הסקר מוצג בפני השלוחים, השבוע
הסקר מוצג בפני השלוחים, השבוע צילום: יוסי פורמנסקי
אין מה לשמוח: הסקר הוא תמרור עצור לחשיבה עמוקה

בכינוס השלוחים השבוע נחשף בפני השלוחים מנהלי בתי חב"ד סקר חדש ומקיף על יחס הציבור הכללי לתנועת חב"ד בארץ. במאמר מיוחד ל"שטורעם", הרב זושא וולף, עורך ספר "תורת השליחות" על משנת הרבי בנושא השליחות, מביא ניתוח מעמיק ונרחב של תוצאות הסקר והשלכותיו, לצד מסקנות אופרטיביות
הרב זושא וולף

במהלך "כינוס השלוחים" שהתקיים השבוע התפרסם לראשונה סקר מקיף על יחס הציבור המסורתי והכללי לחב"ד בארה"ק. עריכת סקר מקצועי שכזה הנו דבר מחוייב המציאות. ההיקף הגדול של העשייה החב"דית ופעילות בתי חב"ד, מחייבת שימוש בכל הכלים המקצועיים המודרניים כדי למקסם את הפעילות. ואכן, תיתי להם לרב יצחק משען על היוזמה החשובה, ולהנהלת צעירי חב"ד בארה"ק על הצגת הנתונים בפני השלוחים.

[אם כי, בסקר חסרים לכאורה שורה של נושאי יסוד הנוגעים להבנת תדמיתה של חב"ד בציבור הכללי. שאלה יסודית שחסרה היא עד כמה והאם חב"ד מזוהה בעיניך עם הרעיונות מבית היוצר המשיחי; וכן האם בעיניך מיוחסת (ח"ו) לתנועת חב"ד מעורבות פוליטית או שהיא בעלת אינטרסים פוליטיים כל שהם. ושאלות דומות].

בעקבות הצגת הנתונים בכינוס, תוצאות הסקר מחייבות דיון מעמיק ורחב במשמעותן ובהשלכותיהן. למעשה, הסקר מהווה עבורנו תמרור 'עצור' לחשיבה מעמיקה, ושעון מעורר לשיפור המצב הקיים ולתנופה של עשייה מחודשת.

בשקף חשוב בסקר מוצג בכותרת "חב"ד – כתובת ללימודי יהדות", כאשר 19 אחוז מהציבור הכללי היו פונים לחב"ד אילו היו מבקשים מהם ללמוד יהדות, ואילו שאר החוגים העוסקים בלימודי יהדות קיבלו אחוזים נמוכים בהרבה.

אולם, מעבר לכך שהשאלה היא היפותטית בלבד, "אילו היו מבקשים מהם ללמוד", הרי שהבעיה המרכזית היא חמורה הרבה יותר – תוצאות הסקר מלמדות על מצב עגום במאוד.

אנחנו לא אמורים להימדד אל מול כל תנועה וחוג בפני עצמו. אנחנו צריכים למדוד את עצמינו אל מול הציבור כולו. חב"ד לא נמדדת כמה אנחנו טובים יותר מחוג מצומצם פלוני או חוג מוגדר אלמוני. חב"ד מבקשת את הציבור הישראלי כולו!

ואם כן, התוצאה היא עגומה בהחלט – הסקר אומר 81 אחוז לא היו פונים כלל לחב"ד אילו היו מבקשים מהם ללמוד יהדות, ורק 19 אחוז בלבד היו פונים לחב"ד! (וגם זה – רק "אילו היו מבקשים מהם ללמוד")

מהי מטרת השליחות?

תוצאה מטרידה יותר עולה מן השקף "מודעות לזרמים ביהדות", כאשר לפי ניתוח התוצאה כפי שהוצגה בכינוס "חב"ד זוכה במקום הראשון במודעות הציבור לקיומה" – 26 אחוז, כאשר שאר החוגים והתנועות זוכים לאחוזים נמוכים יותר.

אולם גם כאן, חב"ד לא נמדדת מול "נטורי קרתא", "בני עקיבא" תנועת "ש"ס" הציבור הליטאי, והרפורמים והקונסרבטיבים בפני עצמם, אלא מול כלל הציבור גם יחד. התוצאה אם כן, אשר 75 אחוז מהציבור הכללי לא מודעים לתנועת חב"ד ולפעולותיה!...

משמעות קשה מזו עולה מהשקף "מידת ההזדהות עם זרמים ביהדות". התוצאה שהוצגה בפני השלוחים אמרה ש"חב"ד זוכה במקום הראשון בהזדהות הציבור מבין הזרמים החרדיים", כאשר הזדהות הציבור היא 11 אחוז בלבד..

הווה אומר, אכן מידת ההזדהות של הציבור הכללי עם חב"ד היא יותר מאשר ברסלב (5 אחוז) והליטאים (3 אחוז...); אולם הנתון הקשה שנחשף לפנינו הוא, שלכמעט תשעים אחוז מהציבור הכללי בארץ הקודש אין הזדהות עם תנועת חב"ד!...

בעיצומה של "המלחמה הקרה" בין ארצות הברית וברית המועצות, נערכה תחרות בין שני גאוני השחמט המובילים של שני המעצמות. לאחר שורה של משחקים מתוחים נקבע נצחונו של השחקן האמריקאי.

למחרת, הופיע ב"פראוודה", שופרו של הממשל הקומוניסטי, הידיעה הבאה בכותרת הראשית של העיתון: "ניצחון לשחקן הסובייטי שהגיע למקום השני. כשלון לשחקן האמריקאי שהגיע למקום אחד לפני המקום האחרון"...

הדברים הבאים הם הנחות יסוד, אולם נראה כי יש צורך לחזור ולחדד את הדברים:

היעד אליו חותרת חסידות חב"ד היא "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה". ובמובנו הפשוט, להגיע אל בן הכפר ובן העיר, לבן הקיבוץ ולבן המושב, לציבור הדתי לאומי ולציבור השמאלני, לאברך ליטאי ולאברך פולני. לכולם, כל יהודי, ללא יוצא מן הכלל.

לשמוח בתוצאות האומרות שאנו "מקום ראשון" ביחס ל"נטורי קרתא" או לתנועת ש"ס באהדת ובהזדהות הציבור או "אילו היו מבקשים מהם ללמוד" – אין זו נחמה כלל ועיקר.

תוצאה בעייתית מרכזית נוספת העולה מן הסקר היא מהשקף "מודעות לפעילויות חב"ד", כאשר הנסקרים נשאלו לאלו מפעילות חב"ד אתה מודע, והיו אמורים לבחור תוצאות מתוך מגוון של תשובות אפשריות.

עיקרי התשובות הן: פעילות בחו"ל, בתי חב"ד ואירוח מטיילים – 48 אחוז; עזרה לנזקקים, קשישים ועניים – 15 אחוז; לימוד תורה ויהדות, בתי ספר – 7 אחוז.

אולם האמת היא, שבסדר העדיפויות ובהגדרת המטרות והיעדים של תנועת חב"ד והשלוחים בראשם, הרי זה בדיוק ההיפך הגמור. המטרה העליונה והמרכזית, כמעט הבלעדית, היא הפצת התורה והיהדות. קירוב הציבור ללימוד תורה ולקיום מצוות, באמצעות שיעורי תורה לגדולים ולקטנים, חינוך יהודי בגנים ובתי ספר, ופעילות עשרת ה"מבצעים" – היא היא ליבת הפעילות והעשייה החב"דית. לשם כך יוצא השליח עם משפחתו במסירות נפש ומקריב את חייו הפרטיים.

אי שם, במעגל החמישי או השישי של היעדים, נמצאים הפעילות של עזרה לנזקקים ולקשישים ועניים; ואילו פעילות "אירוח מטיילים", חשובה ונחוצה ככל שתהיה, עומדת במעגל המרוחק יותר של "אימתי קאתי מר לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".

זו פעילות חשובה, אולי חשובה מאוד, אבל היא בסך הכל אמצעי, שלב, בדרך אל המטרה המרכזית והמהותית של הפצת המעיינות עצמם.

וכאשר כמעט מחצית הציבור הכללי רואה בפעילות חב"ד בעיקר את אירוח המטיילים, ורק מיעוט קטן, 7 אחוז, רואה את ליבת הפעילות החב"דית של לימוד תורה ויהדות ובתי הספר – הרי זה כשלון לתדמית וליחסי הציבור שלנו, כפי שחב"ד הייתה אמורה להיראות בציבור הכללי.

"איני מבקש אלא לפי כוחן". אין משמעות הדברים שתוצאות הסקר אמורות חלילה וחס לרפות את ידינו. ההיפך הוא הנכון. לחסידות חב"ד, ורק לה, יש את הכוחות והיכולות להוביל את הציבור הכללי בארץ להזדהות עמה. רק לחב"ד יש את היכולות והאפשרויות להוות את הכתובת האולטימטיבית לכל מבקש יהדות, להיות "כתובת לכל עניין יהודי".

לחב"ד יש את התניא ותורת החסידות של שבעת הנשיאים, את ה"לקוטי שיחות" ואת "תורת מנחם התוועדויות", את "אגרות הקודש" ואת ספרי המאמרים, את "מחשבת החסידות" ואת "חסידות מבוארת", את מראות הקודש של סדרת "תורת חיים" ושל סדרת "פארברענגען עם הרבי", את סיפורי החסידים לדורותיהם ואת ניגוני חב"ד, את מורשת מסירות הנפש ועוד ועוד. ובעיקר – יש לנו את הרבי.

המיתוג החדש - חיצוניות?

המסקנות הללו העולות מתוך ניתוח הסקר המקיף, מובילות אותנו גם אל המיתוג המחודש כפי שהוצג בפני השלוחים במהלך הכינוס.

מבלי להיכנס לדיון על התוצאה המוגמרת של המיתוג, אין ספק שמיתוג הוא עניין חשוב, אפילו הכרחי, לכל חברה גדולה. אולם כל מנהלי חברה וראשיה מודעים לכך כי המיתוג הוא עניין טפל, עטיפה דקיקה של צלופן לתוכנה הפנימי של החברה ולמה שהיא מייצגת או מוכרת.

בשפה החב"דית זה נקרא "חיצוניות שבחיצוניות".

כוחה וחוסנה הפנימי של החברה או הארגון, הם לכל לראש באיכות המוצר, בכך שלמוצר יש יתרונות רבים על פני המוצרים של המתחרים, בשילוב הכוחות של כל זרועות הארגון, באמונה ובהזדהות עם היעדים והמטרות וכמובן באיכות כוח האדם והארגון. חברה שתשקיע את עיקר הדגש בעטיפות חיצוניות, חוטאת למטרתה ולבטח לא תשיג את יעדיה.

העדר 'מיתוג' לחסידות חב"ד ייתכן שהוא מהווה בעיה, אולם ללא ספק, זוהי בעיה שולית בלבד ברשימת המשימות והאתגרים עמם חב"ד והשלוחים מתמודדים כיום.

בדברי רקע שנמסרו לתקשורת אודות הצורך במיתוג המחודש, נאמר כי "הציבור מודע רק לפעילות חב"ד בחו"ל מכיוון שבישראל כל בית חב"ד עיצב לעצמו שלט וייצר לוגואים על דעתו החופשית. חב"ד היא למעשה אוסף של גופים שכל אחד פועל מתוך אוטונומיה ומנסה לגייס משאבים ותרומות משלו. העובדה הזו תורגמה לנראות שאינה אחידה, מה שפגע בכוחו של המותג".

הדברים הללו מהווים סתירה פנימית. הלא ההצלחה המוכחת של פעולות השלוחים בחו"ל – בארצות הברית, במזרח הרחוק, במדינות חבר העמים, בצרפת, בגרמניה, ובשאר המדינות בהם מחוללים שלוחי חב"ד מהפך יהודי נרחב – מתנהלת ללא כל 'מיתוג'.

למעלה משלושת אלפים בתי חב"ד פעילים בהצלחה ברחבי הגלובוס, ואין אפילו שני בתי חב"ד ש'ממותגים' זה עם זה. שלושת אלפים סמלים ו'לוגואים' שונים, עשרות שפות שונות, צבעים בכל צבעי הקשת וסוגי אותיות שונים, והצלחה אחת כבירה תחת המותג המנצח היחיד והבלעדי – "בית חב"ד". "חב"ד האוס".

ואם מזהים את חב"ד בחו"ל – למרות חוסר האחידות כביכול ב'מיתוג' שלהם – כחב"ד, משמע שיש להם משהו משותף שאותו הם מקרינים, משהו שבזכותו, למרות השוני החיצוני, מזהים את כולם כדבר אחד, כחב"ד, וזהו סוד ההצלחה. מהו הדבר הזה?

הדברים הבאים אמנם נאמרו על ידי הרבי לפני עשרים ושלוש שנה, וייתכן שלאחדים מתוכנו צריך להזכיר זאת פעם נוספת, אולם הדברים אמיתיים ונצחיים ורלוונטיים כביום אמירתם ביום שמחת תורה תשמ"ז (התוועדויות תשמ"ז חלק א עמוד 367):

"בשנים שעברו, כאשר עבודת השליחות בהקמת בתי חב"ד הייתה בראשיתה, ייתכן שהיה מקום לספק במידת ההצלחה, בבחינת "אל יתהלל חוגר כמפתח". אך בימים אלה, לאחר שעברו למעלה משלושים שנים של פעילות בהפצת התורה והיהדות ובהפצת המעיינות חוצה, ורואים במוחש את ההישגים שהשיגו באמצעות פעילות זו - הרי בוודאי שבכל מקום שיקימו בו בית חב"ד מובטחת הצלחה רבה ומופלגה בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה. ובפרט לאור הנסיונות מכל שאר המקומות, מקומות פעילות שונים, שבהם דוגמה מכל קושי אפשרי, שניתן ללמוד מהם רבות הן בנוגע לדרכי הפעולה והן בנוגע להתגברות על הקשיים וכדומה.

..."ובחנוני נא בזאת": כל מי שימסור את עצמו, מתוך מסירה ונתינה לעבודת השליחות להפצת התורה והיהדות והמעיינות על-ידי הקמת בתי חב"ד – יווכח ויראה בעצמו בפועל ממש!".

לתלות את הצלחת או חלילה-וחס אי הצלחת פעילות השלוחים והשליחות ב'לוגואים' וסמלים – זוהי פשיטת רגל של רעיון השליחות.

בבאנקט "כינוס השלוחים" לפני כשלוש שנים, סיפר הנואם המרכזי את הסיפור הבא:

אחד ממקורביו של השליח הראשי למיניסוטה הרב משה פעלער, יהודי מבוגר, חלה ושכב על ערש דווי בבית הרפואה. הרב פעלער הגיע לבקר את היהודי החולה, וכשר' משה שאלו האם הוא מזהה אותו? השיב לו היהודי, "בוודאי, יו אר ראביי שניאורסאהן"!...

אמר על כך השליח בנאומו בבאנקט בפני אלפים מחבריו השלוחים, שזו הייתה המחמאה הטובה ביותר שהרב פעלער קיבל בחייו, בכך שמזהים אותו עם הרבי.

זה שליח, זה מה שהוא מייצג, זה 'המיתוג' שלו!

כ"ט בטבת תשע"א