ב"ה יום רביעי, ט"ז סיון תשע"ט | 19.06.19
קשר נשגב. הרבי והרבי הקודם
קשר נשגב. הרבי והרבי הקודם צילום: ארכיון שטורעם
קשר קדוש, עמוק ונשגב

מאז בואו של הרבי לארה"ב ועד הסתלקות הרבי הריי"צ נ"ע, היו מספרים דברים נפלאים על הקשר הפנימי ביניהם • הרב משה מרינובסקי
הרב משה מרינובסקי

חסידים יודעי דבר שזכו להיות בית חיינו, 770, בשנים תש"א-תש"י, היינו מאז בואו של הרבי בעל יום ההולדת לארה"ב ועד הסתלקות הרבי הריי"צ נ"ע, היו מספרים דברים נפלאים על הקשר הקדוש והנשגב, העמוק והפנימי בין השניים.

מצד אחד, את הביטול המופלא של הרבי כלפי הרבי הריי"צ שבא לידי ביטוי אפילו בצורה בה היה מכין עצמו כל אימת שעמד להכנס אל הקודש פנימה, שלא לדבר על ההתמסרות למילוי הוראותיו ורצונותיו הק' והפעילות הרחבה והמסועפת בענייניו ומוסדותיו הק', במיוחד במסגרת שלושת המוסדות המרכזיים שעליהם הופקד – מרכז לעניני חנוך, מחנה ישראל והוצאת הספרים קה"ת.

ומצד שני – את הקירוב העצום והחיבה היתירה, גם בגלוי, בה הרבי הריי"צ נ"ע התייחס אל הרבי אשר לפניו פתח את כל האוצרות שגנז הוא וגנזו אבותיו, גילה לו כל תעלומות וסמך עליו בכל מכל כל והעניק לו אמון מלא וכו'.

כל זה ידוע ולא מפתיע, אך בעמדנו ביום הבהיר י"א ניסן, יום הולדת את מלכנו מן העניין להפנות את תשומת הלב למאורע ייחודי מאותה מסכת קשרים נשגבה שסופרה על-ידי הרבי הריי"צ נ"ע בעצמו במכתב פרטי שלימים נתפרסם בדפוס.

* * *    

היה זה בשנת תש"ד. חג השבועות, זמן תורתנו, הופיע ובין החסידים שזכו לעשות את החג במחיצת הרבי הריי"צ, היה אחד שמצב רוחו היא עצוב ומדוכא, בניגוד למוחלט למה שמצופה מחסיד בהאי יומא.

הרבי, בדאגתו לכל אחד ואחד ובעינו החדה, שם לב לכך וכפי שהוא עצמו מעיד בקדשו הדבר גרם לו צער גדול. גדול עד כדי כך שלא נח ולא שקט. "שאלתי דרשתי וחקרתי ואין מגיד לי".

ובכן, מה עושים? פונה הרבי הריי"צ אל חתנו הרבי ומבקש את עזרתו בפתרון התעלומה שגורמת לו צער גדול – מדוע חסיד פלוני עצוב?

ואז – "לבסוף אחר כמה בקשות הגיד לי חתני הרב רממ"ש שליט"א כי אירע לו דבר מעין המבואר בד"ה וכל העם רואים ושם לבבו להאמור שם...".

הכוונה למאמר של שבת פרשת במדבר, ערב חג השבועות אותה שנה (ספר המאמרים תש"ד עמ' 212 ואילך) שיש בו קטע חודר כליות ולב.

מוסבר בו כי מורא נופל על פחד מדבר גשמי מפחיד כמו חיה טורפת או שודד וגם מ'רוחניות שבגשמיות' כמו מוסר כליות מכך שהתנהג לא כראוי עם חברו והוא חושש מהעונש הצפוי לו בגין פגיעה ביהודי "כי בנים אתם לה' אלקיכם וגו' ואין האב רוצה שיעליבו את בנו", במיוחד כשמדובר בפגיעה פרנסה דבר שגורם לעונש כבד מאד רחמנא-ליצלן ואפילו פגיעה של ביזוי והשפלה שאף היא חמורה מאד והחשש מפני העונש עליה מפיל על האדם מורא גדול (עיין שם).

אותו חסיד – כך סיפר הרבי לרבי הריי"צ - מצא בעצמו "דבר מעין המבואר" באותו מאמר "ושם לבבו להאמור שם", וזו היתה הסיבה למצב רוחו העכור.

האם אכן אליו התכוין הרבי הריי"צ במאמר?

לא ולא!

וכך כותב הרבי הריי"צ בהמשך המכתב (אגרו"ק חי"ג עמ' שפח):

"ואם כי אנכי בכתבי זאת כוונתי לאחר – אשר לדאבון לבבי הנה זה שכוונתי אליו לא שם לבו לזה כלל ועיקר – הנה הנאני בנמצא מי שהוא אשר שם לבבו להאמור שם בדבר תיקון המדות, אבל הצטערתי מזה שנטה מהמסילה בדרכי החסידים ונפל בפח העצבות...".

בהמשך הרבי מורה לו את דרכי העבודה הראויים והחפץ בחיים מוזמן לעיין בדברים בעצמו. אנחנו הבאנו את המאורע רק כדי להמחיש את הידוע שרבותינו הק' מלבד היותם מנהגי כלל ישראל, זוכרים הם בכל עת את החסיד הפרטי, עוקבים אחר מצבו בתיקון המידות ודואגים לו. במידת הצורך, מוסיפים בגינו כמה שורות במאמר דא"ח, ובמידת הצורך שואלים, חוקרים ודורשים 'עד כי לבסוף' מבררים מה טעם מצב רוחו איננו כראוי ומורים ומאירים את דרכו... 

י"ב בניסן תשס"ז