ב"ה ערב ש"ק, כ" אלול תשע"ט | 20.09.19
חסידים רוקדים. ציור: ר' זלמן קליינמן ע"ה
חסידים רוקדים. ציור: ר' זלמן קליינמן ע"ה
חג השבועות והמשיח ■ יין ישן וטוב

מעשה בחסיד שנסע לרבו לחג השבועות, ווארט מופלא על כוח התפילה ולמה באמת אסור שנושא המשיח יירד מסדר היום ● לקראת חג השבועות הבא עלינו לטובה
מאת יוסף יצחק יעקבסאן

סיפר לי ר' בנימין וויליגר, חסיד צאנז, את אשר שמע פעם מדודו, ר' אהרן מרדכי פרלשטיין ז"ל, שגר בסאטמר והיה חסיד מונקאטש נלהב. לחג היה ר' אהרן מרדכי נוסע תמיד למונקאטש, לרבו כ"ק אדמו"ר ר' חיים אליעזר שפירא (תרל"א-תרצ"ז) זצ"ל, בעל ה"מנחת אלעזר".

פעם נסע ר' אהרן מרדכי לרבי ממונקאטש לחג השבועות. באותה שנה נמשך החג שלושה ימים – שני ימי החג ושבת. במוצאי יום טוב, נכנס ר' אהרן מרדכי אל הרבי ממונקאטש – שהיה ידוע כאחד מגדולי הגאונים והלוחמים על היהדות בדורו - כדי לקבל את ברכת הפרידה.

"רבי"! אומר ר' אהרן מרדכי, "אני רוצה לשאול משהו. במשך שלושת ימי החג הרבי דיבר רק על משיח. כל "טיש", כל "תורה", כל "שמועס", היה כל כולו על משיח. משיח ושוב משיח. האם אין גבול לדיבורים על משיח?

 

"הייתי אצל הרבה רביים וגדולים נוספים", ממשיך ר' אהרן מרדכי, "והם מדברים על נושאים שונים ומגוונים בתורה, ורק מסיימים הדרשות שלהם עם 'ובא לציון גואל ונאמר אמן'"...

נענה הרבי ממונקאטש: "נו, אם כן, מה הפלא שהמשיח לא בא?!"...

כך אמר גדול בישראל לפני כשבעים-שמונים שנה. למה משיח לא בא? כי לציבור כבר נמאס לחכות לו וכמה אפשר לדבר על אותו נושא, חשבו להם יהודים.

ר' בנימין וויליגר, שבתור ילד זכה להיות אצל הרבי ממונקאטש, מצטט לי קטע מתוך "חיים ושלום", ספר של הרבי ממונקאטש, לפרשת ואתחנן, שם הוא אומר 'ווארט' נפלא: הקב"ה אמר למשה רבנו - "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה". אל תתפלל עוד על הכניסה לארץ ישראל, כי אם משה רבנו היה מתפלל עוד פעם אחת נוספת על הכניסה לארץ ישראל, הוא היה נענה!

ישנם אנשים, אומר המנחת אלעזר, הטוענים – מה התועלת להתפלל ולבקש על משיח שוב ושוב, והרי כבר מבקשים שלוש פעמים ביום בשמונה עשרה וזה לא עוזר ... אבל ממשה רבנו לומדים שלא להפסיק להתפלל ולבקש על משיח, כי יתכן מאד שעוד תפילה אחת יכולה להביא את הגאולה המיוחלת. לנו לא אמרו "רב לך"! לכן עלינו לבקש ולדרוש את ביאת המשיח ללא הרף.

 

 

"אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר", אם להשתמש בביטוי התלמודי הנודע. אם כבר בימיו של הרבי ממונקאטש, כאשר ארזי התורה ואדירי הלבנון פיארו את מזרח אירופה, בעל המנחת אלעזר התלונן שלציבור נמאס ממשיח, מה נאמר אנחנו, יהודים בגלות אמריקה?

ברוך ה', מאז ימי שלמה המלך, לא היתה לבני ישראל הרחבה כמו בימינו. אנחנו מתענגים בלוקסוס של גלות אמריקה עם מסעדות סיניות ויפניות כשרות למהדרין-מן-המהדרין, עם אלפי ישיבות, כוללים, בתי כנסת, בתי ספר, פאניות, סושי כשר, מקוואות חמות ואפילו רותחות, חצרות חסידיות, בתי אולפנא ליטאיים, עיתונים ללא גבול, הוצאות ספרים וכן הלאה.

כיום אפשר אפילו לנסוע לפסח לבית מלון ולשבוע עם פיצה ולזניה כשרות לפסח במשך שמונה ימים. בחברה כזו, קל לשכוח שאנחנו חיים בגלות איומה.

בא הרבי מליובאוויטש – וכמו ה"חפץ חיים" והרבי ממונקאטש בשנות השלושים – והרעיש שלעולם אין לשכוח שאנו נמצאים בגלות חשוכה, בני ישראל הם בבחינת "בנים שגלו מעל שולחן אביהם" ואפילו אם לבן יש את כל הון דעלמא, בשעה שהוא מגורש מאביו ואמו, הרי הוא בגלות טראגית.

הרבי מליובאוויטש הוא האיש שאחרי חורבן אירופה הנורא חזר והעלה את משיח על סדר היום המעשי של כלל ישראל. לרבים – בואו נודה על האמת - נמאס ממשיח. כמה אפשר לדבר על משיח?! הרב מבריסק, רבי יצחק זאב (ר' וועלוועלע) סולובייציק זצ"ל, אכן אמר ש"אחכה לו בכל יום שיבוא" אין פירושו "אני מחכה כל יום שיבוא" מי יודע מתי, אלא "אני מחכה שאכן יבוא בכל יום", אבל זוהי "בריסק", לא וול סטריט. אפילו יהודים דתיים לעגו לשיר של הרבי מליובאוויטש "ווי וואנט משיח נאו" (הרבי התבטא פעם באזני ר' אלימלך ניימן, איש גור: "אומרים עלי שאני 'קרייזי' על משיח; וזה נכון"...)

בעיני יהודים רבים משיח הוא חלום נעים, פנטזיה. תמיד טוב שתהיה היכולת לדבר על עתיד מזהיר שמעניק תוספת תוכן להווה, אבל אין לזה ממשות קונקרטית. אבל כמה אפשר לדבר ולהתפלל על חלום...

אבל יהודים מאמינם במשיח כדבר ריאלי וקונקרטי: יום אחד הקב"ה יעשה סוף לגלות שלנו ויגאל את העולם מהחושך הסמיך שלו. כשם שהקב"ה הוציא את בני ישראל ממצרים ונתן להם את התורה בהר סיני, כך הוא יגאל את העולם מהגלות, יבנה בית מקדש שלישי ויקבץ את נדחי ישראל לארץ ישראל.

יהודים מחכים למשיח כל יום ומצפים לו כל יום. "לישועתך קוינו כל היום", אומרים יהודים שלוש פעמים ביום בתפילת שמונה עשרה. "כל היום, אנחנו מצפים לרגע שבו יבוא המשיח. ליהודים אסור בשום אופן להפסיק לדבר על משיח, להתפלל על משיח ולדרוש ולבקש מהקב"ה להביא את המשיח.

ומעניין: יודעים אתם מדוע אנחנו נוטלים ידיים לפני אכילת לחם? המענה ההלכתי הוא כדי שכאשר משיח יבוא, במהרה בימינו, הכוהנים יהיו רגילים ליטול ידיים לפני אכילת לחם כדי שבשום אופן לא יגעו בלחם של תרומה בידיים לא טהורות (שולחן ערוך אדמו"ר הזקן ומשנה ברורה אורח חיים סימן קנח). הוי אומר, כל סעודה יהודית במשך אלפיים השנים האחרונות מכילה הלכה חשובה שכולה מכוונת למשיח!

כי אסור שמשיח יירד מסדר היום של היהודי היחיד ושל העם היהודי ככלל.

(תרגום מ"אלגעמיינער זשורנאל", תשס"ח)
ד' בסיון תשע"ד