שגור בפי הכל, אע"פ ששגור בפיו אסור ורק המיקל כסברא האחרונה אין צריך למחות בידו. אבל לעודד את זה בבתי ספר ע"י המורים לכאורה אין לזה מקום.

מאידך, יש מכתב מהרבי באג"ק חלק כד (איג' ט'מח - עמ' כד) הובא גם בלקוטי שיחות (חי"ד עמ' 237) שכותב על כך שיש לחקוק במוח הזיכרון תורה שבכתב שזה מצוה ומביא מהל' תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן (פ"ב ס"ג-ד).

לפי זה יוצא כמו שכותב הרבי במכתבו שצריך להיות השתדלות ביגיעה בדברי תורה שיהיו חקוקין בזכרונו. אבל להמשיך לחזור אותו בע"פ על זה יש את האיסור שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה.

י"ב בכסלו תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
5
1. והאם זה בכלל רצוי? האם יש לזה השפעה חיובית, לבד מהשלילית -הש??נאת הלימוד על הילד?
ילד שהוענש הלוך וענוש בלימוד בע"פ - יראה גם את לימוד המאמר לבר-מצוה כעונש! כמו שציטט הרב את אותו ילד.
ט"ו בכסלו תשס"ז
2. לא פשוט
אכן יש מכתב מהרבי שאין לחוזרם בדיבור אלא רק לחקוק במוח הזיכרון. אבל גבי קטנים כבר כתב אדה"ז בריש הל' תלמוד תורה שמלמדים את הקטנים פסוקים בע"פ. ואף כ"ק אדמו"ר תיקן לומר י"ב פסוקים שמהם פסוקי תורה ולשננם בע"פ.ואף ביאר זאת (ראה שיחת י"ג תמוז תשל"ו). אמנם באופני וגדרי ההיתר נחלקו בהבנת דברי אדמו"ר הזקן בזה; י"א שמותר אף לכתחילה, יש שהתירו משום עת לעשות לה' הפרו תורתך ויש שחילקו בין פסוקים המיועדים לזמן הקטנות גופא או לפסוקים שלומד במטרה שיידעם לכשיגדיל - עיין היטב בס' הערות וציונים להל' ת"ת (אשכנזי) פ"א ה"א הע' 17/ב. ובס' כרם מנחם (והבה) ח"א סי' כט. וש"נ.
ט"ו בכסלו תשס"ז
3. תגובה לתגובה -1-
הרי בתחילת המאמר נראה שאמר שהרב ענה רק מהיבט הלכתי ולא נפשי.
ט"ז בכסלו תשס"ז
4. יפה ומועיל
קצר ומדוייק.
ט"ז בכסלו תשס"ז
5. עונש ?
ואם יש צורך בעונש, נו איזה עונש כן ? זה שאילה קשה ביותר, לא מצאתי עונש שאין בה הפסד, לכל סוג עונש יש חסרון שכל אחד הוא יותר גרוע מהשני. לכן אני מציע לעבוד בדיוק בהפך, דהיינו מתוך אהבה ואיכפתיות, שהילד עושה מהשהוא לא טוב ואתה מצטער על זה באמת כיון שזה נוגע ללב ממש [בלי הצגות] ועצוב על שכך קרה לתלמידך האהוב על נפשך כל כך [ושזה ככה באמת (הילדים חכמים ויודעים טוב מתי זה באמת ומתי זה הצגה)].
ואז פועלים הכל על כל התלמידים בלי עונשים.
ט"ז בכסלו תשס"ז