ב"ה ערב ש"ק, כ"ד חשוון תשפ" | 22.11.19
הגרש"י זוין זצ"ל
הגרש"י זוין זצ"ל
הרש"י של ההגדרה

לרגל מלאות כ"ח שנים לפטירת הגאון רבי שלמה יוסף זווין זצ"ל, מאמר מיוחד בסקירה על קווים לדמותו (יאיר בורוכוב, חצי שיעור)
יאיר בורוכוב

רבות נכתב על הגאון החסיד הרב שלמה יוסף זוין זצ"ל. מאמר זה מאיר את איש הספר וההגות באישיותו של הגרש"י זוין. מוגש ליום היארצייט כ"א אדר ב' תשל"ח.

הרב זוין נולד בשנת תר"נ (1890) בקזימרוב שבפלך פינסק. את ראשית תורתו למד מפי אביו, הגה"ח ר' אהרן מרדכי, רב חבד"י בעיר קזימרוב, מצאצאיו של המהר"ל מפראג. אח"כ למד תורה בישיבת "מיר" מפיו של ראש הישיבה הגאון הרב אליהו ברוך קאמיי. משם פנה לבאברויסק והסתופף בצלו של האדמו"ר רבי שמריה נח שניאורסון, נכדו של בעל ה"צמח צדק", וממשיך שולשלת חב"ד נוסח קאפוסט, שהיה לרבו המובהק בתורת החסידות.

בשל יושר שכלו ועוצם תבונתו התחבב מאד על גדולי התורה ובמיוחד, על הגרא"מ שטיינברג מבראד, הגר"ש שקאפ מגרודנא והגר"י רבינוביץ מפונביז'. להוראה הוסמך על ידי גאוני הדור הגאון הרוגצ'ובי זצ"ל בעל ה"צפנת פענח" ובעל "ערוך השולחן". המהפכה ברוסיה מצאה אותו כרב בעיר נובוזיקוב, שברוסיה הלבנה.

בשנת תרע"א ערך מדור מיוחד לחידות תלמודיות - במאסף התורני 'שערי תורה' (להגר"י פיינגבוים זצ"ל ראב"ד וורשא) והשתתפו בו צעירי גדולי התורה באותה התקופה ומהם שהיו אחר כך לגאוני הדור.

בספר 'אהלי שם' (תולדות רבני רוסיה - י"ל לפני כשבעים שנה), נכתב על הרב זוין: "סופר מהיר בשפת קדשנו". עוד לפני מלחמת העולם הראשונה פירסם פילטונים בלשון שנונה מתובלת פתגמים תלמודים, בהם דן במאורעות אקטואלים בחיי היהודים ברוסיה הצארית והתפלמס עם מתבוללים מבפנים. לימים נודע כי הכותב הוא לא אחר מאשר רב צעיר בן שבע עשרה שעלה על כסא הרבנות בעיר קזימרוב לאחר פטירת אביו. כבר אז התפרסם כלמדן מופלג בש"ס ופוסקים. ובכתבי עת תורנים באו ביאוריו ופילפוליו בסוגיות ההלכה. לאחר המהפכה שימש כנציג היהודי באסיפה הלאומית האוקראינית.

בשנת תרצ"ה (1935) הגיע לארץ ישראל, לאחר שמוקיריו פדוהו מידי הסוביטים בסכום ניכר. מיד עם הגיעו לאה"ק הוא הוכר מיד בקרב גדולי הרבנים וראשי הישיבות כגאון בעל שיעור קומה. הגרח"ע גרודזנסקי מוילנא כתב עליו "ארי עלה מבבל", ותפס מקום נכבד ביותר בשורות המזרח של גדולי התורה, במיוחד שימש כדוברם של רבני רוסיה, שרבים מהם עלו אז לאה"ק והיה מפרסם מאמרים ורשימות ב'הבוקר' ובשבועון החרדי 'היסוד' בין השאר על יהודים ויהדות ברוסיה הסוביטית. משנוסד עיתון 'הצפה' הוזמן לכתוב מאמר שבועי על ספרים חדשים, המופיעים בעולם התורני.

בסקרו את אישיותו של הגאון הרב חיים עוזר גרודזנסקי מוילנא, כותב הגרש"י זוין: "לא נגדרה התורה בגבולות ובמחיצות. גדול התורה צריך ללמוד הכל ולדעת הכל. ואין המכוון במובן של גיוון החומר התורני לפי מקצועותיו. זהו בגדר "פשיטא, מאי קא משמע לן". ודאי, זרעים כמועד, ונשים ונזיקין כקדשים. אורח חיים ויורה דעה כאבן העזר וחושן משפט. המכוון הוא לקביעת צורה, לבחירת דפוס מחשבה. לאו דווקא פירושים תלמודיים, ולאו דווקא ישובים להרמב"ם ולאו דווקא הוראות ופסקים להלכה ולמעשה, בכולם יחד צריך הגדול להתעניין ולכולם יחד צריך להתמסר".

דומה, שדמות זו של "גדולי התורה" שצוירה בידו האומנת של הגאון הגרש"י זוין, נתגלמה בצורה מושלמת ביותר באישיותו רבת האנפין ובכך היה ללא ספק שריד לדור הענקים, גדולי החכמים המובהקים של התקופה שלפנינו.

היו גדולי ישראל שחננם ה' בפה מפיק מרגליות, בשפה ברורה, ונעימה אך לא בכתב ותורתם הכתובה קשה למעיינים הצריכים להתייגע על מנת לפענחה ולהבינה. והיו גדולים שעיקר כוחם היה בהרצאת הדברים על הכתב, אך היו כבדי פה וכבדי לשון. הגאון רש"י זוין זכה ובשניהם, בכתב ובעל פה, היה משכמו גבוה ומעלה. גם נואם בחסד עליון שאהבת תמיד להתענג על תורתה ולהאזין לדבריה וגם סופר בה"א הידיעה, שכל אשר יצא מפיו ומעטו רווי בתוכן. שירותו הגדול וזכותו העיקרית הם ביצירת סגנון לספרות התורנית, שיש עמו דיוק, ריכוז ובהירות. הרב היה גאון הניסוח הקצר, הממצה, הברור והקולע. כל משפט שיצא מתחת לעטו, כאילו הוקצע וסותת ביד אמן. הדברים היו בהירים, נטולי אותו יובש המציין נוסחאות מדעיות ורחוקים מסלסולי מליצה. המצוי אצל הספרות התורנית של ימינו ימצא בכול את השפעתו הברוכה והמכרעת של הרב זוין.

הוא הוכיח, כי גם בבעיות הלכה מסובכות ניתן לכתוב בעברית ברורה ומובנת לכל ובעקבותיו יצאו מחברים צעירים, ממשיכי דרכו. גם חיבוריו בנושאים מורכבים נקראים בקלות ואינך חש את היזע שהושקע בעבודתו, גם דבר המחקר הקשה ביותר שיצא מעטו של הרב, היה נקרא בקלות. הפלפול המסובך ביותר הפך בכוח עטו, להיות פשוט וקליל, כאילו לא היה אלא דבר אגדה המושך את הלב.

"לא החזיק טובה לעצמו" מכל הספרים שחיבר והדפיס, לא ראה ענין לסדר את חידושי תורתו בדפוס, וכל ספריו עוסקים בביקורת אישים ושיטות, סופרים וספרים, או באסופות עניני הלכה, רק בין השיטין הבליע הערות משלו אף שהן תורה שלימה. וכל זאת משום שלא ראה כל ענין להביא את תורתו שלו ובעיניו מיותר היה הדבר אין ספק כי לו יצאו כתביו וחידושיו היה זה מאורע גדול לעולם התורה.

בעשרות מאמרי הביקורת על ספרות ההלכה בת דורנו, שכונסו ברובם בספרו 'סופרים וספרים' (שלושה כרכים), לימד את המחברים כיצד לכתוב ואיך להרצאות את דבריהם. בספרו 'אישים ושיטות' (כרך אחד) מנסה לשרטט הרב קוים מקלסתר פניהם של אישי ההלכה מהדור שלפניו וכן את שיטותיהם בעיון תורני.

בספרו 'המועדים בהלכה' (שני כרכים) התכוון לתת את יסודותיו ההלכתיים של כל מועד, את מהותם, שורשיהם ומקורותיהם של עיקרי הדינים והמנהגים שבכל חג. ולכן קרא לספרו בשם זה ולא הלכות המועדים כי לא נתכוון המחבר להקנות לקוראיו דינים ופסקים.

בספרו 'סיפורי חסידים' (שני כרכים) ליקט המחבר סיפורי צדיקים לפי סדר פרשיות השבוע. לאחר שיצא ספרו זה לאור התרעם עליו ידידו הגאון המפורסם הרב יחזקאל אברמסקי ושתי טענות היו לו: ראשית, בכך מעניק הגאון גושפנקא של אמיתות לסיפורי החסידים, שבלעדי זה לא היו מתייחסים אליהם – כך העריך הגר"י אברמסקי באמון יתר, ואילו כשהרב זוין מאשר אותם, שאני. שנית, הדבר גורע מכבודו של הגאון הרב זוין שאנשים יתחילו לפקפק בגאונתו אם הוא כותב סיפורי חסידים.

השיבו הרב זוין: "חשוב לי יותר שישבו בליל שבת קודש, ויספרו משמי סיפורי צדיקים, המחזקים את האמונה, מאשר יאמרו בשמי חידושי תורה, ולוואי ויזכה אכן להגביר את האמונה בצדיקים. ואשר לכבודו שנפגע – הרי לצערו כבר שבע כבוד במידה גדושה מדי והוא שמח לאפשרות "שקורי עכביש" של הכבוד האופפים אותו יפחתו במדה מסויימת. בהזדמנות זו סיפר להגר"י אברמסקי את סיפורו של הרבי הריי"צ נ"ע בדבר שני המחברים שבאו אל הרה"ק מרוזי'ן (סיפור שכתבו הגרש"י זוין בספרו).

אומנות מיוחדת היתה לו במלאכת הדרוש. כל אירוע ולפעמים כמה אירועים שנזדמנו יחד, נקשרו להפליא בפרשה, או בהפטרת השבוע, כשדרשתו אינה "קלועה" מענינים שונים, אלא ענין אחד בהיר עשוי מקשה אחת. מקצת מדרשותיו באו בספרו "לתורה ולמועדים" (כרך אחד).

פירסומו העיקרי, כמובן, הוא בהיותו מתכנן "האנציקלופדיה התלמודית" מייסדה ועורכה של מפעל תורני רב מימדים. במשך למעלה משלושים וחמש שנה, עמד הרב בראש המערכת של האנציקלופדיה, כיוצר, מדריך ועורך, הטובע את כל ערכיה, לגווניהם השונים, במטבע שלו. וכך סיכם את יצירת האניצקלופדיה (מבוא לכרך א' [תשל"ג] עמ' 33) "אם כי האנציקלופדיה התלמודית" מיועדת בראש ובראשונה בשביל תלמידי חכמים שתורתם אומנותם, הן לשם היקף הענין לתפוצותיו והן בבירור וגילוי השיטות השונות בראשונים ואחרונים ומקורותיהם, אין ספק ששאיפתנו היא לעזור לקהל הרחב". זכה הרש"י זוין לראות ט"ו כרכים ממנה יוצאים מבית הדפוס. כן, זכה לסדר ולהנחות כתיבת הערכים, שיופיעו בעז"ה בעתיד. (על תרומתו בעריכת האנציקלופדיה התלמודית ראה 'הרב רש"י זוין כפותח תקופה בספרות ההלכה' - הרב יהושע הוטנר).

במאמרנו זה לא נתכוונו, לתאר את דמותו התורנית המקפת של הגרש"י זוין, אך מחובתנו להדגיש כי היה איש אשכולות במלוא מובן המילה, גאון שהכל בו, תורה וחסידות, מחשבה ודרוש, בקיאות וחריפות, הבנה וניתוח, מוסר ומידות, חסד ואמת. בכל התחומים הללו התבלט, ביחידות גאונית הרמונית, הן בספריו והן באישיותו, כפי שבא לידי ביטוי במאמר זה.

י"ט באדר תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
3
1. יש לזכור את מנין חב"ד
שהיה בביתו כעשר שנים והתפללו בו משמנה וסלתה שאנ"ש בירושלים
אולי על המנין ההסטורי הזה יש להקדיש מאמר או סקירה למי שיכול
כ"א באדר תשס"ו
2. תודה רבה
תודה רבה נהניתי מאוד לקרוא
נכתב יפה מאוד
מעניין בפרט הסיפור עם ר"י אברמסקי...
כ"א באדר תשס"ו
3. עיין
בתשורה שי"ל לאחרונה, הופיע מאמר מאת הגרש"א הלפרין שכנראה היה מקורב אליו
כ"ב באדר תשס"ו