ב"ה יום שלישי, ט"ז תשרי תשפ" | 15.10.19
הרב יקותיאל גרין
הרב יקותיאל גרין צילום: שטורעם
שם התואר ושם המושאל • ביאור

ההבדל בין שם התואר, שם המושאל ואמיתת שם התואר? על שלושת המושגים הבסיסיים שבתניא • מאמר ל'שטורעם' מאת הרב יקותיאל גרין
הרב יקותיאל גרין

שם התואר, שם המושאל ואמיתת שם התואר. כדי לחדד את ההבדל בין שלשת המושגים הבסיסיים הללו שבתניא, יש להקדים את הדברים הבאים:

הבינוני שבשלשת המקורות הראשונים המובאים בתחילת פרק א' שבתניא (מהגמרא מהרעיא מהימנא ומספ"ט דברכות), נכלל עם תוארי הצדיקים והרשעים כאשר הגדרתם מבטאת את מצבם הנפשי והפנימי בעבודת ה' כגודל אהבתם לה', מצב הרע שבתוכם ותוקף היצרים שבקרבם.

אדמו"ר הזקן מוכיח, שבמקומות שבהם מוגדרים תוארי האדם לפי מעשיו, מצינו שני תוארים בלבד רשע וצדיק. שכן, בשעה שהאדם  "עושה עוונות נקרא רשע גמור ואם אחר כך עשה תשובה נקרא צדיק גמור" (דבר שהוא נכון גם למי שעובר על עבירה אחת מדברי סופרים בלבד, מי שיש בידו למחות ולא מיחה, או המבטל איזו מצות עשה בלבד). הוה אומר, כי היות שבכל עבירה איזו שתהיה אף אם היא אחת בלבד האדם רשע, ומיד כאשר יעשה תשובה הוא יהיה צדיק, הרי שאין במסגרת זו מצב שבו ניתן לאדם את התואר וההגדרה של "בינוני".

ונראה, כי התשובה שבה האדם נהפך מרשע גמור לצדיק גמור במסגרת זו, היא "מצות התשובה מהתורה", דהיינו, התשובה הבסיסית המבוארת בחלקו השני של הפרק הראשון להלן באגרת התשובה, (שגם אם הוא עוד טרם עשה את שלשת חילוקי הכפרה וטרם נמחל ענשו, הוא נהפך לאדם אחר המוגדר כצדיק - וכפי שהדבר בא לידי ביטוי מבחינה הלכתית בכשרותו של האדם  לעדות, ובענין המקדש את האשה על מנת שאני צדיק גמור.

מכל האמור עולה, שהגדרת מהותו של האדם בחז"ל הם בשני מישורים שונים: האחד, הוא התחום ההלכתי, שבו מגדירים את דרגתו של האדם בהתאם למעשיו, תחום שבו ישנם רק שני תוארים "צדיק" ו"רשע".  ותחום נוסף שבו אין לאדם עבירות ומעשים רעים כלל, וכל ההתיחסות אליו היא רק כתאור מצבו הפנימי, תחום הכולל לא רק צדיקים ורשעים אלא גם בינוני - ובהתאם מובן, שרבה באמרו על עצמו שהוא בינוני, התכוין ל"בינוני" כפי שהוא מתבטא בתחום הנפשי והפנימי (שהרי כאמור, בתחום המעשי, אין אדם המוגדר ומתואר כבינוני).

כמובן שהתוארים בשני מישורים אלו, אף שאנו משתמשים באותם השמות ("צדיקים",  "רשעים") הם ברמות שונות -  ומהמשך דברי התניא נראה, שאת התוארים המבטאים את מצבו הפנימי של האדם, מגדיר רבנו כתוארים שיש לראותם כ"אמיתת שם התואר והמעלה".

השם המושאל:

ישנו תחום שלישי, תחום הדין והמשפט שבו דנים ושופטים את האדם על מעשיו, תחום שבו מצינו לא רק התיחסות לצדיקים ורשעים אלא אף התיחסות לבינוני - אולם בתחום זה, אין השמות הללו מהוים שמות תואר המתארים את מהותו של האדם (לא מבחינת מעשיו ולא מבחינת מהותו הפנימית), אלא הם בגדר של "שם המושאל בלבד" לענין השכר והעונש הנקבעים.(1)

ולכאורה צריך להבין, מדוע לא נאמר שלפנינו תחום נוסף (שלישי) של שם התואר? מה מכריח אותנו למשל לומר, שמי שיש לו רוב זכויות ומיעוט עוונות הוא נקרא צדיק בשם המושאל. מדוע לא נאמר שהוא זכה לתואר צדיק בתחום המשפט?

להבנת פרט זה, הבה ונקדים שכאשר האדם עומד למשפט על מעשיו (ולא על מצב נפשו הפנימי בעבודת ה') ויש באמתחתו גם מעשים טובים וגם מעשים רעים, הוא יכול להמצא באחד משני המצבים הבאים:

א.  לפני שעשה בכלל תשובה, שאז הוא מוגדר כרשע (בתחום המעשי).
ב.  לאחר שעשה את התשובה הבסיסית (את "מצות התשובה מהתורה"), אולם הוא טרם ערך את התשובה הנעלית יותר (הכוללת את "שלשת חילוקי הכפרה" המבוארים בתחילת אגרת התשובה) שבעקבותיה נמחל ענשו.

והנה, בשני המצבים האלו, אין שום קשר בין תוצאות המשפט למהותו העכשוית של האדם, שכן תמיד ידונו אותו לפי רוב מעשיו, בין אם הוא עשה תשובה או לא:

שהרי, גם כשלא עשה תשובה על חטאיו כלל והוא מוגדר כ"רשע" בשם התואר (אף מבחינה מעשית-הלכתית), בבואו למשפט ידונו אותו לפי מעשיו. ואם רוב מעשיו זכיות, הרי שלענין השכר והעונש הוא יהיה "צדיק בדינו"  (אף שבעצם מהותו הוא עדין רשע).

וכן להיפך, נתאר לעצמנו אדם שרובו עוונות שעשה תשובה, הוא קיבל על עצמו שמהיום והלאה הוא לא יכשל לא במצוות עשה ולא במצוות לא תעשה (אולם הוא עוד לא התחרט על מעשיו הרעים עד כדי מחילת העונש). הנה, מבחינת מהותו של האדם, אדם זה כבר מוגדר (מבחינה מעשית והלכתית) כצדיק בשם התואר. אבל לעצם המשפט אין לזה שום שיכות, במשפט יתיחסו אליו בהתאם למעשיו. כך, שאם רוב מעשיו היו עוונות הוא יצא (ויקרא) "רשע בדינו" (אף שהוא כבר צדיק בשם התואר).

יצוין, שגם אדם שיש לו מחצה זכויות ומחצה עוונות הנקרא בתחום המשפטי "בינוני", אין להגדרה זו שום קשר עם מהותו. שכן כאמור, אם הוא לפני עשית התשובה הרי שהוא עדין בגדר של רשע, ואם הוא לאחר התשובה הרי במהותו הוא כאמור צדיק.

והנה, המסקנה העולה מדברים אלו היא, שלהגדרות האדם כשהן בהתאם לתוצאות המשפט (רשע צדיק או בינוני), היות  שאין להן שום קשר למהותו ולתוארו, אין לראותן כשמות תואר אלא כשם המושאל בלבד, כך זה לגבי השמות רשע וצדיק וכך זה לגבי השם בינוני (שאינו נכלל כלל בין שמות התואר המגדירים את מהות האדם מבחינה מעשית והלכתית).

"אמיתת שם התואר והמעלה"

בעוד ששם התואר הרגיל  ("צדיק" או "רשע") למהות האדם, הוא בהתאם להתנהגותו מבחינה מעשית בפועל  (עושה רק מצוות, או גם עבירות). מבואר כאן בסיום הענין בקצרה, שמבחינת "אמיתת שם התואר והמעלה", הגדרת האדם נקבעת כאמור לפי המצב  הפנימי של נפשו ויצריו. וכצדיק למשל, כל מי שלא הגיע למצב שבו הוא הרג את יצרו הרע הוא לא יוגדר (במסגרת זו של "אמיתת שם התואר") בתואר צדיק כלל (לא כצדיק גמור, ולא כצדיק שאינו גמור  - וכהדגשת הרבי ב"רשימות").

הערה (1): במהדורא קמא של התניא מוסיף רבנו דוגמא נוספת לצדיק בשם המושאל. במסכת חגיגה (ט,ב) אומרים חז"ל על דברי הנביא מלאכי (ג,יח) "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו "שגם "עובד אלקים" וגם  "אשר לא עבדו" שניהם צדיקים גמורים אלא "שאינו דומה השונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד". ומוסיף רבנו, כי הגדרת שני אנשים אלו כצדיקים גמורים "הוא גם כן שם המושאל בודאי ודרך העברה בעלמא, ורצונם לומר, שהם אנשים כשרים ומחזיקים בתורת ה'". ולהעיר, שגם על פי פשוטו של מקרא, מדבר הנביא בענין משפט הרשעים והענשתם לעתיד, שאז יראו את ההבדל בין היחס לרשעים לאלו שאינם רשעים. ובנוגע למהותם של "אנשים כשרים", נצין כי בתורה אור עח,ד בנוגע לצדיק שעל עבודתו מדבר הפסוק "אור זרוע לצדיק" וכן אמרו חז"ל "ועמך כולם צדיקים", אומר אדמו"ר הזקן, שצדיק זה אינו שם התואר, דהיינו מדרגת צדיק אמיתי, אלא רצה לומר מדרגת אדם כשר שאינו רשע חס ושלום, וכמו שכתוב ו"צדיק ורשע לא קאמר".

הכותב הוא מחבר באור התניא משכיל לאיתן וסדרת הספרים "חסידות לעם".

ז' באדר א' תשס"ח
הגב לכתבה

תגובות
2
1. תודה על המאמר הרב גרין
החכמתי.
ז' באדר א' תשס"ח
2. יישר כח
מאמר מקורי וחידוש מרענן המסתמך על דיוק פשוט בלשון אדה"ז שלא מופיע באף אחד מהביאורים הקדמונים, ביטוי ל"יגעת וידעת"

יחזקאל
ג' בכסלו תשס"ט