ב"ה ערב ש"ק, כ"ב מנחם-אב תשע"ט | 23.08.19
מה קרה עם הברד?

ביאור המחלוקת שבין שני הפירושים במילים "לא ניתך", וביאור העניין על פי חסידות. רעיון בנגלה מתוך שיחותיו של הרבי (פניני תורה)
הרב שנ"ז דייטש, מינסק

"ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרש כפיו אל ה' ויחדלו הקלות והברד ומטר לא נתך ארצה" (ט, לג)

לא נתך: לא הגיע, ואף אותן שהיו באויר לא הגיעו לארץ... ומנחם בן סרוק חברו בחלק (יחזקאל כב, כב) כהתוך כסף, לשון יציקת מתכת... אף זה לא נתך לארץ לא הוצק לארץ. (רש"י)

רש"י מביא שני פירושים חלוקים בפירוש המילים "לא נתך": הפירוש הראשון הוא ש"לא הגיע", כלומר שהברד נשאר באויר ולא הגיע לארץ. ואילו הפירוש השני שהמטר "לא הוצק לארץ", כלומר: עצם מציאותו כנוזל התבטלה.

ונראה לבאר את נקודת המחלוקת בין שני פירושים אלו, ע"פ החקירה האם מועילה תשובה לגבי בני נח, אשר לכאורה מצאנו סתירה בענין. שכן לגבי נינוה מצאנו שהתשובה אכן מועילה, ולעומת זאת בירושלמי (מסכת נזיר רפ"ט) נאמר: "עכו"ם אין להם כפרה", וכן בזהר (תיקון כ"א): "לא יקבל לין בתיובתא" (אינו מקבלם בתשובה).

ונראה לומר שאין כאן סתירה, שכן אמנם קיימת אפשרות לחזרה בתשובה אצל גויים, אך היא איננה מועילה כתשובה של בני ישראל. שכן, לגבי בני ישראל נאמר בגמרא (מסכת יומא פו, ב) שעל ידי תשובה מאהבה נעקר העוון מתחילתו עד שזדונות נעשו לו כזכויות, והיינו שבכוח התשובה להפוך את העבר. משא"כ בבני נח נראה לומר שכל גדר התשובה אצלם היא שמועילה מכאן ולהבא שלא יגיע להם העונש על מעשיהם הקודמים, אך לשנות את העבר אין בכוחם ועצם מציאות ה"רע" של החטא נשארת בקיומה.

וביאור הענין הוא ע"פ הידוע שפירושה של תיבת "תשובה" הוא מלשון "שיבה", והיינו כי אמיתית ענין התשובה הוא מה שהאדם שב בחזרה אל מציאותו האמיתית. וביאור הדברים, ע"פ המובא להלכה ברמב"ם (הלכות גירושין ספ"ב), לענין כפיית גט ע"י בית דין, שאע"פ שנתינת הגט צריכה להיות מדעתו ורצונו של הנותן, וכשניתן באונס אינו גט, מ"מ כאשר כופים אותו לקיים את מצות התורה נחשב הדבר לרצונו, שכן לאמיתו של דבר כל אדם מישראל רוצה לקיים את כל המצוות אלא שיצרו הוא שאנסו, ולכן כאשר מכים אותו הרי בכך תשש כוח יצרו הרע, וכאשר הוא אומר "רוצה אני" הרי זהו באמת רצונו האמיתי. ונמצא, שכאשר אדם עובר עבירה הרי בכך הוא עוקר את עצמו מרצונו האמיתי, וענין התשובה היינו שהוא שב אל מהותו האמיתית.

וזהו הטעם לכך שאצל בני ישראל משפיעה התשובה אף לגבי העבר. שכן רק כאשר פעולה מסויימת באה לפעול ענין חדש אזי לא ניתן להשפיע על העבר, משא"כ כאשר עניינה הוא רק לגלות ולברר את המצב הקודם. ועל דרך העושה מעשה על תנאי, שכאשר אומר שיחול הדבר "מעכשיו" אזי על ידי קיום התנאי נעשה הדבר למפרע. והוא הדין בעניינינו, שמאחר ומציאותו של יהודי לעולם היא מציאות של קדושה, אלא שבשעת החטא היה זה בהעלם, על כן מועילה התשובה מאהבה לברר ולגלות את מציאותו הקודמת.

והנה מבואר בספרים ההבדל בין ישראל לעכו"ם, שמציאותם של העכו"ם בעצם היא מציאות של רע, ואם יש בהם איזה דבר טוב הרי זה דבר נוסף על מהותם. משא"כ אצל ישראל כאמור שמציאותם בעצם היא מציאות של טוב והרע שיש בהם הוא דבר נוסף על מהותם. ומכך מובן, שאצל עכו"ם שמציאותם היא רע בעצם אם כן לא יתכן שהתשובה שלהם תפעל למפרע לעקור את הרע של החטא כלא היה, אלא תשובתם מועילה רק מכאן ולהבא.

אמנם כל זה הוא בנוגע לבני נח לאחרי מתן תורה, שכן בחירת הקב"ה בבני ישראל היתה בעת מתן תורה (ראה שו"ע אדה"ז או"ח סי' ס"ד). משא"כ לפני מתן תורה, קודם הבחירה בבני ישראל, יש מקום לומר שאף התשובה של בני נח היה בכוחה לפעול ולעקור את הרע של החטא כלא היה.

וי"ל שבזה חלוקים שני פירושיו של רש"י. כי הנה מכת ברד, כשאר המכות, הגיעה לפרעה על חטאו שמרד בקב"ה ולא הוציא את בנ"י ממצרים. ובשעה שאמר "חטאתי וגו' ואני ועמי הרשעים" – שזהו וידוי וחרטה על העבר, ו"אשלחה אתכם ולא תוסיפון לעמוד" – שהיא קבלה על להבא, הרי עשה תשובה וגרם בכך להסיר את העונש – "ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה".

ובזה חלוקים שני הפירושים ברש"י, האם התשובה של בני נח לפני מתן תורה יכלה לפעול ולעקור את הרע של החטא מעיקרו:

לפי הפירוש הראשון של רש"י, שהמטר נשאר באויר ולא הגיע לארץ אך נשאר במציאותו, יש לומר שזהו מאחר וגם קודם מ"ת תשובתם של בני נח יכלה לבטל את מציאות הרע רק מכאן ולהבא, ועל כן היא פעלה על מציאותו של הברד שנוצר כתוצאה מהחטא רק לענין מכאן ולהבא, שלא יגיע אליהם, אך מכל מקום הוא נשאר במציאותו. 

ואילו לפי פירושו השני של רש"י, ש"מטר לא ניתך" היינו שמציאותו של המטר כנוזל התבטלה, היינו משום שקודם מתן תורה היה בכוח תשובתם של בני נח לבטל את מציאות הרע שנוצרה על ידי החטא למפרע, ועל כן אף מציאותו של העונש שנוצר על ידי החטא התבטלה למפרע, והמטר התבטל ממציאותו.

מעובד ע"פ לקו"ש ח"ו פרשת וארא ע' 46-56

כ"ח בטבת תשס"ז